Eden

פרק 15- חברות

אולי אין דבר כזה כמו חברים טובים וחברים רעים - יש רק חברים, אנשים שניצבים לצידך כשאתה נפגע, ועוזרים לך לא להרגיש לבד. אולי כדאי לחיות למענם. אולי כדאי אפילו למות למענם, אם זה מה שנגזר. אין חברים טובים ואין חברים רעים. רק אנשים שאתה רוצה, שאתה צריך להיות איתם. אנשים שיבנו את ביתם בתוך ליבך.

התיישבתי על הספסל בחצר של בית ספר. האישה הזאת.
לשבת איתה באותו אוטו למשך 20 דקות בערך, היה יותר גרוע מ7 מדורי גיהנום.
אני מודה לאלוהים על זה שאבא שלי לא מספר לה על הקעקוע, כי אז באמת היא הייתה מתחרפנת.
״למה את פה?״
ירדן שאלה, והתיישבה לידי, ״מה קרה יפה שלי?״ היא שאלה, ונשכתי את הלחי שלי.
״נחשי מי הביאה אותי לבית ספר״ אמרתי לה בחיוך מזוייף, והיא נאנחה.
״לא משנה מה היא אמרה, אל תתייחסי״ היא אמרה וחייכתי אלייה.
״את ממש ממש יפה היום״ אמרתי, והיא צחקה כשהיא ממלמלת תודה.
״ראית את התמונה של הקעקוע ששלחתי לך בוואצפ?״ היא שאלה, והינהנתי.
״ממש אהבתי״ אמרתי, והיא חייכה אלי מרוצה, הסתכלתי עלייה והיא נראתה מוסחת כאילו היא מחפשת משהו.
״ירדנה, הכל בסדר?״ שאלתי והיא נאנחה, ״טל יודעת״ היא הוסיפה והסתכלה עליי מאוכזבת.
נאנחתי, ושמענו את הצילצול, אבל אף אחת מאיתנו לא זזה.
״זה היה מתגלה בסופו של דבר, איך היא גילתה?״ שאלתי, והיא גיכחה.
״אורי סיפר לה, הוא אמר שהרגשות אשם הרגו אותו״ היא אמרה בזילזול וצחקתי, היא הסתכלה עלי וחייכה חצי חיוך.
״אה, נכון ביום הולדת שלנו, אמרתי לך שעדיין לא רשמתי ברכה ואז שכחתי לרשום?״ היא שאלה וצחקנו, ״כן, את זונה״ אמרתי לה בכעס והיא הוציאה דף מהתיק שלה.
״אני לא טובה בברכות כמוך, אבל זה היה מהלב, ואני התכוונתי לכל מילה״ היא אמרה וחייכתי כשאני לוקחת את ממנה את הדף, ופותחת אותו.
״לחברה הכי טובה שלי, תודה שאת שם בשבילי.
לפעמים את פה בשבילי, יותר מההורים או האחים, או כל אדם אחר .
תודה שאת מנחמת אותי, מגנה עלי, תומכת בי, אוהבת אותי יותר מכל אדם אחר בעולם.
אז לחברה הכי טובה שלי, את אחד הדברים הכי טובים שקרו לי אי פעם, אני אוהבת אותך.
בגלל כל האור והשמחה שהכנסת לחיים שלי מהיום שהיכרנו.
לפי דעתי, חברה הכי טובה זה האדם שאוהב אותך, כשאתה שוכח לאהוב את עצמך, ואני יודעת שאת עושה את זה כל כל הרבה פעמים בשבילי.
באמת שאני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר בעולם, את החיוך שלי, והתקווה שלי.
מזל טוב לנו אהובה שלי.״ סיימתי לקרוא והסתכלתי עלייה עם דמעות בעיניים, האמת היא שאני וירדן תמיד היינו מתבודדות. אף אחד אף פעם לא הבין את הבדיחות שלנו או את הבילויים שלנו, ובכללי אותנו.
ורוב הפעמים, ירדן היא התחליף שלי למשפחה, ואני יודעת שזה הדדי.
״ואו ירדן״ אמרתי לה מוצפת ברגשות, והיא חייכה אלי.
״חשבתי שזה רעיון טוב לתת לך את זה היום, לפני שאנחנו עושות את הקעקוע שלנו״ היא אמרה ומשכתי אותה לחיבוק. הייתי צריכה את זה הבוקר.
