Eden

פרק 48

״זוכר שהיה לך את הבר?״ שאלתי את אלירן, ששכב על המיטה והראש שלו על הברכיים שלי, הוא הינהנן והעיניים שלו עדיין היו עצומות.
״שהעפתי עלייך את הבקבוק מים, זוכר את זה?״ שאלתי, וצחקתי לעצמי.
הוא חייך בעיניים עצומות ונאנח, ״אחרי שנישקת אותי״ הוא מילמל, ופרצתי בצחוק.
״כבר אז מצאת חן בעיניי״ הוא הוסיף, וחייכתי.
״אני שנאתי אותך״ מילמלתי, והוא תפס את היד שלי, ושילב את היידים שלנו ביחד.
״אתה כבר יכול לפתוח עיניים?״ שאלתי.
״כן״ הוא מילמל, ופתח את העיניים שלו באיטיות, שעד לפני חצי שעה שרפו לו. ״הפסיק לכאוב לך?״ שאלתי וליטפתי את הלחי שלו עם היד השנייה שלי.
״לא אכפת לי מהכאב, בואי נקווה שזה יהרוג אותי״ הוא מילמל, ונאנחתי בכעס. ״אלירן,״ אמרתי באזהרה, והוא חייך אליי חצי חיוך.
המשפט שהוא אמר לי לפני שעה הידהד לי בראש, ולא הסכים ללכת.
אני סובל, עדן
אני מתה מבפנים לחשוב שהוא עד כדי כך סובל, כי אם הוא אמר את זה, וחשף שקשה לו, אז באמת קשה לו.
כי אלירן הבן אדם הכי חזק שאני מכירה, הוא אף פעם לא יודה שקשה לו.
״למה אמרת לי שאתה סובל?״ שאלתי בשקט, והוא נאנח.
״כי התגעגעתי אלייך, וזה חירפן אותי״ הוא ענה בכנות.
״אתה בחרת לעזוב״ אמרתי בביטחון, והוא הסתכל עליי במבט מצטער.
״אני יודע״ הוא אמר וגיחך, ״חשבתי שזה יעשה לך טוב, שתמצאי מישהו שיאהב אותך״ הוא הוסיף, וחייכתי חיוך קטן.
״מה עשית לעומר?״ שאלתי אותו בחיוך, והוא צחק. מהרגע שהוא לא שאל מה קרה לי כשנכנסתי, הבנתי שהוא יודע, ואני מכירה את אלירן, זה או שעומר מת, או שהוא נכה באיזשהי דרך.
״בואי רק נגיד, שהוא לא יכין תה או קפה, בזמן הקרוב״ הוא אמר לי מרוצה, והסתכלתי עליו מבולבלת.
״למה אתה מתכוון?״ שאלתי בחשש, והוא צחק, כאילו יש לו איזה בדיחה פרטית משל עצמו.
״אתה עוד מסומם?״ שאלתי בעצבים, והוא הניד בראשו. ״ירד לי הסטלה״ הוא מילמל ושיפשף את העיניים, ״בגלל זה אני רגוע״ הוא הוסיף, וגילגלתי עיניים.
״תבטיח לי שלא תיגע בזה יותר״ ביקשתי, והוא התיישב, והסתכל עלי, ״אני לא רוצה להבטיח לך סתם״ הוא אמר בחיוך, והסתכלתי עליו בהרמת גבה, ״אז אל תבטיח סתם, תעמוד במילה שלך״ אמרתי בעצבים, והוא נעמד והלך לכיוון הארון שלו.
איך זה שאף פעם לא הייתי פה קודם? הבית הזה כמו ארמון.
הוא הוריד את החולצה שלו, והלכתי להתיישב בכיסא שלו, שלידו היה שולחן, וזה היה נראה כמו משרד קטן.
״מתאים לך בוס״ הוא אמר וצחקתי, ״אז אולי תיתן לי לנהל את האימפריה?״ שאלתי כשנזכרתי במילים של אבא שלו, והוא צחק.
