Eden

פרק 45- wow

״אתה עומר במקרה?״ שאלתי בתמימות, את הבחור שאני יודע במפורש שהוא עומר, חיכיתי לו מחוץ לבית כבר 20 דקות.
״כן, ואתה?״ הוא שאל בתקיפות, הסתכלתי על ההבדלי גובה בינינו וחייכתי לעצמי, גובה של ילדה בכיתה י׳, באלוהים.
סידרתי את הג׳קט של החליפה השחורה שלי, והעברתי יד בשיער, תוך כדי שאני מחייך אליו.
״אני אלירן, לא שמעת עליי?״ שאלתי, והוא הניד בראשו לשלילה.
השעה הייתה 2 לפנות בוקר, והרחוב היה שקט ביותר, הוא נראה כאילו רק עכשיו הוא חזר מהבר, והיה לו ריח של בירה.
״מעשן?״ שאלתי, כשהכנסתי סיגרייה אחת לפה שלי, והחזרתי את הקופסא לכיס של החליפה, הוא הניד בראשו לשלילה, והדלקתי את הסיגריה.
״אתה חבר של עדן?״ שאלתי.
״מאיפה אתה מכיר את עדן?״ הוא שאל, וכיווץ את האגרופים שלו, הסתכלתי עליו בחיוך, והוצאתי את העשן לכיוון הפנים שלו.
הוא זז אחורה והשתעל, גיכחתי לעצמי ולקחתי שאכטה אחרונה, הוא יותר קוקסינל ממה שחשבתי.
״אתה יודע, אני לא מכחיש אני בן זונה פסיכופט, אני צריך אישפוז״ אמרתי בחיוך, והוא הסתכל עליי מבולבל בזמן שהתקרבתי אליו.
״אם פסיכיאטר היה בודק אותי, סביר להניח שהיו שמים אותי בחדר לבן, ולא הייתי רואה אור יום יותר״ הוספתי, והעפתי את הסיגרייה הצידה.
״אבל יש לי נקודה חלשה, תקרא לזה חולשה, אפילו״ אמרתי בחיוך, ונתתי לו את הבוקס הראשון, הוא עף על הספסל שהיה מאחורה, וחייכתי לעצמי.
הורדתי את הג׳קט, וסידרתי אותו שלא יתקמט, הנחתי אותו על הספסל, והרמתי את עומר מהצווארון של החולצה שלו, ״עכשיו,״ אמרתי, ובעטתי בו.
״עדן, היא החולשה שלי״ הוספתי, ובעטתי לו באף, התיישבתי על הספסל, והדלקתי עוד סיגרייה, בזמן שהוא החזיק את האף השבור שלו, וניסה לגרום לעצמו להפסיק לדמם.
לקחתי שאכטה ארוכה, והסתכלתי עליו בחיוך.
״שכבת איתה?״ שאלתי והפסקתי לחייך, הוא הסתכל עלי מבולבל, והניד בראשו לשלילה.
״למה לא?״ שאלתי שוב, והוא התעסק באף שלו, והתעלם ממני.
״אם אתה לא תענה לי, אני יכבה לך את הסיגרייה בעין, אני יספור עד 3״ הוספתי בחיוך, ״1״
״היא לא הסכימה, היא לא רצתה״ הוא קטע אותי מהספירה, והסתכלתי עליו מרוצה.
״אני בהתלבטות, אחי״ אמרתי בייאוש מזוייף, וחייכתי אליו.
״לספר לך את ההתלבטות שלי?״ שאלתי, וקטעתי אותו מלענות לי.
״להרוג אותך? או רק לשבור לך את היידים?״ שאלתי בחיוך, והוא לקח נשימה עמוקה.
״אני לא התכוו-״ , ״אל תדליק אותי עלייך יותר, אני גם ככה עצבני״ אמרתי באיום, והסתכלתי עליו נגעל.
״להרים עלייה יידים?״ שאלתי והתכופפתי לכיוונו, ככה שהיינו פנים מול פנים, לקחתי שאכטה נוספת, וחייכתי אליו.
״היא כזאת מלאך, איך אפשר בכלל?״ שאלתי בחיוך, כשנזכרתי שוב בפנים היפות של הנסיכה שלי. ״אני לא ה-״
״שקט״ אמרתי בקול חלש, הפעם עצבני יותר. הקול שלו עיצבן אותי.
״אני ישבור לך את היידים, ויסמן אותך״ אמרתי בהחלטיות, והוא ניסה לזחול רחוק ממני.
״נו באמת״ מלמלתי, ותפסתי את הפנים שלו ביד שמאל, כשביד ימין אני מחזיק את הסיגרייה.
״איפה אתה מעדיף? בלחי? או במצח?״ שאלתי בהתעניינות מזוייפת, והוא ניסה למלמל משהו שלא הבנתי, כמובן שלא התכוונתי להקשיב לו.
״אל תדאג יש לי אחלה מקום״ אמרתי בחיוך, וכיביתי את הסיגרייה על הצוואר שלו.
נהנה מכל רגע.
מסתכל לתוך העיניים שלו, רואה אותו סובל, ולא מרגיש שום חרטה, אפילו לא לרגע, להפך אני נהנה מזה.
הוא מירר בבכי של עצמו, ואני המשכתי לבעוט בו, עד שנמאס לי.
השכבתי אותו על הבטן, ותפסתי את היידים שלו, מסובב אותן עד שאני שומע את הקליק שמבשר שהן שבורות, בזמן שהוא צועק, לבשתי את הג׳קט שלי בחזרה, והזמנתי אמבולנס.
״תדבר, ואני יהרוג את אמא שלך, וימכור את אחותך״ אמרתי בחיוך, וכיפתרתי את החליפה.
הרמתי את הבדלי סיגריות שלי, שמכילות את הרוק שלי, ולקחתי אותן איתי.
״שיהיה לך ערב נעים״ הוספתי, בזמן שהמשכתי ללכת, שומע אותו צועק ומתחנן לעזרה.
״פסיכופט״ שמעתי אותו צועק, וחייכתי לעצמי, והמשכתי ללכת.
למה פסיכופט? אני מעדיף יצירתי.
לא הרגשתי אשם על מה שעשיתי לו, אפילו לא לרגע, וזו היה עוד רמז לזה שאני צריך ללכת לטיפול.
מצד שני, זה לא שיש לי חשק לפגוע באנשים, אני לא אובססיבי לזה, פשוט אל תעצבנו אותי, זה הרבה לבקש?