Eden

פרק 40- עצורים

״קיצר, באת לזיין לי תשכל?״ שאלתי את החוקר בעצבים, והוא המשיך לחייך, לקחתי נשימה עמוקה ונשענתי על הכיסא הלא נוח בשיט, וחייכתי אליו בחזרה.
״מצאנו אצלך אקדח בבית״ החוקר אמר ולקח שלוק מהמים שלו, נשארתי עם מבט אדיש, והתמתחתי קצת בכיסא בהתחשב בעובדה שלא ישנתי כבר 38 שעות.
״פרס?״ שאלתי בציניות, ויכולתי לראות אותו מתעצבן.
״תקשיב לי טוב, מצאנו אצלך אקדח ששימש לרצח שקרה לפני 3 שנים, אני במקומך הייתי חושב טוב מאוד על התשובות שאתה נותן״ הוא הזהיר אותי, וגיכחתי.
״אין לי מה להיזהר, לא עשיתי כלום״ אמרתי בביטחון. ״יש טביעות אצבע על האקדח״ החוקר אמר, והתאפקתי לא לחייך.
״הן שייכות לעדן טבת״ הוא אמר, והתיישרתי בבת אחת, העיניים שלי נפערו, והעצבים התחילו להתאסף. ״חברה שלך נכון?״ הוא הוסיך בשאלה, והסתכלתי עליו בחוסר אמון.
שתקתי, וחוסר אונים תקף אותי, ואני לא רגיל להרגיש כזה דבר, זו הפעם הראשונה ב23 שנים האלה שאני חי, שאני מרגיש חוסר אונים או פחד.
״היא נמצאת בחדר חקירות השני, האמת היא שהיא די מפוחדת״ הוא אמר, והידיים שלי התכווצו לאגרופים.
״קח אותי אלייה, עכשיו״ סיננתי בעצבים, והוא פרץ בצחוק.
״אולי גם קפה?״ הוא שאל בציניות, שרק עיצבנה אותי יותר, הרבה יותר.
״תקשיב טוב, שוטר סוג זין״ אמרתי, והתקרבתי אליו. ״יש לך עשר דקות, להביא לפה את עדן, רגועה, אחרת אני יהרוג את המשפחה שלך, מול העיניים שלך״ סיננתי בשקט, והסתכלתי עליו בחיוך. ״אם אתה לא מאמין שאני מסוגל, תנסה אותי״ הוספתי, והוא חייך באדישות ושילב יידים, הוא התנהג כאילו לא אכפת לו.
״אתה באמת מוכן להמר על המשפחה שלך, עם אחד כמוני?״ שאלתי בחיוך מזלזל, והוא הפסיק לחייך, וקרא לשומר השני.
״תביא לפה את הבחורה״ הוא אמר לשוטר שנכנס לחדר, הוא הינהן ויצא.
הדלת נפתחה אחרי דקה, ועדן עמדה בכניסה שהשוטר תופס אותה מהזרוע, התקדמתי אלייה בעצבים, והעפתי את השוטר שתפס אותה על הקיר, ותפסתי אותו מהגרון. ״עוד פעם תיגע בה, אני יחתוך לך את הגרון, הבנת?״ שאלתי והעפתי אותו על החוקר שחקר אותי, עדן הסתכלה עלי מפוחדת, ולא יכולתי לכעוס עלייה, כשהדבר היחידי שאני רוצה לעשות זה לחבק אותה ולהגן עלייה.
באתי לחבק אותה, והיא דחפה אותי ממנה, ״מה לעזאזל?״ היא צעקה עלי בהיסטריה, ונאנחתי.
״אתה מוכן להסביר לי למה 3 שוטרים באו והוציאו אותי מהמיטה שלי, כאילו מקסימום רצחתי את רבין?״ היא צרחה שוב, אבל הפעם היסטרית יותר. ״דבר ראשון, תפסיקי לצעוק״ אמרתי ברוגע, והיא התיישבה על הכיסא, כשהיא נותנת לי מבטי רצח.
התכופפתי, כדי להיות בגובה שלה, והתקרבתי לאוזן שלה, כשאני מסביר לה הכל.
״את נגעת במשהו בחדר שלי?״ לחשתי שוב, כשהיא התחמקה מלענות לי בפעם הראשונה. ״תגדיר נגיעה״ היא אמרה, הפעם הרבה יותר רגועה, והסתכלתי עלייה עצבני. היא משכה אותי לחיבוק, וחיבקתי אותה בחזרה, כשאני מזיז את השיער שלה מהפנים שלה.
״אל תיתן להם לשים אותי בכלא״ היא אמרה בילדותיות, ונאנחתי בעצבים, היא תשקר במשטרה? לי היא לא יודעת לשקר, בעצם אני זה לא דוגמא טובה.
לאמא שלה היא לא יודעת לשקר, אז לחוקר שהתפקיד שלו זה להוציא מידע?
החוקר נכנס לחדר, ועדן הסתכלה עליו מפוחדת.
״אלירן אתה משוחרר״ הוא אמר מרוצה מעצמו, והסתכלתי עליו מבולבל, הוא לא יכול לשחרר אותי, מצאו את האקדח אצלי בבית, טכנית, אני שותף לעברה.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי, ועדן תפסה את היד שלי, כשבאתי להתקרב לחוקר הבן זונה הזה.
הסתכלתי עלייה, ונעצרתי. ״זאת אומרת שאנחנו מניחים, שעדן השאירה אותו אצלך בבית״ הוא אמר מרוצה מעצמו, העצבים השתלטו על כל חלק בגוף שלי. ״אני?״ עדן שאלה בשקט, והחוקר בחן אותה.
