Eden

פרק 28- גלידה

״אני בחנייה״
הכנסתי בחזרה את ספר מתמטיקה לתיק, ביחד עם הקלמר, וסידרתי את הדפים שעבדתי עליהם בתוך הקלסר.
״לעזור לך?״
הרמתי את הראש, וגיל חייך אלי, חייכתי בחזרה וסגרתי את הקלסר.
״תודה, אבל בדיוק סיימתי״ אמרתי בחיוך, והוא הינהנן. ״אז לאן?״ הוא שאל, והסתכלתי עליו מבולבלת.
״מה לאן?״ שאלתי, ופלטתי גיחוך והמשכתי להתקדם לחנייה, כשהוא הולך אחריי. ״לאן יוצאים מחר?״ הוא שאל, ונעצרתי בבת אחת והסתכלתי עליו מבולבלת עוד יותר.
״בתור ידידים כמובן״ הוא הוסיף, וחייכתי אליו.
״לא נראה לי שזה רע-״, ״עדן, מה כבר יציאה קטנה בין ידידים יכולה להזיק? התגעגעתי אלייך״ הוא אמר בכנות, ולקח ממני את הספרים שהחזקתי.
והמשכנו להתקדם ביחד. ״לא יודעת גיל, זה יכול לסבך דברים, ואני לא רוצה שהמצב יהיה מוזר״ אמרתי, והוא גיחך.
״עדן, המצב כבר מוזר, את לא חושבת?״ הוא שאל, וצחקתי.
״תראי, אני רציני אני לא רוצה שום דבר, כולה שנחזור להיות ידידים, זה יותר מדי לבקש?״ הוא שאל, והנדתי בראשי.
נעצרתי כשזהיתי את הג׳יפ השחור של אלירן שעליו כמובן אלירן נשען, והסתכל עלינו במבט רצחני. ״את בקטע איתו?״ גיל שאל, כשאלירן התקדם אלינו עצבני, ונאנחתי.
״סוג של״ מלמלתי, והוא הינהנן. ״העיקר שאת מאושרת״ הוא אמר בחיוך, ולא ראיתי אפילו טיפת קנאה או מרירות במה שהוא אמר.
״נלך?״ אלירן שאל, והצמיד אותי אליו, גילגלתי עיניים. הוא יכול להיות אובססיבי לפעמים.
״אני באמצע שיחה״ אמרתי רגועה, ואלירן חייך לעצמו, אבל לא נראה לי שזה חיוך טוב. המשקפיים שלו, הסתירו את העיניים שלו ככה שלא ידעתי אם זה אלירן הפסיכופט, או אלירן הפסיכופט עם השליטה העצמית, שזה מה שהוא ביום יום.
״אז תסיימי אותה״ הוא אמר, והסתכלתי עליו עצבנית.
״טוב, עדן נדבר אחרי זה?״ גיל שאל, והינהנתי בחיוך ״אני ידבר איתך בערב ונחליט לאן״ אמרתי לו עם חיוך, ומודה, בעיקר כדי להדליק את אלירן.
״לא אמרת שאתה הולך?״ אלירן שאל את גיל עצבני, וגיל בא לתת לי את הספרים, כשאלירן לקח אותם ממנו עצבני.
גיל חייך אלי, והתקדם.
״אתה פאדחן״ אמרתי עצבנית לאלירן, והוא התקדם לאוטו שלו עצבני.

