Eden

פרק 43-עומר

-אחרי שנה-

הסתכלתי על עצמי במראה, מהדקת את הקוקו הגבוהה שלי.
היום אני עולה לי״ב, בשעה טובה ומוצלחת, עברתי את הבגרויות של כיתה י״א בהצלחה, שלחלק גדול מהן עשיתי מועד ב׳, אבל עדיין.
לבשתי שורט ג׳ינס לבן, וחולצה פשוטה ולבנה של דלתא.
הוצאתי כפכפים של וויאנס בצבע כסף, ולבשתי אותן, לקחתי את התיק בית ספר השחור שלי, והכנסתי לתוכו קלמר, ושתי מחברות פשוטות, אחת של שורות והשנייה של משבצות.
הלב שלי דפק בחוזקה כשעברתי ליד התמונה שלי ושל אלירן, אין לי אומץ לזרוק את התמונה הזאת.
לקחתי אותה מהשידה, והכנסתי אותה לארון, כשאני מחביאה אותה מתחת לשני ג׳ינסים בהירים.
בחנתי את החדר, בודקת שהוא מסודר. אין לי כוח לריבים עם אמא שלי על הבוקר.
כיביתי את האור, וירדתי למטה, תוך כדי שאני אומרת ׳בוקר טוב׳.
״בוקר טוב יפה״ אמא שלי אמרה, והתיישבתי לידה בשולחן, כשאני מניחה את התיק על הריצפה.
״מתרגשת לקראת י״ב?״ היא שאלה, והניחה לי על הצלחת ביצה קשה, וסלט חסה, הנדתי בראשי לשלילה, והתחלתי לאכול.
בעיקרון, ככה עבר עלי רוב החופש, כל מה שעשיתי היה ללמוד לקראת י״ב, ולהיות בדיכאון.
עד שהכרתי את עומר, עומר הוא חבר שלי.
ברור שאני עדיין חושבת על אלירן, ואיפשהוא אני גם עדיין אוהבת אותו, אבל אני לא מעיזה לדבר עליו יותר, אפילו לא עם ירדן.
אני לא יודעת מה קורה איתו, או אם יש לו מישהי, לעזאזעל, אני אפילו לא יודעת אם הוא חי.
עומר, עומר הוא שונה, הוא ילד טוב, אבל אני לא מרגישה איתו אותו הדבר כמו עם אלירן, אני לא מרגישה איתו בטוחה בעצמי, או בטוחה בכללי, לא שכבתי איתו, מהסיבה הפשוטה שאני לא מסוגלת, הוא לא גורם לי לחייך כמו שאלירן היה גורם לי, ובטח שלא לצחוק, הוא לא שנון כמו אלירן, לאלירן תמיד הייתה תשובה על כל דבר, והוא היה עקשן ומציק, עומר לא.
כמובן שיש בעומר דברים טובים שלא היו ולא יהיו באלירן אף פעם, שזה עדינות, סבלנות, נחמדות, הם הפכים גמורים, למרות שיש בעומר המון דברים טובים, יש גם רעים, הוא אגרסיבי מדי כלפיי, וכלפי אנשים אחרים הוא עדין.
״סיימת?״ אמא שאלה, והנהנתי.
״אני יוצאת״ אמרתי, ונעמדתי, נתתי לאמא שלי נשיקה על הלחי, ויצאתי לכיוון הבית ספר.
הרטט של ההודעה, הזיז אותי, והוצאתי אותו מהכיס.
כשאני קוראת את ההודעה מעומר,
״בוקר טוב מלאך שלי, איפה את?״
אני שונאת שהוא קורא לי בכינוי הזה ׳מלאך׳, החלטתי להתעלם ולא להעיר לו על זה, למרות שכבר ציינתי בפניו שהכינוי הזה מפריע לי.
חיברתי את האוזניות לפלאפון שלי, והפעלתי את הפלייליסט של לנה דל ריי.
״בדרך לבית ספר״, שלחתי בחזרה לעומר, וסגרתי את הפלאפון.
אחרי 10 דקות של הליכה, התחלתי להתקרב לאיזור של בית הספר, שומעת כבר דרך האוזניות את המוזיקה המעיקה שהם שמים בכל פתיחה של שנה חדשה, ובטוח שמלא ילדים בכיתה י׳ שנראים בכיתה ז׳ יעמדו בכניסה ויחלקו טופי וסוכריות.
נכנסתי דרך השער, וכמו שתיארתי לעצמי, לקחתי את הסוכרייה על מקל מהילדה החמודה שהציעה, וחייכתי אלייה בהוקרת תודה.
נכנסתי והתקדמתי לבניין של שכבות י״א-י״ב.
״בוקר טוב״ ליטל צרחה בהתרגשות וקפצה עלי, צחקתי וחיבקתי אותה בחזרה.
את ליטל הכרתי בחופש הגדול כשהיא רק עברה לפה, ואני וירדן התחברנו איתה במהירות, היא לומדת איתי ועם ירדן בכיתה.
