הוא נעצר במקום וחשב מה לעשות, הוא חשב אם לפתוח את הדלת ולעצור את השיחה או לשבת לידי ולהתחיל לדבר.
" מצטער. " הוא מלמל ויצא מהספריה.
" אוקיי, אז נשאר לנו רק לשים את זה בתבנית ולאפות. " אמרתי והתיישבתי על שולחן המטבח, העדפתי להתנהג כיאילו כלום לא קרה. אני חושבת שעברתי את הגבול היום, ואין לי מה לעשות אלא להתמודד עם הפרטנר שקיבלתי.
" כמה זמן? " הוא שאל.
" שלוש שעות בתנור. " עניתי, הוא פלט אנחה והניח את המגש בתוך התנור, מתיישב מולי ושותק. " מה עכשיו? " שאל.
" מחכים. " השבתי והנחתי את ראשי על ידי השמאלית.
שתקנו למשך הרבה זמן, פשוט כל אחד בהה במקום אחר במטבח ומידי פעם הגנבנו אחד אל השני מבטים, אבל חוץ מזה כלום.
" אני אוהב לקרוא כי.. כשעובר עליי יום רע או שאני מרגיש שאני צריך לברוח ולשכוח, אני קורא והכל נעלם לכמה זמן. " הוא לפתע אמר.
חייכתי לדברים שאמר, " כן, ואתה יכול להיות מישהו שאתה לא, ולדמיין בעצמך את כל הפרטים הקטנים. זה גורם לך להרגיש יותר טוב עם עצמך כי.. כי.. לא משנה. " השלמתי אותו אבל נתקעתי באמצע, נסחפתי. לא רציתי להיפתח אליו כל כך מהר בדיוק כמו שהוא לא רצה אליי.
" כי לכמה רגעים אפשר להרגיש שאין שום בעיה. " הוא הסתכל לתוך עיניי ומלמל.
" בדיוק. " העיניים שלו נצצו והוא הסיט אותן מהר, " זה באמת היה כזה נורא להגיד את זה? " שאלתי.
" לא, זה היה משחרר. " הוא צחקק, " תודה. "
" זה אומר שהפסקת להיות מגעיל? "
" זה האופי שלי, אמה, מה את רוצה? " הוא חזר לעצבים, נו באמת. אני שונאת את הקמט הזה.
" אויש, תיהיה רציני. זה ממש לא האופי שלך. רואים על הציור שציירת שזה ההפך הגמור ממך. אני חושבת שאתה רגיש ואפילו רכרוכי מבפנים. " עקצתי בחיוך וחיכיתי שיענה.
" איזה ציור? " נרתע.
" זה שתליתם בספריה. "
" את ממש חטטנית, אה? " הוא שאל בייאוש, מגלגל את עיניו ומשחק בין אצבעותיו.
" אתה עומד לספר לי או שאני עומדת להוציא את זה ממך לבד? " חייכתי, הוא לא נראה כל כך מאושר. אני מודה, אני באמת יכולה להיות מעצבנת לעזאזל לפעמים, אבל גם הוא, אז זה בסדר.
" אני לא רוצה לדבר על זה. ובטח שלא איתך, בסדר? "
" למה אתה כל הזמן חושב שאני מנסה לפגוע בך? " זה באיזה שהוא מקום כן מפריע לי. אני לא בן אדם רע, למה הוא תמיד אוטם את כולם בפניו? אוטם אותי בפניו?
YOU ARE READING
Meant To Be
Fanfiction#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17! אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...
