Eden

פרק 12- רצון טוב

״היא״
היא משוגעת, היא מיוחדת, היא הבחורה היחידה שמצליחה לטמטם, לשגע, להכאיב, ולתת לי להרגיש מאוהב.
היא סם שהורג אותי לאט לאט אבל מחיה אותי בו זמנית.
אם להגיד את האמת, לפעמים היא גורמת ליותר רע מאשר טוב, אבל אני נשאר כי זאת היא.
לפעמים אני מרגיש צעצוע, אבל אני נשאר כי אני מעדיף להיות הצעצוע שהיא הולכת לישון איתו מחובקת בלילה.
מוותר לה על כל הרע, רק כדי לקבל את המעט טוב, כי זאת היא.
שונא אותה בדיוק לדקה, ואז חוזר לאהוב, כי יש בה את הקסם שך השטן היפה, שגורם לי להתהפנט ולהתמכר.
היא המחלה והתרופה שלי.
היא אף פעם לא מובנת ועדיין, כל חיוך קטן שלה גורם לי להתקף לב.
יש לה את העיניים הכי יפות, ואת המבט שחודר לכל תא בגוף שלי.
והיא יודעת בדיוק לאן לכוון.

״את העובדת הכי חרוצה פה, ורק שתדעי שמאז שהתחלת לעבוד פה, יותר ויותר גברים באים״ מאור אמר, והמשכתי לשטוף את הכוסות, מתעלמת ממנו לגמרי. חשבתי שוב על אלירן, שוב הוא נעלם לשבוע- שבועיים. אני מתה כבר שהוא יראה את הפרצוף שלו פה, כדי שאני יוכל לדעת אם זה הוא שדאג לי באותו לילה. אני יודעת שזה הוא. וזה מחרפן אותי, למה שהוא יטרח כל כל בשבילי? ולמה הוא נעלם ככה?
מצד שני, מה זה ענייני בכלל?
״עדן?״ מאור הרים קצת את הקול, והבנתי שזו בטח הפעם העשירית שהוא קורא לי כבר, בזמן האחרון הוא יותר מדי פלרטטן.
לפעמים יש לי חשק פשוט לצעוק לו שאני בת 16, כי אלירן יודע, ואלירן הבעלים, ועובדה שאני עדיין פה, עוד מחשבה מטרידה...למה הוא לא מפטר אותי?
״מה?״ שאלתי באדישות, כשסוף סוף סיימתי לשטוף כוסות מזדיינות, הורדתי את הסינר המפגר הזה, והעפתי אותו על אחד הכיסאות.
סידרתי את החצאית מיני שלי, שעשיתי טעות גדולה כשלבשתי אותה בהתחשב בגשם שיורד.
״הכל בסדר?״ הוא שאל, והמשיך להסתכל עליי בעיניי כלבלב שרוצה אהבה, נו באמת.
״הכל מעולה, כואב לי הראש״ אמרתי לו באדישות, ולקחתי את התיק שלי מהמתלה, בזמו שהוא בוחן אותי.
״את הולכת?״ הוא שאל מופתע, ובדקתי הודעות בפלאפון.
״כן, השעה כבר כמעט חמש בבוקר, להישאר עוד?״ שאלתי בזילזול מעורבב עם ציניות ועייפות, והוא גיחך, חזרתי להסתכל עליו, בזמן שהוא לבש את הג׳קט שלו.
״אני אקח אותך״ הוא הודיע, ולקח את המפתחות שלו, גיכחתי ויצאתי מהבר כשהוא נועל ורץ אחריי.
״האוטו שלי בצד השני״ הוא אמר מבולבל, ושיחררתי את עצמי מהאחיזה שלו.
״תודה על הרצון הטוב, אבל אני אסתדר לבד״ אמרתי בביטחון, והוא נאנח, ״נו קדימה עדן, מסוכן פה בשעות האלה״ הוא אמר בהתחננות, והסתכלתי על כל דבר חוץ ממנו, למה הוא צריך להתנהג ככה, שישחרר.
״אני מספיק בוגרת, כדי להסתדר לבד״ אמרתי לו בביטחון וחצי חיוך.
״לילה טוב״ מלמלתי כשנתתי לו נשיקה בלחי, והמשכתי בשביל שלי, בזמן שהוא מלמל משהו, והלך לצד שלו.
המשכתי ללכת בשביל שלי, בזמן שפינק פלוייד מתנגנים באוזניות שלי, ומזכירים לי שלהיות שונה, זה טוב.