הוא הוציא חולצה שחורה, ובא לכיווני, כשהוא עדיין חסר חולצה, נחשפת שוב לקעקועים וצלקות שלו.
״אני יתן לך מה שרק תרצי״ הוא אמר, ונעשן על השולחן לכיווני.
״תפסיק להשתמש בסמים, זה מה שאני רוצה״ אמרתי בחיוך, והוא נתן לי נשיקה במצח.
הוא נעמד חזרה, ולבש את החולצה שלו. ״בסדר״ הוא אמר, והתיישב בכיסא מולי.
״אני אפסיק״ הוא הוסיף והסתכלתי עליו לא מאמינה, ״באמת?״ שאלתי, והוא הינהן.
״מי צריך קוקאין? כשהרגשות שלי יכולים לחרפן אותי בדיוק אותו הדבר״ הוא אמר והסתכל עלי.
״תישבע שלא תשתמש יותר״ ביקשתי, והוא צחק. ״נשבע״ הוא אמר בזילזול, והעפתי עליו את העט שהיה על השולחן, הוא צחק ותפס אותו.
״תישבע בי״ ביקשתי, והוא פרץ בצחוק.
״בך אני לא נשבע, גם לא בעד שלום״ הוא אמר לי בחיוך, ונשכתי את פנים הלחי שלי.
למה הוא צריך להיות כל כך מושלם? מה הבעיה שלו להיות מכוער, ולא יודעת שפשוט יפסיק להיות כל כך מושך, אפילו רק לרגע אחד.
״את יודעת, השעה וחצי האלה איתך״ הוא מילמל, והרמתי את הראש כדי להסתכל עליו, ״זה הרגע היחידי שאני מאושר בו״ הוא הוסיף, וחייכתי אליו.
״גם אני״ מילמלתי בשקט, ״עדן, שאמרתי לך שאני סובל, התכוונתי לזה שאני לא מסוגל יותר להיות בלעדייך, אין לא מסוגל, אני מתחרפן, אני מרגיש את זה, שאני הולך ונהיה מסוכן, אני לא שולט בעצמי״ הוא אמר, והסתכל עלי מייואש, הסתכלתי עליו בחזרה.
״מה עובר עלייך?״ שאלתי, והוא הסתכל עלי מיואש, ״תספר לי״
״לא יודע עדן, אני פוגע באנשים, תראי, אני תמיד פוגע באנשים אבל אני מכיר את עצמי, זה לא כמו פעם, עכשיו אני נהנה מזה, אני מוצא בזה פאקינג סיפוק, אני מתחרפן״, הוא אמר והסתכל עלי מבולבל.
ניסיתי לא להראות לו כמה נרתעתי ממה שהוא אמר, והצלחתי.
״אני רוצה להשתנות״ הוא אמר, אבל משהו בקולו נשמע כאילו הוא ביקש ממני רשות. ״אז תשתנה, תעשה את זה ותחליט, איזה בן אדם אתה רוצה להיות, זה החיים שאתה רוצה לחיות? אני יודעת שאתה יכול להיות מדהים אלירן, אבל אתה צריך לבחור בעצמך מי אתה רוצה להיות״ אמרתי בביטחון, והוא הינהן.
״תגידי״ הוא אמר, והפסקתי להתעסק באצבעות שלי, והסתכלתי עליו שוב. ״את מתחרטת שפגשת אותי?״ הוא שאל.
״ברור שלא״ עניתי במהירות, והסתכלתי עליו מופתעת.
״אבל גרמתי לך הרבה סבל״
״כן, אבל גם גרמת לי הרבה אושר״ אמרתי בחיוך, והוא הסתכל עלי מיואש.
״אני אוהב אותך״ הוא מילמל, וחייכתי אליו, רוצה לספר לו כמה אני אוהבת אותו, אבל אני לא מסוגלת עדיין, זה מרגיש לי צבוע מדי עם עצמי, כל כך כעסתי עליו שהוא עזב וויתר עלי, למדתי לחיות בלעדיו, זה היה קשה אבל הצלחתי.
