Eden

פרק 58

למדו אותי שמעשים רעים קורים בחדרי חדרים,
בפנות חשוכות, בסמטאות בלילה,
בבהילות, במהירות,
בהסתר פנים, בשקט, בלחישות,
כי לא רצו שאדע
שאת הדברים הכי אכזריים
עושים בווילונות פתוחים, באור יום, לעיני כל
בפנים גלויות ומחיכות מעל מיקרופונים,
למדו אותי שמעשים רעים קורים בחדרי חדרים,
למדתי שהעולם הוא חדר אחד גדול.

״מים?״, החוקרת שנכנסה לחדר החקירות שאלה.
התעלמתי מהשאלה שלה, והחוקר השני סימן לה לצאת.
״אלירן, אני אבקש שוב, תסביר לי מה קרה שם״, הוא ביקש הפעם טיפה יותר חסר סבלנות.
״איפה עדן?״ שאלתי.
״היא נמצאת בבית החולים, בניתוח״ הוא אמר, והסתכלתי על היידים שלי שעדיין לא הספקתי לשטוף מהדם של עדן, והבגדים שלי שהיו ספוגים בדם שלה, בדם של האישה שלי.
העצבים והכעס עלו לי שוב למוח, אבל הפעם ירדו באותה המהירות שבה הם עלו, והדבר היחיד שנשאר בי זה דאגה ופחד.
פחד מלאבד אותה, אין, אני לא יעמוד בזה אני לא מסוגל לאבד אותה, אין מצב.
״אלירן״ החוקר קרא שוב בשמי, והרמתי אליו את הראש בשקט.
״מה?״ סיננתי בכעס, ואם מבט יכל להרוג, הוא היה מת עכשיו.
״למה אני פה?״ שאלתי בכעס.
״כי אנחנו צריכים לדעת מה קרה שם, אחרי שתענה על השאלות שלנו, תוכל לחזור לבית החולים״ הוא אמר בקול רגוע, שרק עיצבן אותי יותר.
״מה מונע ממני לזיין אותך מכות ולצאת מפה?״ שאלתי בגיחוך, והוא נאנח.
״חוץ מזה שזו תחנת משטרה?״ הוא שאל, וחייכתי.
״תביא כמה שוטרים שתרצה, אף אחד לא יעצור אותי״ אמרתי בהתחכמות, והוא נאנח.
״אתה רוצה להיות עם חברה שלך?״ הוא שאל.
״אתה צריך תשובה לזה?״ שאלתי בזילזול, והוא גילגל עיניים.
סיפרתי לו מה קרה שם, ועניתי על השאלות המפגרות שהוא שאל, כמו למה יצאתי מהבית של עדן, ומתי אני ועדן הכרנו ואם היינו ביחד ועוד כל מיני שטויות.
״אני יכול לעוף מפה עכשיו?״ שאלתי בקול צרוד, והוא סימן לי לחתום על ההצהרה שמסרתי.
״תחתום, ותלך״ הוא מילמל, וחתמתי בזריזות.

נכנסתי לבית חולים, עדיין ספוג בדם של עדן שהספיק כבר להתייבש, אנשים הסתכלו עלי כמו על רוח רפאים, ויכולתי לראות את המבטים המבוהלים שלהם לאור המראה שלי.
נעמדתי מול הקבלה, ודפקתי על השולחן בכעס כדי לקבל את צומת הלב של האחיות המפגרות האלה, הן הסתכלו עלי מפוחדות והחליפו מבטים ביניהן.
״איפה החדר של עדן טבת?״ שאלתי את האחות הצעירה יותר שישבה מול המחשב.
״היא עדיין בניתוח, אתה יכול לחכות מול החדר ניתוח זה בקומה שניה, מחלקה 2״ היא אמרה, ובלעה את הרוק שלה.
הלכתי לקומה ולמחלקה שהיא אמרה, והתיישבתי בכיסאות המתנה.
עדי נכנסה לאחר כמה שניות, והסתכלה עלי בכאב, העיניים שלה היו אדומות ונפוחות.
״אלירן, אנחנו יושבים למטה, בוא תישב איתנו״ היא ביקשה, והרמתי את הראש כדי להסתכל עלייה.
״אני מעדיף לחכות פה,״ אמרתי בשקט, והיא הסתכלה עלי לכמה שניות והינהנה.
״מה שתרצה, אבל הכל יהיה בסדר תזכור את זה,״ היא מילמלה, והבנתי שהיא מנסה לשכנע את עצמה בזה ולא אותי.
הינהנתי כדי שתעוף מפה, והמשכתי לבהות בדלת השקופה של החדר ניתוח, שאחריה היה מסדרון ענקי מלא בחדרים.
המחשבות היחידות שעברו לי בראש, זה לרצוח כל אדם שאני אדע שהיה קשור לזה באיזשהוא אופן, הדאגה לעדן, והרגשות אשם.
אני הייתי זה שהכדור היה אמור לפגוע בו, אני זה שצריך להיות שם במקומה.

אחרי משהו כמו שעתיים, שחיכיתי ולא הפסקתי לבהות בדלת הזאת, הדלת נפתחה ויצאו ממנה 3 אחיות שמובילות מיטה, ורופא.
הלכתי לכיוון המיטה, ובדקתי אם זו עדן.
״אני יכולה לעזור לך?״ אחת מהאחיות שאלה, ונשכתי את השפתיים שלי בתיסכול כשהבנתי שזו לא עדן.
״מה עם חברה שלי?״ שאלתי מיואש. ״מה השם שלה?״ היא שאלה בחצי חיוך, וסימנה לי לבוא איתה.
״קוראים לה עדן, עדן טבת״ אמרתי, והיא הינהנה בראשה וחיפשה משהו בדפים שלה,
״היא סיימה ניתוח,העבירו לחדר מספר 4 בקומה הזאת,״ היא אמרה בחיוך,
״מתי העבירו אותה?״ שאלתי.
״לפני משהו כמו עשר דקות, יש עוד דלת שמובילה לחדרים, כנראה שבגלל זה לא ראית אותה״ היא אמרה בחיוך מנחם והינהנתי, כשאני ממלמל ׳תודה׳.
באתי להסתובב, ונאנחתי בייאוש, כשאני מעביר את היד בשיער.
״היא תהיה בסדר, נכון?״ שאלתי את האחות המבוגרת, והיא הסתכלה עלי בחצי חיוך, ״זה עניין של זמן, הם עשו מה שאפשר, עכשיו זה תלוי בה ובכוחות שלה״ היא אמרה בצער.