״מה כל האנרגיות על הבוקר?״ שאלתי, והיא גילגלה עיניים ופרצה בצחוק. ״שמעי, אין לי מושג מה הם שמים בסוכרייות שלהם, אבל זה טוב״ היא אמרה בציניות, וצחקתי אחרייה.
המשכנו להתעדכן מה קורה בחיים אחת של השנייה, עד שהיה צילצול.
ירדן חוזרת מחר מאילת, ככה שהיום היא לא תהיה פה, מה שקצת ביאס אותי, כי בדרך כלל אנחנו פותחות כל שנה ביחד.
״איך לא התגעגעתי לדבר הזה שקוראים לו לימודים״ אמרתי בעייפות, וליטל צחקה.
״די, יהיה כיף״ היא אמרה בייאוש שמלווה בציניות, ונתנה לי חיוך מנחם.
״מה עם חבר שלך?״ היא שאלה, והכנסתי את האוזניות לתיק, בזמן שאני משתדלת ללכת מבלי ליפול.
״בסדר״, עניתי ביובש, ונכנסנו לכיתה.
התיישבנו במקום האחרון בכיתה, ולאט-לאט תלמידים התחילו להיכנס לכיתה, אומנם באיחור של עשר דקות, אבל לפחות הם באו.
המחנכת החדשה שלנו שקוראים לה- שרית, התחילה להסביר לנו שזו השנה האחרונה, וכדאי שנשקיע וניתן את הכל, היא חפרה עוד קצת על הנשף ואז עברה לזה שהיא לא מסכימה לאלימות, וסגרה את החפירה שלה בזה שתהיה לנו שנה טובה, והתחילה ללמד מתמטיקה.
השנה לא עשו לנו טקס ענקי, על פתיחת שנה, וזה קצת ביאס, כי הכל עדיף על מתמטיקה.
למזלי, הייתי בקורס קיץ בחופש, ככה שזכרתי את רוב הדברים.
אני לא ממש יודעת מה קרה לי בקיץ בקשר ללימודים, אבל זו הייתה הדרך היחידה להעסיק את הראש שלי מלחשוב על אלירן, והאמת זה עזר, אז השקעתי בזה את כולי.
אחרי 45 דקות של שיעור מציק במיוחד, מפני שאחד מהתלמידים החדשים, לא הפסיק להסתכל עלי כל השיעור, השיעור הסתיים.
אני וליטל ירדנו למטה, וקנינו אוכל.
״אז ספרי לי משהו מעניין״ היא אמרה, ופתחה את בקבוק הקולה שלה, בזמן שאני לגמתי מהמים הקרים שלי.
״כמו מה?״ שאלתי בחיוך, וסגרתי את הבקבוק, והתחלתי לאכול את הטוסט שלי.
״לא יודעת״ היא מילמלה, ולרגע רציתי לספר לה על אלירן, אבל וויתרתי, מהעובדה הפשוט שהוא ה-עבר שלי.
אני לא רוצה אותו בעתיד שלי. ״שמעתי שהכרת מישהו, זה נכון?״ שאלתי את ליטל בחיוך, והיא קפצה במקום שלה והתחילה לספר לי עליו.
״הוא בן 19, התגייס לפני חודש לקרבי, לשייטת 13, והוא סופר חתיך״ היא אמרה בגאווה, וצחקתי.
״איפה הכרת אותו?״ שאלתי, והחיוך שלה גדל.
״זה הכי הזוי, אבל הכרנו בסופר, הוא עזר לאמא שלו עם הקניות, ואת מכירה אותי, ראיתי מדים, התלהבתי, אז עברתי לידו בכוונה כמה פעמים, ואז הוא ניגש אליי״ היא אמרה בחיוך, ומישהו כיסה את העיניים שלי.
הלב שלי דפק בחוזקה, למרות שידעתי שזה עומר, זיהיתי את הבושם העדין שלו, אבל איפשהו קיוויתי שזה אלירן, אני יודעת שזה נשמע הזוי, אבל כל יום אני חיה בצייפיה שיום אחד אני אפגוש אותו, אם זה בסופר או בתחנת אוטובוס, בבית ספר, או סתם בדרך הביתה.
״נחשי מי זה״ עומר אמר, וזיהיתי את הקול שלו, צחקתי ומילמלתי את השם שלו.
הוא צחק בחזרה ונתן לי נשיקה בלחי, כשהוא מתיישב לידי, חייכתי אליו חצי חיוך, והוא הסתכל עלי במבט מאושר.
״טוב, זוג יונים אני ישאיר אותכם לבד״ ליטל אמרה באושר, וחייכה אלינו, רגע לפני שהיא הסתלקה.
״מה שלומך יפה שלי?״ עומר שאל, וחייכתי אליו. ״מעולה, אני מקווה בשבילך שנכנסת לשיעור״ אמרתי באיום, והוא הרים ידיים בכניעה, בזמן שהוא ממלמל ״ברור שנכנסתי״.