שיחררתי את האחיזה של עדן ממני, והעפתי אותו על הקיר, כשאני לא מפסיק לתת לו אגרופים לפנים.
שתי שוטרים התפרצו, והרימו אותי ממנו, הוא ניסה להתיישב ועוד שוטר ניסה להפסיק את הדימום שלו מהאף.
״תסתכל עלייה יבן זונה״ אמרתי, והצבעתי על עדן כשהשוטרים שיחררו אותי. ״נראה לך שהיא יכולה לרצוח גבר? מטר וקצת, ושוקלת כמו ילד בן 10, איזה גבר היא תצליח להרוג?״ שאלתי צרוד, והשוטרים הוציאו אותו מהחדר, מתעלמים ממני.
עוד שוטרת נכנסה, ובאה לאזוק את עדן. ״מה את חושבת שאת עושה?״ שאלתי, ונעמדתי ככה שעדן מאחוריי. ״לוקחת אותה לתא שלה, היא תבלה את הלילה פה, עד לחקירה המקיפה״ היא אמרה, ולעסה את המסטיק שלה כמו פרה מזדיינת.
״תקשיבי חבל שאני ישבור תפרצוף העקום שלך״ אמרתי, ועדן זזה ממני, ונעמדה ליד השוטרת.
״זה בסדר, זה כולה לילה אחד״ היא אמרה בביטחון, והתקרבה כדי לנשק אותי. ״את מפגרת״ אמרתי בעצבים.
״תירגע אלירן, אל תשכח שבגללך אני פה״ היא אמרה באדישות.
״את פה כי יש לך יידים ארוכות״ אמרתי, והשוטר נעמד לידי, יעני לשמור שאני לא ירים יד על עדן?
הסתכלתי על השוטר ואז על עדן, ״אם ככה אז זה בעיה שלי״ היא אמרה בביטחון, והשוטרת הובילה אותה לדלת.
״עדן, אני יכניס מישהי שתשמור עלייך, עד מחר בבוקר את בחוץ״ אמרתי בביטחון, והיא הסתכלה עליי בחוסר אונים.
״את יכולה לתת לנו שתי דקות, בבקשה?״ היא שאלה את השוטרת, שהעבירה מבטים בינה לבין השוטר השני.
״יש לכם חמש דקות, ואז את הולכת לתא שלך״ היא אמרה, ועדן הינהנה.
הם יצאו, ועדן הסתכלה עליי במבט לא מוסבר.
״כל מה שהיה בכפסת, זה שלך?״ היא שאלה, והסתכלתי על המצלמות שצילמו אותנו. ״כן״ אמרתי, והיא גיכחה באכזבה.
״ממתי? מה לך ולזה?״ היא שאלה, והנדתי בראשי. ״זה מפעם״ אמרתי, והיא הסתכלה עלי מבולבלת.
״אם זה מפעם, למה זה עדיין היה שם?״
״כי קשה להשאיר את העבר בעבר״
״ניסית בכלל?״ היא שאלה. ״לאן את חותרת עם השאלות האלה?״
״נמאס לי אלירן, אתה אף פעם לא מספר לי כלום, לא תדברים שבאמת חשובים, ונמאס לי, אני רוצה לדעת הכל, ושלא תתחמק ממני״ היא חצי צעקה, והתיישבתי על הכיסא, שאני מבלגן את השיער בייאוש.
״נמאס לי, אני לא עושה כלום חוץ מלאהוב אותך בצורה אובססיבית ולקבל אותך כמו שאתה אומר שאתה, ואתה גורם לי לחשוב שאני מכירה אותך אבל אני לא, ובימים האחרונים אני רואה אלירן אחר ו-״, ״ו, מה?״ שאלתי עצבני, ונעמדתי מולה, היא הרימה את הראש, והסתכלה לתוך העיניים שלי, העיניים היפות שלה התמלאו דמעות, ולא משנה כמה כעסתי, וכמה שנאתי אותה באותו רגע, המחשבה שהיא בוכה בגללי, שרפה לי את הלב, הרגשתי את האדמה צונחת לי מתחת לרגליים, ובתאכלס, הייתי מיואש.
כוסאמק, זה מרגיש כאילו כל מה שבניתי איתה, נהרס סופית, אני מודע לזה שיש לה שאלות, אבל לענות עליהם אני לא יכול, לא על הכל, אולי על חלק.
״אני פשוט רוצה לדעת מי אתה״ היא אמרה מיואשת, והדמעות זלגו מהעיניים שלה.
״אבא שלי צדק״ סיננתי בעצבים, והיא הסתכלה עלי מופתעת.
״למה אתה מתכוון?״ היא שאלה מבולבלת.
״זה נגמר, עדן״
״מה נגמר?״ היא שאלה בקול שבור, והעברתי את היד בשיער בייאוש, כשאני מתסכל על הדבר הכי חשוב וטהור שאי פעם היה לי.
על המלאך שלי, והדבר היחיד שעובר לי בראש, זה שאני מלכלך אותה,  אני גם לא בנוי לזין הזה של מערכת יחסים, לשמור עלייה? בקושי אני שומר על עצמי, הנה, ניסיתי לשמור עלייה ועצרו אותה.
״אלירן, אני מציעה לך לחשוב טוב טוב על מה שאתה הולך להגיד״ היא אמרה, וניגבה את הדמעות שלה.
הסתכלתי עלייה, והיא עליי. זה לא חדש שאני אגואיסט בן זונה, וכל הקטע של הזוגיות גדול עליי בכמה מידות.

