▪ נ.מ אמה ▪
יום שבת, אבל אני והארי קבענו לעבוד כל היום עד שנסיים את העבודה. " תעביר לי את הדבק. " הושטתי את ידי לכיוון הארי כשהוא מניח את הדבק על כף ידי, " תודה. "
" אולי ניקח הפסקה של חמש דקות? " הארי התחנן, אנחנו עובדים עבר כמה שעות ועד עכשיו לא ממש רציתי להפסיק כדי ששום תקרית לא תקרה. התחלתי לפחד שאולי הוא פשוט לא רוצה אותי כמו שאני רוצה אותו.
" בסדר. " נשברתי והנחתי את מה שכבר הכנתי בצד.
התיישבתי ליד שולחן המטבח שלו, הוא בדיוק הגיע וכוס התה שהחזיק נשפכה עליו. " שיט, שיט, סליחה. " תפסתי אותו בחולצתו ותלשתי נייר סופג, מתחילה לשפשף את החולצה הלבנה במהירות.
הרמתי את עיניי באיטיות, מתפללת לא לפגוש שם את שלו. מדהים איך אני תמיד יודעת לפשל. היה לי מבט מובך בעיניים והוא הסתכל עליי בעיניים נוצצות, שותק. " זה בסדר. " הוא אמר והסיר את ידיי מהחולצה, " אני אחליף. " הוא אמר מושך באיטיות את החולצה מגופו ומתחיל להתקדם לכיוון היציאה מהמטבח.
כל השרירים שבגבו שהיה מופנה אליי בלטו, הוא עושה לי את זה בכוונה. הוא הלך לחדר ליד וחזר תוך כדי שהוא לובש חולצה אחרת ואני זוכה לראות את שרירי הבטן שלו, מבלי לשים לב כנראה שקצת בהיתי והסתכלתי למקום אחר.
שתינו תה למשך כמה דקות והחלטנו להמשיך לעבוד, בזמן הזה יכלתי לתכנן בראשי איך אני הולכת לגרום לו לנשק אותי. וזה חייב להצליח. קמתי מהכיסא לכיוונו והעמדתי פניי נופלת, הוא הרים אותי במהירות והייתי חייבת להעמיד פנים שזה היה בטעות. הוא הרים אותי לאט לאט כך ששוב היינו במרחק נשיקה, נו, טיפש, עוד הזדמנות.
" את בסדר? " הוא שאל עם קול מודאג.
" כן, וואו, הצלת אותי, תודה, וואו, באמת. " מלמלתי ושפשפתי את מצחי. פשוט לא הצלחתי להתנהג בטבעיות, והוא הבין לאט לאט וצחקק לעצמו. שיט. טוב, אז אולי שחקנית אני לא אהיה. לא נורא.
" טוב, שחקנית את לא, אבל את חמודה כשאת מנסה לגרום לי לנשק אותך. " הוא שחרר את אחיזתו והמשיך לעבוד בחיוך. חיוך מרוצה, חיוך משועשע. אני שונאת את החיוך הזה שלו למרות שהוא כל כך חמוד. אבל אני לא רוצה לתת לו לחשוב שהוא ניצח, ושהוא יודע הכל.
YOU ARE READING
Meant To Be
Fanfiction#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17! אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...