חייכתי אליו, והוצאתי מהתיק שלי את הג׳קט שלו, שהוא נתן לי ללבוש אתמול, בדרך כלל עם אלירן, הייתי משחקת אותה ששכחתי, ושומרת את הבגדים שלו, כדי שאני יוכל לישון איתם.
אוף, די לחשוב עליו, הוא לא חושב עלייך אז תפסיקי, זה פתטי, את פתטית, הבן אדם עזב אותך, ואת אובססיבית לגביו.
״תודה יפה שלי״ הוא מילמל, ושם את הג׳קט שלו על הרגליים שלו.
״הי״ הוא אמר ולקח לי את התיק מבין היידים, הסתכלתי עליו מבולבלת.
״מה?״ שאלתי והוא הוציא את הקופסת סיגריות שלי מהתיק גב שלי.
״מתי חזרת לעשן?״ הוא שאל בכעס, ולקחתי ממנו את התיק, ביחד עם הסיגריות, כשאני מחזירה אותם לתיק במהירות.
״מתי הפסקתי?״ שאלתי בזילזול, והנחתי את התיק לידי.
״אל תתחצפי״ הוא אמר בכעס, ותפס את הזרוע שלי, האמת היא שקצת פחדתי ממנו.
האחיזה שלו על היד שלי התהדקה, והוא הסתכל עלי מאוכזב, ולקח נשימה עמוקה, כשהוא משחרר אותי.
״אני יבוא לאסוף אותך בערב לארוחה, נדבר אז״ הוא אמר בכעס, והלך במהירות.
תפסתי את הזרוע שלי, וניסיתי להקל על הכאב, אני לא יודעת אם הוא התכוון או לא, אבל זה היה אגרסיבי מדי בשבילי.

יצאתי מהמקלחת, וסגרתי את הוילון השחור בחדר שלי.
לבשתי חזייה שחורה, ותחתון לבן, לבשתי ג׳ינס בהיר, וגופייה רגילה, לבשתי סנדליים של הוויאנס, ובחנתי את עצמי במראה, נראתי כאילו אני יורדת למכולת לקנות חלב, אבל למען האמת, זו הייתה ארוחה עם אמא של עומר, ולא התכוונתי גם להשקיע.
היא במלא שונאת אותי, ומנצלת כל הזדמנות כדי לרדת עלי ולהשפיל אותי, אז אני ממש לא מתכוונת להשקיע בשבילה.
תליתי את המגבת על הכיסא, כדי שתתייבש, וסירקתי את השיער שלי.
״אפשר להיכנס?״ שמעתי את הקול של עומר מבעד לדלת, ואז הצטרפו שתי נקישות. ״כן״ צעקתי בחזרה, ועומר נכנס.
החיוך שלו ירד ברגע שהוא הסתכל עלי, חייכתי אליו והנחתי נשיקה יבשה על השפתיים שלו.
״שנצא?״ שאלתי, והוא הסתכל עלי כועס.
״מה את לובשת?״ הוא שאל בשקט, ובחן אותי. ״ג׳ינס וגופייה״ עניתי בביטחון, והוא הסתכל עלי מבולבל, הוא הניח את היד שלו על הלחי שלי, והעביר את האגודל שלו על השפתיים שלי, ״אפילו באודם לא השקעת?״ הוא מילמל בכעס והאחיזה שלו על השפתיים שלי התהדקה, ובתוך שנייה הגב שלי נחבט בקיר.
״מה נרא-״ באתי לצעוק, והיד שלו התמקמה על הפה שלי, מונעת ממני לצעוק.
״אמא שלי השקיעה באורחה, בשבילך״ הוא אמר בכעס, והסתכלתי עליו מפוחדת.
התחלתי ממש לפחד ממנו, בלעתי את הרוק שלי, ודחפתי אותו ממני, כשהוא לא מצפה לזה, ומועד על הכיסא.
״אמא שלך חתיכת זונה, היא השקיעה בארוחה רק כדי להשפיל אותי, אני לא מתכוונת להשקיע בשביל הבת זונה הזאת״ אמרתי בעצבים, משחררת את כל מה שחשבתי על אמא שלו, שבאת הייתה בת זונה רצינית.
הוא נעמד, והסתכל עליי בטירוף ״אל תדברי ככה על אמא שלי״ הוא אמר באזהרה, וסטר לי.
הראש שלי עף הצידה, ומעדתי על הריצפה, היד שלי עלתה במהירות ללחי שלי, מנסה להקל על הכאב, כשהרגשתי נוזל חם על השפה שלי, נגעתי בשפה בעזרת האצבע, וטיפות דם ליכלכו את האצבע שלי.
הסתכלתי עליו, ורציתי לקרוא לאמא שלי, כשהיד שלו נחתה שוב על הפנים שלי, והפעם זה כאב אפילו יותר.