זה כבר כמה ימים שאני מתה לספר לאמט את האמט, זאת אומרת- האמת. הספרים די עוזרים לי, אני קוראת דרמות רומנטיות ואני מוצאת שם כל מיני דרכים לספר דברים רגישים. אני חולמת בהקיץ והחברים כבר לא מבינים מה עובר עליי, אני חושבת על איך לדבר על זה בלי לפגוע בו, אני פשוט מרגישה שאני לא יכולה להישאר איתו יותר. " אמה? את מקשיבה לי בכלל? " אמט שאל, משלב את ידי בידו.
" כן, אני פשוט קצת לא מרגישה טוב, סליחה, אני יודעת שאני קצת מוזרה בזמן האחרון. " הנחתי את שתי כפות ידי על כף ידו והסתכלתי לתוך עיניו, זכיתי בו ואני פשוט לא רוצה אותו. מה לא בסדר איתי? " אני צריכה לדבר איתך. "
" דברי. "
" כאן? לא עכשיו. אולי ניפגש מחר? " שאלתי.
" מחר? מחר יום שני, ואת תמיד אומרת שאת לא יכולה ביום שני. " הוא גלגל את עיניו ודיבר בקול מתנשא.
" אבל היום אתה לא יכול בגלל האימון, ואני באמת, באמת ממש חייבת שנדבר. " התחננתי בפניו,
" נשמע רציני. " הוא גיחך, " בסדר, מחר. אני אפגוש אותך בגלידריה בשבע וחצי, אני חייב ללכת לשיעור. " הוא אמר ונשק לכף ידי, משאיר אותי לבד על ספסל בית הספר.
וככה, בתוך רגע, למחרת הגיע. אני מחכה לאמט כבר חמש דקות ואני לא מפסיקה לספור את השניות, את המילים. אני מתכננת כל משפט בעל פה, איך לא לפגוע בו ובכל זאת להבהיר את הנקודה שלי. הרגל שלי נעה מעלה ומטה במהירות רבה ודופק ליבי מהיר מתמיד, אני מקווה שהכל יילך חלק. " היי. " אמט חייך ונשק לשפתיי קלות, " קדימה, כולי שלך, על מה את רוצה לדבר? "
" עלינו. " פלטתי והחזקתי את כף ידו בעזרת שתי ידיי, מבטו התעגם והוא נרתע טיפה אחורה עם גבו. הוא הביט בכפות ידינו המשולבות ובעיניו ראיתי חרדה.
" על.. עלינו? " הוא גמע רוק והניח את ידו השנייה על שתי כפות ידיי, " מה כבר יש לדבר? " הוא ניסה להיות ציני.
" אמט, אני אוהבת אותך מאוד, " אמרתי, מסתכלת עמוק לתוך עיניו המוארות לדבריי, " אבל לא ככה. לא בצורה שאתה חושב שאני אוהבת אותך. לא בצורה שאתה אוהב אותי. "
YOU ARE READING
Meant To Be
Fanfiction#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17! אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...