Eden

פרק 11- רק אלוהים יודע

רק אלוהים יודע כמה התגעגעתי לעיניים שלך,לריח שלך,להליכה שלך.
רק אלוהים יודע כמה היה לי קשה להפסיק לדמיין את הפנים שלך בכל לילה כשהלכתי לישון.
ואם אראה אותך שוב? והכל יחזור אליי במכה?
כי לפעמים הרצון לראות אותך ולחבק אותך שוב, גדול יותר מההרגשה שכנראה אני אפגע שוב.
אבל היום אני מבינה, אני אף פעם לא הייתי שלך, ואתה אף פעם לא היית שלי.

פתחתי את העיניים באדישות ותקף אותי כאב ראש מטורף.
ניסיתי להרים את הראש באיטיות, והתיישבתי.
הסתכלתי מסביבי, איך הגעתי לחדר שלי?
לקחתי נשימה עמוקה, וקמתי למקלחת כדי לראות עד כמה אני מזעזעת הבוקר.
מיצמצתי וצבטתי את עצמי כדי לוודא שאני לא מדמיינת, השיער שלי היה גלי וישר, ולא נפוח ומגעיל, והפנים שלי היו נקיות מאיפור.
הרחתי את הפיג׳מה שלבשתי שהיה לה ריח של כביסה.
אני מכירה את עצמי מספיק טוב כדי להבין שמשהו פה לא בסדר.
אין מצב בעולם שחזרתי באמצע הלילה ממסיבה, מסטולה ועייפה ואשכרה התקלחתי וטיפלתי בעצמי.
זה גם מוזר כי אני לא זוכרת כלום חוץ מאת הקטע עם אדיר, שכמו מפגרת נתתי לו להשפיע עליי עם החומר המסריח הזה.
יצאתי חזרה לחדר והתיישבתי על המיטה, הוצאתי את הפלאפון מהמטען, וראיתי 30 שיחות שלא נענו מ-ירדן.
ועוד 79 הודעות מהאחת ויחידה-ירדן, הסתכלתי על המסך בחצי חיוך, לפחות מישהו דואג לי.
התקשרתי אלייה, והיא ענתה אחרי 4 צילצולים.
״הל-״ , ״מה את סתומה?את יודעת איך הבהלת אותי, את בסדר? קרה משהו? איפה היית לעזאזל?״ היא צעקה, והזזתי את הפלאפון מהאוזן כשאני מגכחת.
״הייתי במסיבה של נועה, וזה סיפור ארוך,איפה את?״ שאלתי, והיא מילמלה כמה קללות וצחקתי.
״אני מחפשת עבודה, ואת?״ היא שאלה בהתלהבות, ונישכבתי על המיטה בחזרה, וכיסיתי את עצמי.
״עולה לישון בדיוק״ מילמלתי בעייפות, והיא נאנחה,
״יש מצב אני באה אלייך, אז אל תירדמי״ היא ציוותה ונאנחתי.
״אני ישאיר לך מפתח בכד של הפרחים בכניסה, מקסימום תיכנסי ותעירי אותי״ אמרתי, והתעסקתי בציפורניים שלי, אני חייבת ללכת למילוי, הצבע השחור נראה מזעזע כבר.
״טוב קרציה, בי אוהבת אותך״ היא אמרה וצחקתי, ״אוהבת הכי שאפשר״ אמרתי בחיוך, וניתקתי.
שלחתי הודעה לגלית- הבחורה שעושה לי ציפורניים, וקבעתי איתה שעה ויום, ועליתי לישון, ניסיתי להירדם שוב, אבל הטרידה אותי המחשבה שאין לי מושג מה קרה אתמול.