4%.
עצרתי כדי להוציא את המטען נייד שלי מהתיק גב, ויד קרה נגעה בכתף שלי, קפצתי והסתובבתי בבת אחת, כשהאוזניות נפלו לריצפה ביחד עם הפלאפון שלי.
הסתכלתי על אלירן מבוהלת, ולקחתי נשימה עמוקה.
״קראתי לך, לא שמעת״ הוא אמר בתמימות, כשניסיתי להחזיר לעצמי את הנשימה, והוא התכופף להרים את הפלאפון.
הוא נתן לי אותו בחיוך, ובחנתי אותו, הפנים שלו וגם הפרקי ידיידים היו חבולות, והוא היה לבוש בחליפה שחורה.
ואו, זכרתי אותו פחות יפה. ״הבהלתי אותך ממש?״ הוא אמר בגיחוך, וגילגלתי עיניים.
״אתה עוקב אחריי?״ שאלתי בציניות, והמשכתי ללכת, בזמן שאלירן הולך מאחוריי, מה שבהחלט הוסיף לי ביטחון.
״ראיתי אותך יוצאת מהבר, למה לא נסעת עם מאור?״ הוא שאל, והתעלם מהשאלה שלי.
״קר לי״ אמרתי לו בחוצפה, והוא נעצר וצחק.
״גם לי״ הוא אמר ובחן אותי, שילבתי יידים עצבנית, והוא העביר את היד בשיער כשהוא מתאפק לא לצחוק.
״אם את לא רוצה שיהיה לך קר, אל תבואי לבושה ככה״ הוא אמר, והעביר מבט על החצאית שלי, הסתכלתי עליו מופתעת, וזזתי בחוסר נוחות.
הרגשתי את המבט שלו צורב אותי. ״מצד שני, עם רגליים כאלה..״ הו מלמל ודחפתי אותו עצבנית, והוא פרץ בצחוק, שגרם לי לקלל ולהתאפק לא לצחוק גם.
הוא הוריד את הג׳קט של החליפה, ושם אותו עליי, והסתכלתי עליו מרוצה.
״נעלמת״ מלמלתי, כשהתחלנו להתקדם, והוא הסתכל עלי מופתע, והינהנן, החתך בלחי שלו נעלם לגמרי, ולא השאיר שום זכר שאי פעם שאני, עדן טבת, הצלחתי לפצוע את המטר 90, מלא קעקועים וחבלות, והמבט האבוד, שעומד פה מולי.
״תודה״ אמרתי לו בחצי חיוך, והידקתי את הג׳קט, והוא הסתכל עלי מבולבל, ״שהחזרת אותי הביתה, וטיפלת בי״ אמרתי לו בטוחה בעצמי, והוא חייך חצי חיוך, שגרם לי לחייך גם.
״אל תעשי שטויות כאלה יותר, את יותר חכמה מזה״ הוא מילמל, וחייכתי לעצמי.
״אולי כן, ואולי לא״ אמרתי בהתגרות כשהוא נעצר, והסתובב אלי.
הסתכלתי עליו מופתעת, ״האוטו שלי״ הוא אמר והצביע על ג׳יפ שחור ויוקרתי.
״תעלי אני אקח אותך הביתה״ הוא ספק ביקש ספק ציווה, ועלה לאוטו.
עליתי אחריו, והוא בחן אותי וחייך חצי חיוך, כשהתקשתי על הגובהה של הג׳יפ.
״את נמוכה״ הוא אמר וצחק. גילגתי עיניים, והתיישבתי בעצבים.
״אתה חד הבחנה״ מלמלתי בעצבים, והוא בחן אותי בזמן שעשיתי קוקו, וחיכיתי שיתחיל לנסוע.
״חלמתי עלייך״ הוא אמר, והסתכלתי עליו בחצי חיוך, ״נו ו?״ שאלתי באדישות, למרות שטיפה התרגשתי.
״זה הפעם הראשונה ב10 שנים אחרונות שחלמתי״ הוא אמר והמשיך להסתכל עליי, הסתכלתי עליו מופתעת
״יש לך בע-״, ״תספרי לי חלום שלך״ הוא קטע אותי וביקש.
הסתכלתי עליו מבולבלת, ונאנחתי. ״חלמתי לפני כמה ימים שאני מתה״ אמרתי לו, והוא המשיך להסתכל עליי, ואני עליו.