״לאן זה?״ אלירן שאל, כשבאתי לעלות למושב ליד הנהג.
״להיכנס לאוטו?״ שאלתי בזילזול וציניות, והוא זרק את הספרים במושב האחורי כמו בהמה.
״רצית ללמוד לנהוג לא?״ הוא שאל, והוריד את המשקפיים, וזרק אותם גם מאחור, הגבה שלו הייתה מלאה בחתכים יבשים, ומתחת לעין שלו הופיע סימן כחול ואדום, שללא ספק העידו שהוא קיבל מכות.
״מה קרה לך בפנים?״ שאלתי מופתעת, והעברתי את היד על הלחי שלו.
״מתנה, מחברים ישנים״ הוא ענה בחוסר רצון, והמשכתי להעביר את היד על הלחי שלו, עד שהוא תפס אותה באגרסיביות.
״על מה תדברי עם הקוקסינל? תחליטו מה?״ הוא שאל, וניסיתי לשחרר את היד שלי מהאחיזה שלו, הוא הסתכל עלי לכמה שניות, ושיחרר אותה לבד.
״הוא הזמין אותי לצאת איתו, בתור ידידים״ עניתי, ואלירן הסתכל עלי עצבני. ״ידידים? ממתי הוא ידיד שלך?״ הוא שאל במבט הרצחני שלו, שהאמת אולי הפחיד אנשים אחרים, אבל לי גרם רק לגלגל עיניים.
״ממממעכשיו״ אמרתי ומשכתי את המ׳, כדי שישמע הכי ילדותי שיש.
״אני לא מסכים לך ללכת״ הוא אמר ושילב יידים, הסתכלתי עליו בזילזול והתאפקתי לא לפרוץ בצחוק. ״רגע״ אמרתי בגיחוך, ועשיתי פרצוף של חושבת.
״מה את עושה?״ הוא שאל אחרי כמה שניות.
״מנסה להיזכר מתי ביקשתי ממך רשות״ אמרתי בציניות, והוא גילגל עיניים. ״עדן, אל תתחילי איתי את המשחקים האלה כי זה ייגמר רע״ הוא אמר, והסתכלתי עליו במבט מזלזל.
״אלירן, לא שאלתי, הודעתי לך, שהערב אני יוצאת עם גיל בתור ידידים״ אמרתי בביטחון, והוא בעט ברכב, וגילגלתי עיניים.
זה האוטו שלו, בעיה שלו. ואיייי, אני שונאת לריב איתו, שונאת.
אבל שלא יחשוב שיש לו איזשהיא זכות אי פעם לקבוע לי מה לעשות, זה החיים שלי. אני היחידה שמקבלת החלטות שקשורות לחיים שלי.
״אני יהרוג אותו, ואז אני יהרוג אותך, לא בעצם אני ישאיר אותך חיה ותראי איך אני הורג אותו״ הוא אמר, והסתכלתי עליו והינהנתי בציניות. ״אני אוהבת שאתה מקנא״ אמרתי, ושילבתי יידים. הוא העביר עליי מבט, ויכולתי לראות שהוא עדיין כועס.
״החצאית שלך קצרה״ הוא סינן, והמשיך לבחון אותי.
״היה לי היום מבחן במתמטיקה, הייתי צריכה לעבור איכשהו, לא?״ שאלתי בחיוך, ואלירן צחק, והצמיד אותי לאוטו שלו.
״תפסיקי להטריף אותי״ הוא מילמל לצוואר שלי, וחייכתי לעצמי.
״אני לא עושה כלום, אבל״ אמרתי בציניות, והוא הצמיד את השפתיים שלנו יחד.
אלוהייים לנשק אותו זה כמו להיוולד מחדש, למה הוא כל כל פאקינג מושלם???
חייכתי לעצמי, ונישקתי אותו בחזרה, היידים הענקיות שלו עטפו את הלחיים שלי, ותוך כדי הזיזו את השיער שלי אחורה.
אני אוהבת אותו. בעצם, זה יותר מזה, זה כמו צורך כזה שיש לי, אני צריכה אותו כל הזמן, אני אוהבת להיות איתו, לדבר איתו, לצחוק איתו, אלוהים אני לא יכולה להסביר את התחושה הזאת.
״את לא הולכת לשום מקום איתו, ואם אני צריך לנעול אותך בבית, זה מה שאני יעשה״ הוא מילמל לאוזן שלי, וזז ממני בבת אחת.
אני שונאת אותו שהוא משחק איתי ככה, גילגלתי עיניים.