#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17!
אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...
" אבל אתה חייב להבטיח לי שלא תספר! לאף אחד! אתה חייב, הארי! " הדמעות החלו לזלוג מעיניי כשהארי מהנהן, מסתכל עליי בפרצוף מודאג.
" בטח בייבי שלי.. אני כאן, אוקיי? אני כאן כדי לרפא את הכל. אני תמיד מאחורייך למקרה שתיפלי, בסדר? תזכרי את זה. " הוא מחה את דמעותיי והחזיק בפניי.
" הכל התחיל הרבה לפני שאמא שלי מתה. הם היו מקניטים אותי ומרביצים לי הרבה הרבה לפני. אבל אז היה לי את אמא שלי ולא הייתי צריכה יותר מזה. " התחלתי לספר, הארי מדי פעם החליק את ידו על פניי ומחק את דמעותיי.
" היא הייתה יודעת שמרביצים לך? "
" היא ידעה רק על פעמיים, שבית הספר היה מעורב, פעם אחת כשהם.. כשהם העיפו אותי על הלוקרים ונתנו לי הרבה מכות בבטן ובפעם אחרת כשהם זרקו אותי על הריצפה, בעטו בי ושרטו אותי. בכל שאר הפעמים העדפתי להסתיר ממנה כדי שלא תדאג. " הארי עצם את עיניו בכאב והסתכל לצד כששמע את תיאור הדברים, העיניים שלו החלו להיות אדומות והוא בעצמו חיזק את ידיו שאוחזות בשלי.
" הם היו מקניטים אותי הרבה. לא הייתי נראית להם בסדר. אז.. אז פעם אחת, אולי פעמיים אני.. " הראיתי לו צלקת קטנה שרק אם מסמנים אותה שמים לב אליה שנשארה לי מהימים בהם חתכתי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
" אמה, לא.. " הוא מלמל ולקח את ידי, חוקר את הצלקת ומסתכל עליי כשבעיניו ניצוץ קטן שמעיד על כך שיש לו דמעות שרוצות לצאת החוצה.
" כשאמא שלי עזבה אותי.. לא עמדתי בזה יותר, במקום להקניט אותי על אבא שלי הם התחילו להקניט אותי על זה שהפכתי ליתומה. וזהו. עזבתי. " הארי הסתכל עליי כשדמעה קטנה זולגת מעיניו, הוא מחזיק את ידי ומעביר את מבטו אליה, מנשק אותה פעם אחת ומסתכל בחזרה אליי.
" אני לא מאמין שזה מה שעברת שם. אני לא יכול לדמיין אותך במצבים האלה, בא לי.. בא לי להרוג מישהו! " הוא תקע את אגרופו בקיר ונשאר להישען עליו. " אמה, אני נשבע לך שבפעם הבאה שאני רואה אותם, זה הסוף שלהם. מה שהם עשו לך.. " הוא הסתכל לתוך עיניי בעיניים רטובות.