-נקודת מבט עדן-

״גדול עלי, עדן, ניסינו לא הלך״ הוא אמר, והדמעות לא הפסיקו לרדת, והפעם גם לא יכולתי לשלוט בהן.
״גדול עלייך?״ מלמלתי לעצמי בחיוך שבור, והתיישבתי על הכיסא.
״אני לא מתחרט על אף רגע, אבל אולי עדיף לנו שנהיה רחוקים אחד מהשנייה״ הוא אמר, והסתכלתי עליו.
מנסה למצוא טיפת רגש במילים שלו, טיפת אהבה, משהו.
״אני יסדר הכל״ הוא אמר, והבנתי שהוא מדבר על זה שאני יושבת בכלא בגללו, ולא על העובדה שהוא שובר לי את הלב עכשיו.

הסתכלתי על התא הקטן, שהכניסו אותי אליו, לקחתי נשימה עמוקה, והתיישבתי על הריצפה הקרה.
השענתי את הראש על הקיר, ועצמתי את העיניים, מנסה לעקל את כל מה שקרה היום.
ההורים שלי בטח מתחרפנים, אבל הם לא ממש היו במחשבות שלי, אני ואלירן נפרדנו.
רק מלחשוב על זה, נוצר לי גוש מועקה ענקי בלב, אני לא יכולה להסביר מה עובר עלי, כל מה שאני רוצה לעשות זה לישון ולשכוח שהיום הזה קרה.
לפתע, הרגשתי ממש ממש עייפה, כאילו העולם לקח ממני כל מה ומי, שאי פעם היה לי, והשאיר אותי לבד, למרות שזה לא מדוייק.
אני יודעת שאני לא לבד, אבל ככה אני מרגישה. אז ככה מרגישים שמאבדים מישהו שאוהבים?
ואו, זו התחושה הכי נוראית בעולם. כל הגוף כואב בצורה בלתי מוסברת, גם פנימית וגם פיזית, זה מפחיד אותי להרגיש ככה.
האמת היא, שאני נגעלת מעצמי, אני מרגישה פתטית, אני כועסת על עצמי שאני נותנת לעצמי לסבול בגללו.
אני צריכה לכעוס עליו, ולשנוא אותו. תסתכלי לאן הגעת בגללו יחתיכת מפגר, הרי הוא שיקר לך מההתחלה, איזה קשר חשבת שיצא לך?
הייתי צריכה להקשיב לירדן, להורים שלי, לגיל, ובכללי לכולם.
כמו תמיד, הם צודקים ואני טועה.