" סטייס, את מוכנה למהר בבקשה? אני מאחרת לשיעור ביולוגיה! " צעקתי על סטייסי שהתעכבה עם הלוקר אך התחננה שאחכה לה. זה תמיד קורה, היא מתמהמהת בהפסקה, ואז כשמגיע הצלצול היא נזכרת שהיא צריכה לקחת ספרים מהלוקר. לפעמים אני לא עומדת בקצב של הילדה הזו.
" אני באה! " היא רטנה ונעמדה לידי, מחכה לפקודה.
" בואי כבר, וכדאי לך שלא ייכתבו לי איחור בגלל זה. " משכתי בידה לכיוון המעבדות.
" בינתיים, אני אנצל את ההזדמנות לספר לך על ליאם. " היא לחשה בהתלהבות.
" ליאם? " כיווצתי את גבותיי למבט מבולבל.
" ככה קוראים לבחור שהכרתי. " היא חייכה, " באתי לקחת את אחי הקטן מחוג ג׳ודו, ושם הוא היה, כיאילו מחכה לי. הוא כזה חמוד, אמ! ישבנו יחד אתמול בדיינר, ואני חושבת שאני מתחילה להרגיש אליו משהו. "
" סטייסי, זה נהדר! אני כל כך שמחה בישבילך! " היה לי מוזר לקבל את המידע החדש, משום שלא שמעתי אף פעם על הבחור לפני, אבל לא יכלתי להיות יותר מאושרת בישבילה. אני יודעת כמה קשה היה לה לקבל את מה שג'ייק עשה לה, אז התקדמות כזאת בישבילה זה דבר מדהים, כי סוף סוף אני אוכל להתחיל לראות אותה קצת מאושרת. " אבל השאלה האמיתית היא.. האם התנשקתם? "
הבטתי בה כשגבה אחת מהשתיים שלי מורמת ואני מחכה בחיוך ערמומי לשמוע את תשובתה. היא חייכה חיוך מתרגש ונשכה את שפתיה, מנידה את ראשה בהתרגשות. " יש! " צחקתי באושר וחיבקתי אותה חזק. " אז זה סגור. אנחנו נצא להמון דאבל-דייטים ואפילו שהארי יתנגד, הוא יבוא בכל מקרה. אני פשוט.. מאושרת בישבילך! "
" תודה, אמ.. זה כל כך חשוב לי כשזה בא ממך. " היא חיבקה אותי חזק, כשהיא נושמת עמוק. " טוב, עכשיו את באמת הולכת לקבל איחור בגללי. ניפגש בקפיטריה. " היא חייכה חיוך מתנצל, ואני גלגלתי את עיניי.
למרבה הפתעתי, המורה לא היה בכיתה, כך שלא איחרתי. כל התלמידים היו בבלגאן, חייכתי לחברים שלי והלכתי להתיישב במקומי. התיק של הארי היה מונח על כיסאו והוא היה עם הגב אליי, מדבר עם חברים שלו. הנחתי את ידי על כתפו בחיוך, מחכה שיסתובב ויחייך אליי בחזרה. הארי סובב את פניו המופתעות שבין רגע התרככו לחיוך קטנטן. " בוקר טוב, בייבי. " הוא נשק ללחיי בחיוך עדין, אחד כזה שהגומה שלו בקושי נראית. החברים שלו הסתכלו עליי מעלה ומטה, ובאיזה שהוא שלב התחלתי להרגיש ממש לא נעים.
" היי. " הארי קרא בטון כועס לקראת חבריו, נוקש באצבעותיו בפנים שלי ומסתכל עליהם בחוצפה. " על מה בדיוק אתם מסתכלים? "
" אנחנו סתם.. מסתכלים על הנוף. " אחר מהם אמר בחיוך והסתכל עליי. כיווצתי את גבותיי בפרצוף מעוצבן, זה לא דבר נחמד להגיד. באותו הרגע המבט שלי השתנה למודאג ואני חושבת שנעלבתי. אני לא אוהבת את הדרך שבה הם מסתכלים עליי. החלטתי לתפוס ביד של הארי ולקרב אותו אליי, כך שטיפה ממנו מסתיר אותי מהם. " ועוד איזה נוף.. " הם התבדחו.
YOU ARE READING
Meant To Be
Fanfiction#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17! אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...