״אני ממש אוהבת את הברכה, תודה״ אמרתי לה בחיוך, והיא חייכה בחזרה.
״אז את מתרגשת?״ הוספתי והיא הינהנה, אני יודעת שהבטחתי למאור ולתבל, שאני לא אספר לאף אחד, אבל זה לא כולל את החברה הכי טובה שלי.
״תקשיבי״ אמרתי והתחלתי לספר לה, הכל, מאותו יום שאלירן לקח אותי הביתה אחרי הקטע עם אדיר, ועד השיחה עם מאור.
״ואו, ואני חשבתי שאת משעממת״ היא אמרה, וגילגלתי עיניים.
״סתמי״ אמרתי לה וגיכחתי, היא צחקה וסידרה את החולצה שלה.
״שמעי, את חייבת להתפטר, זה משטרות ובאלגנים אל תשימי את עצמך שם בכלל, מה לך ולקטעים האלה? עזבי אותך״ היא אמרה, ונאנחתי. האמת שגם אני חשבתי על זה .
״לא יודעת״ אמרתי, והיא הסתכלה עלי במבט של ׳את רצינית?׳
״אין כזה דבר לא יודעת עדן, האלירן הזה הוא צרות, ולפי איך שזה נראה מאור הזה הולך להדליק את אלירן, ואם אלירן יברר הוא מסוגל לגלות שאת קשורה לזה, ואז אלוהים שיעזור לך״ היא אמרה בנזיפה, ונאנחתי, אני לא מפחדת מאלירן, נראה לי
״את מגזימה, אין לי שום קשר לזה וככה זה יישאר, אני יחפש עבודה אחרת, אם אני ימצא אני יעזוב שם״ אמרתי לה בחצי חיוך, והיא הינהנה בחוסר רצון.
״ממחר את מתחילה לחפש״ היא נזפה שוב וצחקתי, ״טוב אמא״ מילמלתי, והיא צחקה וקמה כשהיא מקימה אותי ביחד איתה.
״טוב, בואי ננסה להיכנס לשיעור״ היא אמרה, ולקחתי את התיק.
הלכתי אחרייה לבניין שלנו, עד שטל נעמדה מולנו, וחסמה לנו את המעבר.
״את לא מתביישת?״ היא צעקה על ירדן, שנראתה מבולבלת ומפוחדת. ירדן תמיד שנאה עימותים ובעיות ובמיוחד פנים מול פנים.
אני לעומת זאת, בדיוק ההפך ממנה, מי שפוגע בחברים שלי, נופל.
״טל תירגעי״ אמרתי לה, והיא הסתכלה עלי.
״עדן, אל תתערבי את לא קשורה״ היא המשיכה לצעוק, ושילבתי יידים, והסתכלתי עלייה באדישות.
״תראי טל, היינו שיכורים וזה פשוט ק-״ ירדן התחילה לדבר, וטל קטעה אותה,
״את לא מתביישת? עד כמה זונה את יכולה להיות?״ היא צעקה על ירדן והתקרבה אלייה, נעמדתי לפני ירדן, ככה שירדן מאחוריי והתקרבתי לטל.
״דבר ראשון, שמרי על הפה שלך, דבר שני, אם את לא רוצה לקבל פצצה לפנים עדיף לך לקחת צעד אחורה״ אמרתי לה בחיוך מזוייף, והיא הסתכלה עלי וגילגלה עיניים.
״עדן, זה בסדר, אם יש לה משהו להגיד שתגיד״ ירדן אמרה באדישות ונעמדה לידי.
טל הסתכלה עליי וחייכתי אלייה ״יש לך משהו להגיד?״ שאלתי, והיא החזירה לי חיוך מזוייף.
״שתיכן זונות״ היא צעקה עצבנית והלכה. למי היא קראה זונה הרגע?
״עדן, לא״ ירדן אמרה, ותפסה אותי כשניסיתי ללכת אחרייה.
נאנחתי בעצבים, וירדן צחקה,לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לצחוק גם.
״זה הגיע לך״ אמרתי לה כשנרגענו, והיא חייכה חצי חיוך.
״אני יודעת, ובכל זאת הגנת עליי״ היא אמרה מרוצה וצחקתי, כשהיא משכה אותי לחיבוק ועלינו ביחד.
״זה מה שחברות עושות אחת בשביל השנייה״ אמרתי לה בחיוך, והיא חייכה בחזרה.

