Eden

פרק 49

נאנקתי בכאב כשעדי ניסתה להוציא את הזכוכית מהרגל שלי.
״די, די״ אמרתי בייאוש, והזזתי אותה ממני, ״אני יוציא אותה״ אמרתי בכעס, כלפי החוסר רגישות שלה.
זה התחיל מזה ששברתי כוס בטעות, ואז כשבאתי לנקות, דרכתי על הזכוכית. חכמה אני לא.
״הכל בסדר?״ אלירן שאל, כשהוא נכנס למטבח, מחזיק את סתיו.
״כן״ אמרתי בכעס, אלירן מילמל משהו לעדי, ונתן לה את סתיו.
היא יצאה מהמטבח, התיישבתי על השרפרף, ואלירן התכופף אליי, ונאנח.
״אל תיגע״ ביקשתי, כשהוא קירב את היד שלו לרגל שלי.
הוא הניח את היד שלו בעדינות על הרגל שלי, ודחפתי את היד שלו, עם היד שלי.
״ביקשתי שלא תיגע״ אמרתי עצבנית, והוא הסתכל עליי מיואש.
היחסים שלי ושל אלירן, חרא.
מאז אותו יום אצלו, עבר שבוע שלם, ואנחנו לא מסתדרים בכלל.
אני רבה איתו בכל הזדמנות שיש לי, ובאופן בלתי מוסבר עם כל הגעגוע והאהבה שיש לי אליו, אני לא מסוגלת להיות לידו.
אני כועסת, כועסת על זה שכל כך קל לו לעזוב אותי ואז לחזור אליי, והאמת שאני גם כועסת על עצמי, שהסכמתי לו לגור פה לתקופה, ולתת לו הזדמנות להיות קרוב אליי שוב.
מצד שני, אני לא ממש יכולה להעיף אותו, הוא סיכם עם עדי שהוא ישלם את השכר דירה שלה, והיא ביקשה ממני להסכים ולא להתנגד, כי היא צריכה לחסוך את הכסף.
״כוסעמק עדן, מה הבעיה שאני ינסה?״ הוא צעק עליי בייאוש, והנדתי בראשי, ״מעדיפה שלא תיגע בי״ אמרתי בזילזול, והוא נאנח.
״סבבה, תטפלי בעצמך״, הוא אמר בבוז, והתיישב על הכיסא מולי, כשהוא בוחן אותי, ומחכה לטעות הראשונה שאני אעשה.
בלעתי את הרוק שהיה בגרון שלי, והוצאתי בעדינות את הזכוכית הקטנה, כשאני משתדלת לא לפלוט אנחות כאב, ולהעלות לאלירן את האגו שלו. שהיה מספיק גבוהה.

״את מוכנה כבר להגיד לי מה הבעיה המזדיינת?״ הוא שאל בעצבים, כשהוא מתאפק לא לשבור משהו, ראיתי את זה על הפנים שלו, העיניים החומות שלו, נהפכו כמעט לשחורות.
עדי נתנה לי את התחבושת, ונאנחה. ״אני אשאיר אותכם לבד״ היא מילמלה ויצאה מהמטבח.
״אין שום בעיה״ עניתי בחוסר סבלנות, והוא גיחך בציניות.
״בגלל זה את רבה איתי כל השבוע?״ הוא שאל, והפנתי את המבט שלי אליו.
החולצה הלבנה שהוא לבש, הייתה צמודה והיה אפשר לראות את הדיו של הקעקועים על הצלעות שלו, ועל היידים.
והמכנס טרנינג האפור, הפך אותו לפי אלף יותר מושך? עד כמה שזה אפשרי בכלל.
הוא הסתכל עליי בחזרה, ונאנח בייאוש. ״עדן״ הוא מילמל כדי למשוך את צומת הלב שלי אליו.
״נמאס לי לריב״ הוא הוסיף, והסתכלתי עליו באדישות.
