Eden

פרק 9- למה אתה כזה?

את האישה הכי יפה שראיתי בחיים.
השיער שלך, העיניים שלך, השפתיים שלך, הגוף העדין שעדיין לא סיים את צמיחתו, הצורה שאת הולכת, מחייכת, צוחקת, איך שזווית הפה שלך יורדת כשאת כועסת או מעוצבנת, איך שאת גוררת הרגליים כשאת עייפה.
הכל בך יפהפה. אני מסתכל עלייך, וכשאני רואה אותך העולם נעצר והדבר היחיד שקיים בו בשבילי זה את, והעיניים שלי שמסתכלות עלייך. שום דבר אחר.
אין רעשים, אין אנשים אחרים, אין מחשבות ואין דאגות, אין אתמול ואין מחר.
העולם פשוט עוצר, וזה מקום נהדר, ורק את נמצאת בו.
את והעיניים שלי שמסתכלות עלייך.
כשאת נעלמת, העולם חוזר לנוע, ואני אוהב אותו פחות.
אני יכול לחיות בו, אבל אני לא אוהב אותו. אני סתם מסתובב בו, ומחכה לפעם הבאה שאראה אותך והעולם יעצור.
כשהעולם נעצר אני הכי אוהב אותו. זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. הדבר הכי טוב, וזה אהובתי, הסיבה שאני מסתכל עלייך.
עמדנו כחצי מטר זה מזה, והבטנו זה בזו, ירוק פוגש חום בהיר, מבטים נעולים וטעונים.
העולם עצר, ופרט לנו לא היה כלום. היא חייכה.
זה היה יפהפה. זה היה האמת.

תעבר שבוע, מאז המעשה הנוראי שעשיתי בבר.
אבל למרבה ההפתעה, אלירן עמד במילה שלו, הוא הבטיח שאחרי שאני יעזור לו, הוא יפסיק לרדוף אחריי, והוא הפסיק.
אבל, בזמן האחרון אני כל הזמן מקווה לראות אותו, ברחוב או בבר, אבל זה לא קורה.
זיו מרגיש יותר טוב, אבל אני עדיין לא מדברת איתו.
התיישבתי בשולחן שלי בכיתה, שמלא במשפטים של קורט קוביין.
ירדן לא מגיעה היום. ואורי וטל נסעו, וקובי נעלם בזמן האחרון, ומאור חולה.
ככה שאני ממש לבד היום, בקושי יש לי חברים בשיכבה שלי, מהסיבה הפשוטה שכולם רעים בשיכבה שלי.
אף אחד לא נחמד לשני, וכל הבנות פרחות, וכל הבנים ערסים.
חיכתי ששיעור לשון יתחיל, ובנתיים שיחקתי בפלאפון שלי.
עדי שלחה לי תמונות של התינוק שלה, ומחר אנחנו הולכות לחפש ביחד דירה בשבילה.
נכנסתי קצת לאינסטגרם ודיפדתי בתמונות, לא היה שום דבר ואף אחד מעניין.
אני לא יודעת עליו כלום, על אלירן.
לא מה השם משפחה שלו, או איפה הוא גר, מי זה אבא שלו ? ולמה הוא אף פעם לא בבר אם הוא הבעלים?
ובמה לעזאזאל הוא עובד? ואיך האיש הזה מהבר היה קשור אליו? ולמה אני חושבת עליו בכלל??
שאר הכיתה התחילה להיכנס, ואחריהם המורה, הוצאתי את המחברת של לשון ואת ספר לשון, וחיכיתי שהשיעור הזה ייגמר, כדי שאני יוכל ללכת הביתה.