-

״אני מותשת״ צעקתי בייאוש, כשהכנסתי את הקלסר של לשון לתיק.
״אל תגזימי״ ירדן מילמלה, והסתכלתי עלייה במבט רצחני, בטח הבת זונה הזאת חולה על שיעורי לשון.
״באמא שלך?״ שאלתי בציניות, והיא צחקה.
התיישבתי בחזרה בכיסא, והיא שמה את התיק שלה על הכיסא לידי.
״עם מה את רוצה את הסנדוויץ׳ שלך?״ היא שאלה, והוציאה כסף.
״חביתה״ אמרתי, והיא הינהנה.
״ובקבוק קולה״ צעקתי לפני שהיא יצאה מהכיתה, והחברות בנות שישבו ליד השולחן של המורה, הסתכלנו עלי.
לא מפתיע, אני אף פעם לא נשארת בכיתה בהפסקות.
ירדן הינהנה ויצאה.
הבנות האלה איתי מכיתה ט׳ ואני עדיין לא יודעת את השם שלהן, חוץ משתי בנות שם. מעיין וטוהר.
״עדן?״
הרמתי את הראש באדישות, ועזבתי את הפלאפון.
הרמתי גבה והסתכלתי במבט שואל על הבחור שעמד ליד השולחן שלי.
״אני גיל״ הוא אמר בחצי חיוך, וזהיתי את הקול.
לא כזה חתיך כמו שציפיתי, וגם לא כזה גבוהה יחסית לשחקן כדורסל.
הבנות שישבנו בשולחן, הסתכלו עליי במבטי שנאה, מה יש לבנות בשכבה הזאת, למה הן כאלה סתומות?
חייכתי אליו, והוא גרר כיסא, והתיישב מולי.
״שמחת חיי״ אמרתי באדישות, והוא גיחך, לקחתי את הפלאפון בחזרה והמשכתי להתעסק בו. אני לא הכי טובה בלדבר עם אנשים חדשים. 
״היית יותר נחמדה בפלאפון״ הוא אמר, וגילגלתי עיניים.
אחרי שניה הופיע על המסך שלי שיחה נכנסת מ- גיל תיגבורים, הרמתי את הראש, והתחלתי לצחוק.
״נו קדימה תעני, רק ככה את נחמדה״ הוא מלמל וחייכתי אליו.
״את הרבה יותר יפה כשאת מחייכת״ הוא הוסיף וניתק, חייכתי אליו, ומלמלתי ׳תודה׳.
״נחמד להכיר אותך סוף סוף״ אמרתי, והוא חייך. ״אנחנו באותו שכבה במשך 3 שנים כמעט״ הוא אמר מבולבל, וחייכתי אליו.
ואו, אני ממש גרועה בשיחות חולין האלה, אני הרבה יותר משחוררת אחרי 4-5 בקבוקי וודקה.
״לא היה חביתה, הבאתי בולגרית״ ירדן צעקה כשהיא נכנסה לכיתה, והזיזה את התיק שלה והתיישבה.
״לא נורא״ מלמלתי כשהיא נתנה לי את הסנדוויץ׳ שלי.
״הי אני ירדן״ היא אמרה בחיוך, וגיל חייך חזרה.
״אני גיל״ הוא אמר בחיוך.
״אתה המתרגל החדש?״ היא שאלה, ואני וגיל גיחכנו.
״זה גיל, הוא מהשכבה שלנו, הוא הקפטן של נבחרת הכדורסל של בית ספר״ הצגתי אותו בחיוך, וירדן הסתכלה עלינו מבולבלת.
״יש לנו נבחרת כדורסל?״ היא שאלה, וצחקתי, גיל הניד בראשו וחייך.
״ואו, לשתיכן אין מושג איפה אתן חיות״ הוא אמר, וצחקנו.
״אנחנו לא הכי הטיפוס הספורטיבי״ אמרתי, ושנינו הסתכלנו על ירדן כשהיא רבה,סליחה, פתחה את הנסדוויץ׳ שלה.
״חבל, אתן דווקא נראות בכושר, ויש לנו נבחרת של בנות גם״ הוא אמר, והרמתי גבה. אתה רציני? אני לא פרינססה או משהו, אבל אני מוכנה לרוץ רק במקרה שרודף אחריי אנס.
״אני מעשנת, והכבד של עדן בסכנה, הוא עלול לקרוס כל רגע״ ירדן מילמלה, ועשתה תנועה של שתייה עם היד שלה, גילגלתי עיניים ונתתי לה מכה בכתף.
גיל צחק ונעמד, ״היה לי מאוד כיף עם שתיכן, אבל יש לי אימון ואני צריך להחליף בגדים״ הוא אמר, ושתינו חייכנו אליו.
״עדן, נתראה באחת וחצי בספרייה?״ הוא שאל, והינהנתי בחיוך.
והוא הלך, סוף סוף.
אני ממש אבל ממש לא טובה בדברים האלה.
״חתיך״ ירדן אמרה, כשהתחלנו לאכול, ״ראיתי יותר יפים״ אמרתי באדישות, וירדן גילגלה עיניים.
״מי? אלירן שלך?״ היא שאלה בקול מאוהב, ובעטתי בה כשהיא התחילה לצחוק. אלוהים, אני שונאת אותה כל כך.