#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17!
אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...
" טוב, צריך לצאת לטבע ולהחליט על מה אנחנו עושים את העבודת חקר. " אמרתי מדפדפת בין הדפים.
" פשוט לצאת ולחקור משהו? " שאל הארי בתמימות.
" כן, כמו עם הארנבת, רק הרבה יותר במפורש ועם הרבה יותר שאלות. ואחר כך אנחנו צריכים למצוא שאלת חקר, לשער השערה ולעשות ניסוי כדי לבדוק אם ההשערה שלנו נכונה. " עניתי והנחתי את הדפים על השולחן.
" אז בואי נצא לטבע. " הוא קרא וקם מישיבה, " נחקור פרחים. " אמר בפרצוף מבולבל וגרם לי לצחוק.
יצאנו מהבית שלו והלכנו לאיזה שדה קרוב, הוא בן אדם כל כך מצחיק. אני נשבעת שלא שמתי לב לתכונה הזאת שלו לפני כן. טוב, אולי בגלל שהוא דאג להיות קר, מגעיל ורשע אליי. אבל יש לו משהו מטומטם להגיד על כל דבר בערך, והוא אומר את זה בכזאת פשטות, כיאילו זה הדבר הכי הגיוני להגיד, שכבר כואבת לי הבטן מרוב צחוק. " נמאס לי! בוא פשוט נעתיק מהאינטרנט. " נאנחתי והתיישבתי על אחד הספסלים שמשקיף על השקיעה.
" את צוחקת עליי? בזבזנו פה בערך שעתיים, ועכשיו את אומרת לי שנעתיק מהאינטרנט? לא יכולת לחשוב על זה קודם? " הוא נאנח גם הוא והתיישב לידי.
בהיתי בשקיעה, עם הנוף הזה על הספסל הזה, זה היה מדהים. פזלתי הצידה, וראיתי שהארי מסתכל עליי, לא מפסיק. הוא נשען אחורה ומידי פעם הסתכל על הנוף, אבל רוב הזמן העיניים שלו לא עזבו אותי.
" למה את שותקת? " שאל, הקול שלו היה עבה וקצת מחוספס.
" אין לי מה להגיד. " הסתכלתי על השמש שלאט לאט החלה להיעלם אבל התחושה המחממת שלה לא עוזבת.
" תגידי משהו. " הוא ביקש בשקט. הבטתי בו, בעיניים שלו, והמשכתי לשתוק. העיניים שלו כאילו המשיכו לבקש ממני את אותה בקשה, צעקו אותה עליי, ולא הייתה לי ברירה אלא להתחיל לדבר.
" כשהייתי קטנה, ממש קטנה, אמא שלי הייתה נוהגת לקחת אותי לגן משחקים, לשדה או סתם לטיול בדיוק בשעה שהשמש שוקעת. היינו צופות בה ביחד ולאט לאט הייתי נרדמת עליה, וככה היא הייתה מחזירה אותי הביתה. היו ימים שלא הייתי מבינה איך אני פתאום בחדר שלי או למה לפני שיוצאים לשדה היא הייתה מתחננת שאצחצח שיניים. " סיפרתי, אחרי הפריקת לב שעשיתי אצלו אתמול.. אני כבר לא ממש מפחדת לשפוך את הלב שלי לידו, אני מרגישה... חופשיה, אבל אני לא רוצה להרגיש ככה. ובכל זאת, יש בינינו כימיה טובה כזאת, אני רק מקווה שלא רק אני מרגישה אותה. יש בו משהו.. שרק גורם לי לרצות להיות קרובה אליו יותר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