״אם את רוצה שאני אעזוב, אני אעזוב עדן, אני מחבב את אחותך, ואני אשלם לה את השכר דירה בלי קשר, הסיבה היחידה שאני רוצה להיות פה, זה כדי להיות קרוב אלייך, ורחוק מהסמים שנמצאים בבית שלי, ובכללי בסביבה שלי״ הוא אמר, והנדתי בראשי בייאוש, לא ממש מצאתי מה להגיד לו.
״אני רוצה להיות קרוב אלייך, אבל אני לא רוצה שתשנאי אותי״ הוא הוסיף, ונאנחתי, ״אני לא שונאת אותך״, אמרתי בייאוש.
״אני פשוט כועסת״ הוספתי, והוא הינהן בהבנה. ״על מה?״ הוא שאל, ונאנחתי.
״על זה שעזבת אותי, ואז חזרת כאילו כלום. על זה שאתה מזלזל בי, ולוקח אותי כמובן מאליו״ אמרתי בעייפות, יותר נפשית מאשר פיזית.
״אני?״ הוא שאל מופתע, וגילגלתי עיניים.
״עדן, אני חי בפחד יום יומי, שיום אחד תביני שאני לא לרמה שלך, ותמצאי מישהו אחר, יותר טוב ממני. אני לוקח אותך בתור מובן מאליו? אני מודה לאלוהים רק על זה שהוא נתן לי שוב להיות קרוב אלייך, עזבי להיות איתך, רק להיות קרוב איתך״ הוא אמר בעצבים, והסתכלתי עליו מופתעת, מנסה למצוא ספק במילים שלו.
״באמת?״ שאלתי, והוא נאנח. הוא הקים אותי בעדינות, ונעמד גם.
״אני לא אנשק אותך, כי אני יודע שאת לא רוצה, אבל עדן, אני לא יכול לתאר לך כמה אני אוהב אותך, ויצאתי פחדן, כי ויתרתי, אבל אני פה, ואני רוצה לתקן״ הוא אמר בביטחון, והינהנתי.
הוא נישק את המצח שלי, ויצא מהמטבח. התיישבתי בחזרה על הכיסא, לא לפני שקיבלתי מכה בחתך הטרי.
קיללתי בשקט, ונשכתי את השפה שלי בכאבים, השענתי את הראש על המשענת, ולקחתי נשימה עמוקה, שמלאה בייאוש, וחוסר מודעות.
אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות, לייתר דיוק, אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות, לתת לו הזדמנות? או לא?
הפלאפון שלי צילצל, וסוג של דילגתי לעברו, עניתי לירדן.
״הלו״ אמרתי באדישות, ״הי זבל, איפה את?״ היא צעקה בהתלהבות מהצד השני, ״בבית״ מילמלתי
״טוב, מה קרה?״ היא שאלה, וחייכתי חיוך קטן. ״אפשר לבוא אלייך?״ שאלתי, ושמעתי בתגובה מילמולים מהצד השני,
״ירדן״ צעקתי בעצבים כדי למשוך את צומת הלב שלה, ״אה?״ היא שאלה במהירות, ״כן, כן בואי״ היא מילמלה וצחקה.
״ירדן איפה את?״ שאלתי בחשד, והיא נאנחה, ״בבית״ היא אמרה וצחקה שוב. ״לבד?״ שאלתי, כששמעתי צחוק של גבר. זונה.
״לא בדיוק, בואי ואני אספר לך״ היא אמרה בהתלהבות, וניתקה לי בפנים.
מעניין מי יש אצלה, עד כמה שאני יודעת, ואני יודעת הכל, אין לה בחיים שום גבר שמוצא חן בעינייה. רגע, יש מצב שהיא לא סיפרה לי? אם כן היא מתה, שתקנה כבר חלקת קבר, כי היא ז״ל.

לבשתי את הג׳ינס הבהיר והיפה שלי, שעושה תחת מדהים, וחולצת בוייפרנד בצבע שחור/אפור.
