Eden

פרק 39- שיחת טלפון

המשכתי להתכרבל בפוך שלי, רגועה, כמעט ונירדמתי עד שהפלאפון שלי צילצל.
מספר חסום. בדרך כלל אני לא עונה למספרים חסומים, כי זה בטוח ירדן מסתלבטת עלי, אבל ירדן עם סבתא שלה.
בהיתי בפלאפון לכמה שניות, והחלטתי להתעלם. אחרי משהו כמו נצח, הפלאפון הפסיק לצלצל, סגרתי את העיניים שוב, וניסיתי להירדם.
עברה דקה, והפלאפון צילצל שוב, ושוב מספר חסום.
״הלו״ עניתי בעצבים, תוך כדי שאני מגלגלת עיניים לעצמי.
״עדן?״
מהצד השני הופיע הקול הצרוד של אלירן, התיישבתי על המיטה בישיבה מזרחית והעפתי טיפה את השמיכה.
״למה אתה מתקשר מחסום?״ שאלתי, והעברתי את השיער לצד השני, רציתי לשים על רמקול ולעשות קוקו, אבל פחדתי שלא ישמעו טוב.
״תקשיבי, אני צריך שתלכי לבית שלי, ותעשי את הקוד לכספת ותוציאי משם כסף״ הוא אמר, והבילבול שלי רק גבר מרגע לרגע.
״מה?״ שאלתי בהבעה של סתומה, והוא נאנח בעצבים.
״תקשיבי טוב למה שאני אומר זה חשוב״ הוא אמר שוב, הפעם טיפה עצבני יותר, ואני עדיין הייתי מבולבלת.
השעה בדיוק 1 בלילה, וזה לא השעה לבקש ממני דברים, במיוחד כי אני עייפה.
״נו״ אמרתי בחוסר סבלנות, ״לכי לבית שלי, עכשיו״ הוא אמר בציווי, והרמתי גבה.
למי הוא חושב שהוא מדבר בדיוק? ״בבית שלי יש כספת, לכי תוציאי משם כסף, כדי שתוכלי לתת לי״ הוא אמר הפעם אפילו עצבני יותר.
את הקוד לכספת שלו אני יודעת, זה 128612, קלי קלות.
ה12-זה המספר של השחקן כדורגל שהוא מעריץ.
ה8- זה מספר המכוניות שיש לו.
וה12 ל6- זה היום שנפגשנו בו.
״אוקי, איפה אתה?״ שאלתי, והוא נאנח.
״אני יתקשר אלייך עוד שעה, אני אוהב אותך״ הוא אמר, וניתק.
השיחה הזאת הלחיצה אותי, ונהייתה לי תחושה ממש רעה, וזה לא כי יש לי תחושת בטן או משהו, זה כי אלירן שונא שאני יוצאת בלילה, וגם כשהוא רוצה שאני אבוא אליו, הוא בא לקחת אותי כדי שאני לא אסע במונית.
קמתי מהמיטה והדלקתי את האור, לבשתי טייץ, וחולצה של פינק פלוייד, שמתי כפכפים, ולבשתי מעל את הג׳קט אדידס הלבן של אלירן שהוא שכח פה, שבא עלי ענקי.
לקחתי תיק צד שחור, ודחפתי לשם כסף למונית, ואת הפלאפון שלי.
וירדתי למטה.
״לאן זה גברת צעירה?״ אמא נעמדה מולי, כשהיא לבושה בחלוק שלה, וביד שלה כוס מים, העיניים שלי נפערו בבהלה, וחייכתי מתוך אינסטינקט.
״הי״ אמרתי בחיוך, והיא נאנחה. ״לאן את חושבת שאת מתגנבת?״ היא שאלה בהרמת גבה, והורדתי את החיוך ונאנחתי.
״אני חייבת ללכת לירדן, אמא שלה רבה איתה, אל תשאלי״ שיקרתי בזריזות, והיא הסתכלה עלי בחוסר אמון.
״מה זה הג׳קט הזה? אבא יודע שחזרת לעבריין?״ היא שאלה בכעס, ולקחתי נשימה עמוקה. ״הוא לא עבריין״ מילמלתי בשקט, והיא נתנה לי מבט של, ׳את רצינית?׳
״אז מה הוא? מתנדבר בשיטור הקהילתי? אני בטוחה שלא״ היא אמרה בציניות מעורבת עם כעס, וגילגלתי עיניים.
״לא חזרנו, הוא פשוט שכח פה את הג׳קט, וקצת התגעגעתי אז לבשתי שוב״ מלמלתי, והיא הסתכלה עלי בחוסר אמון.
״את השקרים האלה אולי עובדים על אבא שלך, אבל לא עליי״ היא אמרה ברצינות, ולקחה לגימה מהכוס מים שלה.
״אמא״ מילמלתי, והיא לא שינתה את ההבעה שלה, ״בבקשה אני חייבת ללכת״ התחננתי אלייה, והיא נתנה לי לעבור, וירדתי את המדרגות.
״תודה״ אמרתי בכנות, והיא גיכחה. ״אל תודי לי״
״מחר מחכה לך שיחה צפופה איתי״ היא אמרה, ועלתה לחדר שלה.
גילגלתי עיניים, והתיישבתי על הספה. הזמנתי מונית, והכנתי את הכסף מראש.