Eden

פרק 16 חלק ב'- בעיות שליטה

לפני שאת הופעת, חיי היו כמו לילה בלי ירח. אפלים. בכל זאת היו כוכבים, נקודות אור וסיבה. ואז חצית את שמיי כמו מטאור. לפתע, הכל בער, הפך בהיר, התגלה יופי. כשנעלמת, שהמטאור נעלם אי שם באופק, הכל השחיר. שום דבר לא השתנה, אבל העיניים שלי היו מסנוורות מהאור. לא יכולתי לראות כוכבים יותר. ולכן לא הייתה יותר סיבה לכלום.

יצאתי מהבר בעצבים. ונעצרתי. המשכורת.
לקחתי נשימה עמוקה, והתיישבתי על הרצפה, כשהגב שלי נשען על הקיר. ניסיתי למלא את הראש שלי במחשבות טובות, אוף, למה אני נותנת לו להשפיע עליי ככה?
נעמדתי, ולקחתי נשימה עמוקה. ונכנסתי בחזרה לבר.
״את מוכנה להסביר לי מ-״ , ״איפה הוא?״ קטעתי את מאור, והוא הסתכל עליי מבולבל.
״במשרד שלו, ותדפק-״ הוא אמר, ולא השקעתי מאמץ בלשמוע את הסוף, נכנסתי בעצבים למשרד של אלירן, והדלת נטרקה מאוחריי.
הוא הסתובב חסר חולצה, והגוף שלו היה מלא צלקות.
חלקן ישנות, חלקן טריות, הוא חייך אלי, ולבש את החולצת טריקו הלבנה שהייתה לו ביד.
״אתה בן זונה״ אמרתי לו בביטחון, והוא הגיש לי כוס שתייה.
״רוצה לשפוך עליי גם את זאת?״ הוא שאל בציניות, וגילגלתי עיניים.
״אני מבין שזה לא״ הוא אמר, ושתה את הכוס בבת אחת.
״שיקרת״ אמרתי לו ושילבתי יידים, הוא הרים גבה והתקרב אליי, ככה שהוא מולי.
״תני לי רמז״ הוא אמר באדישות, שאני נשבעת הדבר היחידי שרציתי לעשות זה לתת לו משהו בפנים.
״אמרת לי שלא חלמת במשך 4 שנים ואז חלמת עלי, וכשהזכרתי את זה בבר, הסתכלת עלי מבולבל, לקח לך דקה להיזכר, זה היה שקר נכון?״ שאלתי בטוחה בעצמי, והוא חייך חצי חיוך.
״את חכמה, זה ייאמר לזכותך״ הוא אמר והמשכנו להסתכל אחד לשני בעיניים, מין מלחמה כזאת, למרות שאף אחד לא הכריז עלייה. זאת הייתה מלחמה. מי מפסיק להסתכל קודם, ומי שמפסיק קודם- הוא החלש.
״אתה שקרן טוב, בדרך כלל אני קולטת ישר שמשקרים לי, המבט השבור הזה שיש לך בעיניים, ללא ספק עזר לך״ אמרתי לו בקור, והוא חייך.
״אין לך מושג מי אני, אה?״ הוא שאל, וגילגלתי עיניים.
״יש לי, זה פשוט שאני לא מפחדת ממך, להפך״ עניתי לו, והוא נאנח.
״את בודקת את הגבולות שלי?״ הוא שאל בעצבים, וניסה להישאר רגוע, אבל העיניים שלו הסגירו אותו. אין לבן אדם הזה שום רגש חוץ מכעס ושיגעון.
״אולי״ עניתי, והעיניים שלו עברו על השפתיים שלי, מה שנתן לי את האישור- אני החזקה.
״יש סיבה שאני פה״ הוספתי והוא הסתכל עלי שוב. ״והיא?״ הוא שאל והתקרב אלי טיפה יותר .
״המשכורת שלי, אה וגם באתי להודיע שאני מתפטרת״ אמרתי בטוחה, והוא הסתכל עלי מופתע, ומהר מאוד חזר להיות אדיש.
״חבל עדן, לא נהנת לעבוד פה?״ הוא שאל בציניות, והלך לארון שלו.
״נהנתי, עד שהבנתי שהמקום שלך״ אמרתי ושילבתי יידים.
״צ׳ק או מזומן?״ הוא שאל, והתעלם ממה שאמרתי.
״מזומן״ עניתי, מהסיבה הפשוטה שאני לא רוצה שאמא שלי תדע שאני עובדת.
״1,500 נכון?״ הוא שאל, והנדתי בראשי לשלילה ״1,000״ עניתי, והוא הסתכל עלי, וחייך חצי חיוך.
״יש לך סכומים כאלה, פה?״ שאלתי, והתקרבתי קצת לארון, הוא סגר אותו בבת אחת, מה שגרם לי לקפוץ, והביא לי מעטפה.
״עדן, היה מאוד נחמד להכיר אותך״ הוא אמר בקור, והתיישב בכיסא שלו.