וכפכפי הוויאנס לבנות, עם תיק צד שחור, הכנסתי כסף ורב קו, ומפתחות לבית של עדי, שכבר הפך להיות הבית שלי בזמן האחרון, לאמא שלי לא הייתה בעיה שאני אעבור, כל עוד אני יבוא לבלות איתה את ימי שישי ושבת, שדי הופתעתי שהיא ביקשה את זה, ואבא שלי לא ממש הביע את דעתו, כמו תמיד.
״לאן את הולכת?״ אלירן שאל, כשהוא נשען על הדלת של החדר אורחים, ובחן אותי.
הרגשתי ערומה תחת המבט שלו, ונמנעתי מקשר עין איתו בכל דרך שהייתה לי, והוא לעומת זאת, לא חיפשת הזדמנות לבחון ולבהות בי.
מבלי לנסות אפילו להסתיר את זה.
״לירדן״ אמרתי, והסתכלתי עליו בפעם הראשונה, הוא נשען על המשקוף של הדלת, כשהוא בלי חולצה, ורק המכנס טרנינג האפור שלו עליו.
״אה״ הוא אמר מאוכזב, וכיביתי את הטלוויזיה. ״להקפיץ אותך?״ הוא הוסיף בשאלה, והתקדם לכיווני. ״לא, תודה״ מילמלתי והוא נאנח.
״עדן,״ הוא אמר, והרמתי את הראש כדי להסתכל עליו, הוא הקתרב אלי, והייתי צריכה להרים את הראש קצת יותר כדי לראות אותו.
הוא מטר 88, ורואים את זה בבירור כשמתקרבים אליו.
״את חייבת ללכת?״ הוא שאל, והתאפקתי לא לחייך. ״כן, למה?״ שאלתי, והוא חייך אלי את אחד מהחיוכים הכובשים שלו, מנסה לכבוש אותי, שוב.
״רציתי שנצא לדייט, אני ואת״ הוא אמר, והסתכלתי עליי כשאני מרימה גבה, מופתעת לחלוטין מהיוזמה הרומנטית הזאת, אלירן, ועולם הדייטים והרומנטיקה, מה הקשר?
הכי קרוב לדייט שהיה לי ולאלירן אי פעם, זה כשהיינו אצלו והזמנו פיצה.
״אתה? דייטים?״ שאלתי מופתעת, והוא צחק.
״כן, אני רוצה שתהיי מאושרת, עדן״ הוא אמר, ופלטתי גיחוך מזלזל.
״אני מאושרת, אלירן״ אמרתי בחוצפה, והוא נאנח.
״אז אני רוצה שאני יהיה מאושר״, ״אז תלך לדייט עם עצמך״ אמרתי בכעס, נמאס לי שהוא מושך זמן.
״אבל אני מאושר רק כשאני איתך״ הוא אמר בחיוך משועשע, ואני רק התעצבנתי יותר.
״חאלס אלירן, מה אתה רוצה?״ שאלתי בייאוש, והוא התיישב על המיטה.
״אותך, בחזרה״
״סבבה, אולי עם הזמן אני ואתה נוכל לנסות מחדש, עכשיו לא״ קבעתי, והוא התיישב על המיטה, לא לפני שהוא בעט בכיסא.
״עדן, בן אדם טועה, זה קורה״ הוא מילמל, והעפתי עליו את התיק שלי, שפגע בחזה שלו, הוא נעמד מולי עצבני, מתאפק לא להרביץ לי.
״טועה?״ צעקתי עליו עצבנית.
״פאקינג עצרו אותי בגללך, יחתיכת מטומטם, ואתה עזבת אותי שם לבד, כמו חתיכת אפס״ הוספתי בכעס.
״אני יודע,״ הוא אמר, וחיכיתי שימשיך לדבר, אבל הוא לא.
״זה כל מה שיש לך להגיד?״ שאלתי פגועה, והוא משך אותי לחיבוק.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר, וזזתי ממנו, כשאני מרימה את התיק שלי מהריצפה.
״אני חושבת שכדאי שתעזוב,״ אמרתי, לא כל כך בטוחה שזה באמת מה שאני רוצה.