Eden

פרק 55

סידרתי את הקלסר בתיק שלי, תוך כדי שיצאתי מהשער, נעצרת כשאני רואה את הג׳יפ הלבן של עידן.
הוא עמד מחוץ לאוטו עם עיניים אדומות. הסתכלתי עליו מבולבלת, והוא סימן לי לבוא אליו.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי כשנעדמתי מולו, והוא הסתכל עלי בצורה שעדיין לא הצלחתי לפענח.
״קרה משהו לאלירן?״ שאלתי בחשש, והוא הינהן בראשו.
-
״גברת עדן,״ צעקה חדה נשמעה באוזניי וקמתי בבהלה.
פאק, זה רק היה חלום, הרמתי את הראש והמורה לפיזיקה הסתכלה עלי במבט מאיים ויידים מושלבות, ושאר הכיתה ציחקקה.
״אני מצטערת, הפרעתי לך לישון?״ היא שאלה בציניות, והנדתי בראשי לשלילה.
״לא ישנתי,״ שיקרתי.
״אז מה עשית עם הראש על השולחן, והג׳קט שלך מעל ועיניים עצומות?״ היא שאלה, והכיתה פרצה בצחוק.
ירדן הסתכלה עלי במבט מצטער, והמשיכה לצחוק. ״נמנמתי״ אמרתי בשקט, והיא נאנחה בכעס.
״לחדר המנהל, מיד״ היא צעקה, וגילגלתי עיניים.
ארזתי את החפצים שלי, ויצאתי מהכיתה, עדיין טיפה מבוהלת מהחלום והצעקה של הבת זונה הזאת.
יצאתי לכיוון הדשא הענקי, ונשכבתי על הספסל כשאני מכסה את עצמי עם הג׳קט.
ממש לא התכוונתי ללכת לחדר המנהל, היא במלא אף פעם לא בודקת מי מגיע אליו ומי לא.
הפלאפון שלי רטט, והוצאתי אותו בלית ברירה מהכיס שלי.
״את עושה לי בייביסיטר לסתיו היום?״ עדי שלחה, ונאנחתי.
לא ישנתי כל הלילה, והעיניים נעצמות לי בלי שאני אשים לב אפילו, אני ממש לא מסוגלת לעשות לו בייביסטיר.
כתבתי לה שאני לא יכולה, והסברתי למה מדוע.
באתי לסגור את הפלאפון, ונעצרתי.
בהיתי בתמונה שלי ושל אלירן, וגעגועים עצומים תקפו אותי.
נכנסתי שוב לוואצפ, והתחלתי לקרוא שיחות ישנות שלנו, ועל הדרך בדקתי מתי הוא היה מחובר בפעם האחרונה.

-נקודת מבט אלירן-

״חשוב לי לציין, שכל השיחות שלנו פרטיות בהחלט ולא יוצאות מהחדר הזה, לא לשימוש משפטי או כל שימוש אחר. אני אאבד את העבודה שלי, אם המידע שאתה מספר לי יופץ, ככה שתהיה בטוח שזה נשאר בנינו,״ לריאן הפסיכיאטרית אמרה בחיוך, והסתכלתי עלייה בהרמת גבה.
״אני לא דואג, כי אם זה לא יישאר בינינו, את לא תישארי״ קבעתי בקול חלש ובטוח, והיא הינהנה בפחד.
״תספר לי קצת על עדן,״ היא ביקשה, ושיחקתי עם האצבעות שלי.
״אני אוהב אותה,״ מילמלתי.
״אני שמחה לשמוע, אבל תספר לי קצת עליה, איך היא בתור חברה, מה היא אוהבת לעשות, וכל מיני דברים קטנים שאתה שם לב שהיא עושה״ היא ביקשה ונאנחתי.
״זה הכרחי?״ שאלתי, והיא הינהנה.
״היא אוהבת לרקוד, היא מרדנית וכל החרא הזה, ולא יודע חוץ מזה היא הבן אדם הכי טוב שיש בעולם הזה״ מילמלתי.
״את בטח מופתעת אה,״ מילמלתי, והיא הסתכלה עלי בחיוך שואל.
״למה שאני אהיה מופתעת?״ היא שאלה.
״את בטח תוהה לעצמך מה היא עושה עם אחד כמוני,״
״אני בטוחה שהיא בחרה להיות איתך מהסיבות הטובות ביותר, כנראה שהיא ראתה בך מה שאתה אפילו לא ראית בעצמך״ היא אמרה, והסתכלתי עליה במבט אטום.
״כנראה,״ מילמלתי, והסתכלתי על השעון. בודק עוד כמה זמן נשאר לזין הזה.
״זה לא נראה כאילו אתה ממש להוט להיות פה אלירן, אז למה באמת אתה פה?״ היא שאלה בהתעניינות וסגרה את המחברת שהיא כתבה בה עד עכשיו.
״שאני אוכל להגיד לעדן שבאתי לפה, שטיפלת בי״ אמרתי בזילזול, והיא נאנחה.
״אני מצטערת, אבל הטיפול לא באמת יעבוד אם אתה לא תרצה אותו, אתה צריך להבין שזה צריך לבוא ממך ולא מחברה שלך או מהמשפחה,״ היא אמרה, וגילגלתי עיניים.
״תן לי להגיד לך משהו, אתה אומנם חושב שאני מדברת שטויות, אבל הצלחתי להבין כמה דברים מהחצי שעה שעברנו יחד״
״והם?״ שאלתי בגיחוך מזלזל, והיא חייכה בהתנשאות.
״אתה מאוד גברי וכוחני, אתה משליט טרור ופחד בכל מקום אליו אתה מגיע, וכל זה מלווה בהתנשאות וזילזול שלך בכל מי שלא חושב כמוך, וזה נובע מפחד, פחד שלא יעריכו אותך מספיק כמו שאבא שלך גרם לך להרגיש שהיית ילד, אתה פוחד שיהיה לך פחדים, ויותר מהכל אתה מפחד לא להיות חזק״ היא אמרה, והסתכלתי עלייה בכעס.
היא אומנם צדקה בכמה דברים ממה שהיא אמרה, אבל לא דייקה כמו שציפיתי ממנה, אני לא מפחד משום דבר אף פעם, יש לי צבא שלם של חיילים ומעמד מכובד.
ואחרי כל מה שעברתי בחיים שלי, לא נשאר לי ממה לפחד, הפסדתי הכל וכמה פעמים, וביניהם עדן.
ועל עצמי? אני מגיל 17 לא מפחד יותר על עצמי, אני מחכה ליום שיוולד הבן זונה האמיץ שיוריד אותי, אני בעצמי אכבד אותו מהקבר על האומץ והביצים שהיו לו.
ועם כל זה, אני לא מוכן שלא יכבדו אותי. בזה היא צדקה, אני מעדיף למות עם כבוד מאשר למות בתור אפס.
״ועדן, אין לי מושג איך הצלחת להתאהב בה או היא בך, אתה ללא ספק
סובל מנרקיסיזם ויש לך כמה בעיות נפשיות חמורות ביותר בכל מה שקשור ליחסי אנוש, וחיי אדם״ היא טענה, וגיכחתי.