אני לא יכולה לשכוח הכל, ולחזור להיות איתו כי הוא החליט שהוא צריך אותי שוב, אני יודעת שהוא אוהב אותי באמת, ואני נשבעת, אני אוהבת אותו יותר מהכל, יותר מאת עצמי, יותר מהחיים שלי, אני מוכנה למות בשבילו.
אבל, אני מסרבת להיות זאת שתקבל אותו כל פעם מחדש, הפעם הוא יבין שאם חוזרים, זה עד הסוף.
אין לוותר באמצע. ״פה את צריכה להגיד,׳גם אני אוהבת אותך׳ או משהו בסיגנון״ הוא אמר והסתכל עלי מבולבל.
״אני יודעת״ אמרתי ואספתי את השיער שלי בעזרת הגומייה שהייתה לי על היד.
״את שונאת אותי?״ הוא שאל, והסתכלתי עליו מופתעת, ״לא״ עניתי חד משמעית, ובטוחה.
״אני נשבעת, אני לא שונאת אותך״ הוספתי והוא הסתכל עלי מבולבל.
״זה פשוט קשה לי מדי לקבל אותך בחזרה כאילו כלום לא קרה״ אמרתי, והוא הדליק לעצמו סיגרייה.
״רוצה?״ הוא שאל, והנדתי בראשי לשלילה. ״הפסקתי״ אמרתי בביטחון והוא חייך אלי. ״באמת?״ הוא שאל, וחייך חיוך גדול יותר.
״אני גאה בך, ידעתי שתפסיקי בסופו של דבר״ הוא אמר בגאווה, חייכתי אליו, והתעסקתי באצבעות שלי.
״עכשיו מה הקטע עם אבא שלך?״ שאלתי, והרמתי את הראש כדי להסתכל עליו, מופתעת לגלות שהוא לא הסיט מבט, והסתכל עלי כל הזמן הזה.
״אין קטע עדן, הוא חושב שזה בגלל הסמים, זה לא, אני הולך לגמור אותו, הגיע הזמן שהאימפריה תהיה שלי״ הוא אמר בקור, והסתכלתי עליו מבולבלת, ״שלי ושלך, אם תסכימי להיות האישה שלי״ הוא אמר בחיוך, וצחקתי.
״התחרפנת״ אמרתי כשאני עדיין צוחקת, והוא הסתכל עליי בחיוך.
״לא התחרפנתי עדן, להפך, הסמים עזרו לי לראות צלול, עד כמה שזה נשמע הזוי, אני הבנתי הכל״ הוא אמר, והסתכלתי עליו בהרמת גבה,
״מה הבנת?״ שאלתי, והוא לקח עוד שאכטה מהסיגרייה שלו, והסתכל עלי מרוצה.
״אנשים מעדיפים אותי, אני צעיר, חכם, יפה, מתוכ-״
״פסיכופט״ קטעתי אותו בחיוך, והוא צחק.
״צחוק, צחוק, זה עוד סיבה שאנשים מעדיפים אותי״ הוא אמר בגאווה, ונעמדתי, והוא אחריי.
״לאן?״ הוא שאל, ולא נתן לי להתקדם. ״לשירותים?״ שאלתי מבולבלת, והוא צחק.
״חשבתי שאת הולכת״ הוא אמר נבוך, ואני נשבעת זה היה הדבר הכי חמוד בעולם כולו.
״עדן, אני יכול לבקש משהו?״ הוא שאל, והינהתי. ״תני לי לנשק אותך, אפילו נשיקה קטנה, בבקשה״ הוא התחנן, וחייכתי אליו.
״אלירן זה לא רעי-״ באתי להמשיך, והוא הצמיד אותי אליו, מחזק את האחיזה שלו על המותניים שלי, כשיד אחת שלו עולה ללחי שלו, ומצמידה את השפתיים שלנו יחד.
חייכתי, ונישקתי אותו בחזרה, עם כל הכעס שלי והרצון להבהיר לו שאני לא צעצוע, הכל נמחק ברגע הזה.
השפתיים שלנו התחברו באופן מושלם, הלשונות שלנו נלחמים ועם זאת, מתחברות באופן מושלם.