״אני אהיה הבוגרת מבין שנינו״ אמרתי כשבאתי לצאת, והוא הפסיק להתעסק בפלאפון שלו, והסתכל עלי.
״אני מצטערת שהעפתי עלייך את השתייה, זה לא היה במקום, לא משנה כמה התעצבנתי״ אמרתי, ולקחתי נשימה עמוקה.
הוא לא ענה, ורק הסתכל עלי בקור.
באתי לצאת, ״חכי, כנסי״
הקול שלו עצר אותי, והסתובבתי אליו. נכנסתי בחזרה, וסגרתי את הדלת. ״מה?״ שאלתי בחוסר סבלנות .
״לפני כמעט חודש, הייתי באיזה מועדון של חבר, והייתה שם איזה בחורה, עשינו מה שעשינו בשירותים, ואז יצאתי וחזרתי לחברים שלי, והיא נעלבה, ועשתה אותו דבר כמוך״ הוא אמר, ונזכרתי ברגע שהעפתי עליו את השתייה, זה אולי לא היה בסדר, אבל אני לא מתחרטת על זה, כי ממש רציתי לעשות את זה.
״מגיע לך, למה אתה מספר לי את זה?״ שאלתי אותו מבולבלת, והוא קם כדי להיות מולי כשהוא חצי יושב על השולחן שלו.
״אני פסיכופט, אבל אני לא אלים כלפי נשים, אז נתתי לאחת מהבנות שם להרביץ לה, הפואנטה היא שהיא השפילה אותי, ולא היה לי בעיה שיהרגו אותה״ הוא אמר, והרמתי גבה
״כשאת מתחצפת אלי, או מקללת אותי, או מרביצה לי״ הוא הוסיף וגיחך, והסתכלתי עליו מתאפקת לא לצחוק מאיך שזה נשמע.
״אני לא מסוגל לפגוע בך״ הוא אמר, והסתכלתי עליו מופתעת, אני נשבעת משהו בלב שלי עצר. והנשימה שלי נהייתה כבדה יותר, רגע, לא לא, אל תפלי עוד פעם במלכודת הזאת.
״זה עוד שקר?״ שאלתי, דרך אגב, אני צריכה להגיד הגומל איך שאני מגיעה הביתה, על זה שהקול שלי לא יצא שבור וחלש כמו שחשבתי.
״לא״ הוא ענה בביטחון, והאמת אין לי מושג אם הוא משקר או לא, הוא באמת שקרן ממש טוב.
״למה אתה מספר לי את זה?״ שאלתי, כשהוא הזיז את השיער מהפנים שלי.
״לא יודע״ הוא אמר, וזז ממני.
״אולי אתה מאוהב בי״ אמרתי ברצינות, והוא צחק, הסתכלתי עליו מבולבלת, וגילגלתי עיניים.
״תראי, אני לא מעמיד פנים שאני יודע מה זה אהבה, אבל בדבר אחד אני בטוח, אני לא אוהב אותך״ הוא אמר בטוח בעצמו, ומאיזה סיבה זה פגע בי. כאילו, למה שלא תתאהב בי? מה נראה לך?
הסתכלנו אחד על השני, וחייכתי אליו.
הוא הסתכל עלי מבולבל, והתקרבתי אליו, הצמדתי את היידים שלי לצוואר שלו, ונעמדתי על קצות האצבעות, הקרבתי אותו אלי, והיידים שלו עטפו את המותניים שלי.
השפתיים שלי היו מעל שלו, ופתאום נתקפתי חרדה, לפני דקה זה היה רעיון טוב, להתקרב אליו, ואז כשנהיה קרובים לנשיקה, אני יזוז ממנו ויגיד לו משהו כמו, רואה שאתה מאוהב בי.
אבל עכשיו זה מפחיד, ואני בקושי מרגישה את הגוף שלי, והיידים שלו כל כך נעימות.
ואני רוצה שהוא ינשק אותי.
״סליחה״ אמרתי, וזזתי ממנו טיפה, כשהיידים שלו דחפו אותי בחזרה אליו, וצמוד יותר.
״אני עדיין לא החלטתי לגבייך, אם את מלאך או שטן, או שניהם ביחד״ הוא אמר, והרגשתי את השפתיים שלו כשהוא דיבר.
בלעתי את הרוק שלי, וניסיתי לדבר אבל המילים לא יצאו. אוי לא, אם יש לי ריח רע מהפה? הוא הולך לנשק אותי עכשיו?
איך מנשקים? עדן, תירגעי את יודעת איך מתנשקים הכל טוב.
״בלעת את הלשון, או שאני מלחיץ אותך?״ הוא שאל, והאמת לא יכולתי יותר עם הלחץ הזה.
משכתי אותו לנשיקה, ותוך שנייה הוא נישק אותי בחזרה.
ואו, אני נשבעת, בחיים לא הרגשתי ככה, כל כך בטוחה, ויפה, ובוגרת, והוא פשוט נתן לכל הגוף שלי תחושה טובה. תחושה של בית.