Eden

פרק 19- הדודה המושלמת

תמיד הייתי מוצאת את הטוב בכל אחד.
עד שפגשתי אותך, ופגעת בי.
והיום, אני אפילו לא מוצאת את הטוב בעצמי.

קמתי היום במצב רוח טוב.
החלטתי לשכוח ממה שקרה עם אלירן, זה היה מעידה, ולנסות לחזור לעבודה שלי כדי לעזור לעדי להשכיר דירה, כי ברגע שהיא תמצא דירה ועבודה, היא אמרה שאני מוזמנת לעבור לגור איתה, והאמת אני כל כך מחכה לזה.
והיום, אני שומרת כל היום על סתיו, שהוא התינוק הכי מקסיםםם ויפה בכל העולם הזה.
״אתה רוצה לתת לי נשיקה?״ שאלתי את סתיו, ונתתי לו נשיקה על השפתיים הקטנות והמושלמות האלו.
״תיראי אותך, אימהית כל כך״ ירדן אמרה, והתיישבה לידי.
ישבנו בבית קפה, בגלל שאני לא יכולה לחזור הביתה עם סתיו, וההורים של ירדן מכירים את ההורים שלי, ככה שלהופיע אצלהם בבית עם תינוק, זה לא אופציה.
גילגלתי עיניים וחייכתי חיוך קטן. ״אז מה את מתכוונת לעשות איתו עד 8 בערב?״ היא שאלה, וניסיתי להאכיל את סתיו, או לפחות לגרום לו להחזיק את הבקבוק שלו, אבל הוא יותר התעניין בשיער שלי.
״לא יודעת אני אסתובב איתו קצת, וכשהוא ירצה לישון אני ייקח אותו למלון ויישאר איתו שם״ אמרתי וחייכתי לסתיו שתפס לי את האצבע.
״נו, אז למה את לא הולכת מעכשיו למלון?״ היא שאלה, ואכלה את החביתה והסלט שהיא הזמינה.
״כי אני עייפה מתה, וסביר להניח שאני ארדם, חוץ מזה אני צריכה ללכת לבר גם״ מלמלתי, והיא הפסיקה לאכול, והרימה גבה.
הסתכלתי עלייה, והיא נאנחה. ״את חוזרת בשביל אלירן? אחרי אתמול?״ היא שאלה בנזיפה, ונאנחת.
״אני לא חוזרת בשביל אלירן״ אמרתי בזילזול, והיא המשיכה להסתכל עלי במבט לא מאמין. ״אני צריכה עבודה, אמרתי לך שאני אעזור לעדי, נכון?״ שאלתי עצבנית, וסתיו לקח סוף סוף את הבקבוק שלו, והתחיל לאכול.
״תמצאי עבודה אחרת״ היא אמרה כאילו זה קל, נאנחתי ושתיתי את הקולה שלי.
״זה לא כזה קל למצוא עבודה חדשה, ירדן״ אמרתי בייאוש, והיא נאנחה.
״אז תתאמצי, שתינו יודעות מה יקרה אם תעבדי שם, חוץ מזה שאת נכנסת שוב בכל הסיפור הזה בין אלירן למאור, ואני אומרת לך זה ייגמר באסון״ היא אמרה מיואשת, והנחתי את הכוס קולה שלי.
״תסמכי עלי טוב? אני אוהבת את גיל לא יקרה כלום, ואין לי שום קשר לא למאור ולא אלירן, זה עניין שלהם ואני לא מתערבת״ מלמלתי, והיא נאנחה עצבנית.
״נכון דודה ירדן לחוצה?״ שאלתי את סתיו, וצחקתי.
ירדן חייכה וגילגלה עיניים, ״רואה? כל כך קשה לחייך תמיד?״ הוספתי והיא הסתכלה על סתיו.
״תגיד לה, שאני מחייכת רק מלראות אותך״ היא אמרה בקול ילדותי, וצחקתי.
סיימנו לאכול, שילמנו, והחזרתי את הבובה של סתיו ואת הבקבוקים והחיתולים לתיק בית ספר שלי.
חבל שלא הבאתי את העגלה שלו.
״בואי איתנו לבר״ אמרתי לירדן, כשהגענו לתחנה וחיכינו לאוטובוס, כל אחת לאוטובוס שלה.
״אני צריכה ללכת לעזור לאמא שלי לנקות, כי סבתא שלי באה״ היא אמרה וגילגלה עיניים, ״אבל תשמרו על עצמכם״ היא אמרה ונישקה את סתיו והאוטובוס שלה הגיע, ״אל תעשי שטויות״ היא אמרה באזהרה, ונתנה לי נשיקה בלחי.
חייכתי אליה, והאנשים המבוגרים סיימו לעלות, והיא עלתה.
התיישבתי על הספסל, וסתיו שם עלי את הראש ונרדם. כל כך הייתי צריכה להביא את העגלה.
נישקתי את הראש שלו, ונאנחתי מרוב אהבה אליו, ״מושלם שלי״ מילמלתי, והחלטתי ללכת עד הבר.
זה כולה הליכה של 20 דקות, ועכשיו לעלות עם סתיו לאוטובוס, ולנקב ולהוציא תרב קו, זה סרט רע.