Eden

פרק 22- ידיים עדינות

כשההוא אוהב את ההיא
תמיד הוא אומר לה,
חוזר ואומר לה כמה היא אלוהית.
ורק אני מרוב אהבה שותק.

״איך אמרת שקוראים לך?״ הוא שאל בחיוך, ועירבב את המשקה שלו.
״לא אמרתי״ עניתי בחיוך, ״קוראים לי עדן״ הוספתי, ולקחתי עוד שלוק מהשתייה שלי.
״אני אלכס״ הוא אמר והמשיך לבחון אותי וכל תנועה שעשיתי, העברתי את השיער לצד השני וחייכתי אליו.
״בא לך לרקוד?״ שאלתי בחיוך ונעמדתי, אלכס נעמד ושילב את הידיים שלנו ביחד, הסתכלתי עליו מופתעת, והוא חייך אלי מרוצה.
אני אולי אשמע טיפשית כי לפני שנייה כמעט יריתי בו על זה שהוא הזמין לי שתיה ולא שאל אותי, אבל די אהבתי את זה שהוא לא נרתע ממני ובכל זאת יש בו משהו שתלטני.
הורדתי את העקבים, ונהייתי טיפה נמוכה יותר מאלכס.
דחפתי אותם מתחת לבר, ואלכס צחק. ״את שלוחית״ הוא מלמל והצמיד אותי אליו.
חייכתי אליו, והשתחררתי מהאחיזה שלו, ופשוט רקדתי.
לא בקטע סנובי או משהו, אבל זה היה די ברור שכולם הסתכלו עלי, ואהבתי את זה.

״אתה יודע, פעם אחותי אמרה לי שבנים עם ידיים עדינות כאלה, יש להם לב קר״ אמרתי לאלכס, והתיישבנו על המידרכה.
הוא צחק, וגירד את העורף שלו. ״ויש לי ידיים יפות?״ הוא שאל, וחייכתי אליו, כשהיד שלו תפסה את היד שלי.
האמת כן, יש לו יידים עדינות, כמו של בחורה, לעומת אלירן, שהיידים שלו מחוספסות יותר, ופי אלף יותר גבריות.
למה אני חושבת עליו בכלל, אני צריכה להעלים אותו מהראש שלי ובזריזות.
״כן״ עניתי, והוא צחק. ״אני אקח את זה בתור מחמאה״ הוא מלמל, והעיניים הכחולות שלו זהרו כשהוא חייך.
חייכתי אליו, והוא נשען על הקיר ליד המידרכה, כשהוא פותח את הבירות שהוא קנה בעזרת המיצית שלו.
״בת כמה את?״ הוא שאל, וחייכתי אליו, הוא הגיש לי את הבירה וחייך.
״טוב״ הוא מלמל כשהבין שאני לא מתכוונת לענות לו. ״מה השם משפחה שלך?״ הוא שאל, וגילגלתי עיניים.
השאלות האלה מתחילות להעיק. ״קרה משהו?״ הוא שאל שוב, ונאנחתי.
״זה כלום, אני פשוט לא אוהבת לדבר על עצמי, זהו״ אמרתי במילמול, והוא הינהן.
״בדרך כלל בנות יפות מאוד אוהבות לדבר על עצמן״ הוא אמר והמשיך לשתות את הבירה שלו.
״אז או שאני לא יפה, או שאני יוצאת מן הכלל״ אמרתי בגיחוך.
״אני אבחר ביוצאת מן הכלל״
״ולמה זה?״
״כי את לא נראת אחת כזאת שמשתלבת״ הוא אמר בביטחון, והסתכלתי עליו בסקרנות.
״אני אקח את זה בתור מחמאה״ חיקיתי אותו, והוא צחק, חייכתי אליו והוא הזיז קצוות שערות מהפנים שלי.
״מי זה הבחור הזה שניגש אלייך בבר?״ הוא שאל, והבנתי שהוא מתכוון לאלירן.
״על מה אתה מדבר?״ שאלתי, ועשיתי את עצמי ראש קטן.
״הבחור הגבוהה, עם הקעקועים בידיים״ הוא מילמל וניסה לגרום לי להיזכר.
״אה, הוא סתם אחד״ אמרתי בחצי חיוך, ואלכס צחק.
״זה לא היה נראה ככה״ הוא אמר בשעשוע, וגילגלתח עיניים.
״אני מכירה אותך 3 דקות, איך זה עניינך בדיוק?״ שאלתי עצבנית, והוא נאנח.
״לא בקטע רע, פשוט איך שהסתכלת עליו והוא עלייך״ הוא אמר והסתכל עלי בזמן שהתעסקתי בשני ענפים שהיו זרוקים על המידרכה.
״זה היה נראה כאילו יש ביניכם משהו״ הוא הוסיף, והסתכלתי עליו מופתעת.
״אין בינינו כלום, ואף פעם גם לא יהיה״ עניתי במהירות שיא, גילגלתי עיניים וחזרתי להתעסק בענפים, שנשברו.
״מעניין״ הוא מילמל, והמשיך לשתות את הבירה שלו.
ישבנו בשקט הזה עוד לפחות 10 דקות, והרעש היחידי שהיה זה הרעש של המוזיקה מהמועדון, והיא לא הייתה כל כך חזקה.
״אני בת 17״ אמרתי, ושמעתי את הצחוק שלו. ״צעירה״ הוא מילמל, והסתכלתי עליו בחצי חיוך.
״בן כמה אתה?״ שאלתי מבולבלת, והוא גירד את העורף שלו.
״20״ הוא ענה ונאנח, ״אני בגימלים״ הוא הוסיף וצחקתי.
״אה באמת, איך קיבלת גימלים?״ שאלתי והמשכתי לצחוק, בזמן שהוא הסתכל עליי בחיוך.
״אכלתי גיר, מפה לשם עשו לי בדיקות, גילו חום גבוהה ונתנו לי 3 ימים״ הוא אמר בגאווה, והמשכתי לצחוק.
״אכלת גיר?״ שאלתי מופתעת ופרצתי שוב בצחוק, הוא צחק וגילגל עיניים. ״אל תשפטי אותי״ הוא מילמל, והמשכנו לצחוק, עד שהשקט חזר.