הסתכלנו אחד על השני, כאילו אנחנו עומדים להתנשק.
״זה הרגיש אמיתי״ אמרתי לו אחרי דקה של שקט, והוא העביר את היד שלו על היד שלי.
המשכנו להסתכל אחד על השני, ״פחדת?״ הוא שאל
״פחדתי כשקמתי. פחדתי שאני ימות עם הרגשה של בדידות כמו בחלום״ עניתי, והוא הינהנן.
״על מה אתה חלמת?״ שאלתי, והוא המשיך להסתכל עלי, בזמן שהתעסקתי בציפורניים שלי. פאק, ממתי אני כזאת חסרת ביטחון?
״חלמתי שאני מחפש אותך, ולא מוצא״ הוא אמר מבולבל.
״פחדת?״ שאלתי בשקט, והרמתי אליו את הראש, הוא בחן אותי, והתניע את האוטו.
״אני לא מפחד מכלום״ הוא אמר בביטחון וקור, והינהנתי.
הוא התחיל לנהוג, והאחיזה שלו על ההגה התהדקה, והאצבעות שלו נהפכו ללבנות.
השתדלתי לא להסתכל עליו יותר מדי. מה לעזאזל היה פה לפני כמה דקות?
״תשתדלי לא לבוא עם החצאיות האלה יותר, את עדיין בת 16״ הוא אמר, והסתכלתי עליו מופתעת.
״לאן נעלמת?״ שאלתי בביטחון, והוא הניד בראשו.
״לא עניינך״ הוא החזיר בטון מזלזל, ונעצר ברמזור אדום.
״יש לך פיצול אישיות״ אמרתי באותו טון, והוא הסתכל עליי עצבני, וזיהיתי את ההבזק של השיגעון בעיניים שלו.
מה שגרם לי לרצות לחרפן אותו.
הוא צחק, ועבר ברמזור אדום, ״את רואה דברים, שאנשים אחרים לא רואים״ הוא אמר בביטחון, והסתכל עלי בחצי חיוך.
״מה זה אמור להביע?״ שאלתי, כשזיהיתי את השכונה שלי.
״לא יודע, את פשוט יודעת דברים, שאף אחד אחר לא שם לב אליהם והכי עצוב, זה שאת אפילו לא יודעת את זה״ הוא אמר, ונעצר ליד הבית שלי.
״תיזהרי כשאת מטפסת בסולם לחדר שלך״ הוא מלמל, וחייכתי חצי חיוך.
״מחר תהיה בבר?״ שאלתי, והוא הסתכל עליי באדישות, לא מזיז אף שריר בפנים שלו.
״למה תיכננת לבוא?״ הוא שאל בחצי חיוך, והנדתי בראשי בסנוביות.
״תבוא תדע״ אמרתי בביטחון, והוא התקרב אלי טיפה יותר מדי.
בלעתי את הרוק שלי, כשהרגשתי את הנשימות שלו עליי, הוא קירב את היד שלו למותניים שלי.
ושמעתי את הדלת נפתחת ״מאוחר את צריכה לישון״ הוא מלמל, והתרחק ממני, חייכתי חצי חיוך, והתאפסתי על עצמי.
הוצאתי דף מהמחברת שלי, ורשמתי עלייה את המספר שלי.
״קח״ אמרתי בביטחון, והוא הסתכל עליי בזילזול, ״מה גורם לך לחשוב שאני צריך את המספר שלך?״ הוא שאל, וחייך חצי חיוך, כשהוא מדליק לעצמו סיגרייה.
״מה גורם לך לחשוב שאתה לא צריך את המספר שלי?״ שאלתי
הוא הוציא את העשן, ובחן אותי.
סגרתי את הדלת של האוטו, לא לפני שהשארתי את הדף על הכיסא.
״עדן״
הסתובבתי אליו מבולבלת, בזמן שהוא העביר את היד בשיער בחוסר נוחות.
״אולי אני אתקשר״ הוא אמר, והעשן יצא מהפה שלו בזמן שדיבר, חייכתי חצי חיוך,
״אולי אני אענה״ אמרתי בחזרה, והסתובבתי.
התקדמתי לכיוון הבית שלי, והלכתי מסביבו, טיפסתי בעדינות, ונכנסתי בשקט.
שיחררתי נשימה עמוקה, שלא שמתי לב ששמרתי בכלל.
ושמעתי את האוטו של אלירן נוסע במהירות, סגרתי את החלון, וחייכתי לעצמי.