פרק 51

9.7K 794 116
                                    

״אני כל כך שמחה שסוף סוף אנחנו נפגשות רק אנחנו,״ ירדן אמרה, והמשכתי לאכול.
״כן, התגעגעתי אלייך מאוד״ אמרתי בחיוך, והיא חייכה בחזרה.
החלטנו לא לצאת למועדון, יצאנו למסעדה יקרה במרכז העיר והתלבשנו יפה, ועשינו קצת קניות.
היא עזבה את האוכל שלה, והתחילה לספר לי על הבחור שהיא הכירה.
מסתבר שקוראים לו גילעד והוא בן 19, והוא חדש בעיר שלנו.
היא אומרת שאני חייבת להכיר אותו, ושהיא חושבת שהיא מתחילה להתאהב בו, ואני כל כך שמחה בשבילה.
מגיע לה להיות מאושרת ונאהבת, ואני שמחה שזה עם מישהו שמכבד אותה, ואוהב אותה.
״ואיך הולך לך עם אלירן?״ היא שאלה, ולגמה מהכוס יין שלה, עזבתי את האוכל שלי והסתכלתי עלייה בחשש.
״מה קרה?״ היא שאלה במהירות כשהבחינה במבט שלי, ״משהו חסר״ אמרתי בעצב, והיא הסתכלה עלי מבולבלת.
״כמו מה?״ היא שאלה.
״לא יודעת להסביר את זה, אני אוהבת אותו ירדן, שלא תביני לא נכון.
אבל זה מרגיש כאילו עשינו את זה יותר מדי פעמים, נפרדנו וחזרנו, ורבנו וכל הבאלגן הזה, זה מרגיש מאוס״ מילמלתי, והיא הינהנה בהבנה.
״את אוהבת אותו פחות ממה שאהבת פעם?״ היא שאלה ובלעתי את הרוק שלי.
״לא,״ אמרתי בקושי, והיא נאנחה.
אני לא יודעת מה עובר עלי, אני אוהבת את אלירן יותר מהכל, אין לי שום ספק בזה, אבל, ויש אבל גדול והוא זה שאני מרגישה חנוקה.
״ירדן, קשה לי, אני מרגישה כאילו אני כלואה כשאני עם אלירן, הרי הוא לא ייתן לי להיות לעולם עם אף אחד אחר, ואני מרגישה שאני מפספסת כל כך הרבה דברים, את מבינה?״ שאלתי, והיא הינהנה.
״אין כזה דבר לא ייתן לי להיות עם אף אחד אחר, אם את רוצה להיות לבד, תהיי לבד. אם את רוצה מישהו אחר, אז תהיי עם מישהו אחר, אם הוא באמת אוהב אותך, הוא יבין״ היא אמרה, והתעסקתי באצבעות שלי.
״אני רוצה להיות לבד, אבל אני גם אוהבת אותו ולא רוצה שהוא יהיה עם מישהי אחרת,״ הסברתי, והיא נאנחה.
״זה כבר לא פייר עדן, אם את לא רוצה להיות איתו זה בסדר אבל אל תצפי שהוא לא יהיה עם מישהי אחרת״ היא נזפה בי.
״זה כבר לשחק איתו״ היא הוסיפה, וחזרה לאכול.
״אני לא רוצה לשחק בו, אני רק רוצה שהכל יחזור להיות כמו פעם״ אמרתי, והיא נאנחה, ״אבל זה לא יכול לקרות, יפה שלי״ היא אמרה בחיוך מנחם, ושתיתי את כל הכוס יין שלי.
״אני הולכת לשירותים,״ אמרתי, ונעמדתי. ״לבוא איתך?״ היא שאלה, והנדתי בראשי לשלילה, ״אני אסתדר״.
הלכתי לכיוון השירותים, והסתכלתי על הנעלי עקב השחורות שלי, והייתי עסוקה במחשבות שלי, על מה באמת אני רוצה.
נתקלתי בגוף מוצק, וכמעט מעדתי אחורה על העקבים, אבל יד תפסה אותי.
הרמתי את הראש, ומולי עמד מלצר בשנות ה20 לחייו, הוא שיחרר את האחיזה שלו בי, וחייך.
״מצטער״ הוא אמר בחיוך, וחשף שיניים ישרות ולבנות, האף
שלו היה קטן וישר, ולא כמו אלירן שהיה לו אף אומנם קטן אבל סולד, בגלל שהוא נשבר מספר פעמים.
השפתיים שלו היו קטנות יותר משל אלירן, והוא היה פחות שרירי מאלירן.
העיניים שלו בצבע ירוק, ושל אלירן בצבע חום, שגובל לשחור.
צבע עורו היה בהיר יותר משל אלירן, וצבע השיער שלהם היה שונה.
ובכל זאת משהו בו הזכיר לי את אלירן.
״את בסדר?״ הוא שאל, והניח את היד שלו על הכתף שלי בניסיון לעורר אותי.
״כן,״ מילמלתי במבוכה, והוא הסתכל עלי בחצי חיוך.
״את בטוחה שאת בסדר?״ הוא שאל וגרם לי להבחין בדימיון בקולות שלהם, היה להם כמעט אותו קול, פשוט של אלירן צרוד יותר, וטיפה יותר גברי ומאיים.
״כן, יותר מדי יין״ הסברתי במבוכה, והוא צחק.
״את רוצה שאני אעזור לך לחזור לשולחן שלך?״ הוא שאל, וחייכתי אליו במבוכה, ״אני לא עד כדי כך שיכורה, רק טיפה מסוחררת״ אמרתי בגיחוך, והוא נאנח בצער.
״אוף, כבר חשבתי לנצל את מצבך״ הוא אמר בגיחוך, והסתכלתי עליו בהרמת גבה, ״אתה אמיתי?״ שאלתי בזמן שהוא צחק והתאפקתי לא לפרוץ בצחוק גם.
הצחוק שלו, בכלל לא היה כמו של אלירן.
הוא היה אמיתי ומאושר.
״רוצה לגעת ולדעת?״ הוא שאל, וצחקתי כשאני מנידה בראשי לשלילה.
״אני מצטער, את בטח הבת של איזה מיליאדר טחון פה, ואני מטריד תבת שלו״ הוא מילמל, וצחקתי שוב.
״ממש לא, אפילו לא קרוב״ מילמלתי, והוא חייך אלי.
״קוראים לי דניאל, ולך?״
״עדן״ אמרתי בחצי חיוך, והוא בחן אותי. ״את יפהפייה, עדן״ הוא אמר בביטחון, וחייכתי אליו בהוקרת תודה.
״נחמד לשמוע״ אמרתי והוא צחק. ״את פה לבד? עם חבר?״
״חברה,״ תיקנתי אותו, והוא הפסיק לחייך. ״אה, את לס-״ , ״לא״ קטעתי אותו בגיחוך, ״אני פה עם חברה טובה שלי, זהו״ הוספתי, והוא נאנח בהגזמה.
״אני חושבת שכדאי שאני אחזור אלייה״ אמרתי באי נוחות, כשהבנתי שהסתכלנו אחד על השני יותר מדי זמן, הוא חייך וקרץ לי,
״היה נחמד להכיר אותך, עדן״ הוא אמר בחיוך, והסתובבתי וחזרתי לשולחן.
כבר לא רציתי להיכנס לשירותים כדי לשטוף את הפנים, הרגשתי מספיק רעננה, בהמשך הערב ראיתי את דניאל ממלצר משולחן לשולחן, ופה ושם מגניב אליי חיוכים.
מה שגרם לבטן שלי להתהפך.

EdenWhere stories live. Discover now