#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17!
אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...
סבתא?! מה את עושה כאן?! " פערתי את עיניי וחיכיתי בקוצר רוח לתשובה הגיונית.
" באתי לבקר, חשבתי שאעשה לך הפתעה וראיתי שאת ישנה בחדר. אבל לא חשבתי שאת ישנה עם גבר! "
" סבתא, תירגעי, זה הארי, הוא ה- "
" -לא מעניין אותי מי זה, צאי מהמיטה עכשיו! לי ולך יש הרבה על מה לדבר! " אף פעם לא ראיתי אותה כועסת ככה.
" בייב.. " הארי מלמל, אך עצרתי אותו.
" הארי, לך הביתה, אני אדבר איתך, לך. " זירזתי אותו ללכת לפני שסבתא שלי תתהפך עליו. היא הבן אדם הכי אטום שהכרתי בחיים.. הארי קם, נשק ללחיי במהירות, אסף את חולצתו ולבש אותה בזמן שהוא יוצא מחדרי, והאמת, הוא לא נראה כל כך מרוצה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
" את מוכנה להסביר לי מה עובר עלייך?! " היא צעקה, " זה לא מה שרציתי שיצא ממך כשנתתי לך לעבור לכאן! "
" מה את חושבת שאני בדיוק? אני אותה אמה! " אף פעם לא צעקתי על סבתא שלי, אבל הפעם זה היה מוגזם, היא לא תשפוט אותי כל כך מהר.
" אל תרימי עליי את הקול שלך! אני סבתא שלך, לא חברה שלך! את חוזרת הביתה גברת צעירה! המעבר לכאן לא עשה לך טוב, חד משמעית. "
" סבתא.. אף פעם לא קרה לך שנרדמת בטעות עם חבר שלך? דברים כאלה קורים.. " הרגעתי את הטונים שלי וקיוויתי שאוכל להגיע לליבה הפעם. " אני ילדה גדולה, סבתא. "
" את לא, את ילדה קטנה שאסור להשאיר לבד, מסתבר, ואת באה איתי. את לא נשארת במקום הזה. יש לך יום לארוז פה מה שאת צריכה, מחר אני אישית באה לאסוף אותך ודואגת שאת חוזרת הביתה! " היא צעקה, גורמת לי להתחיל לבכות. " אמא שלך הייתה מתביישת. " היא אמרה בקור. זה הדבר הכי נוראי שהיא יכלה להגיד עד עכשיו.
" סבתא, לא עשינו כלום! רק נרדמנו בטעות, זה הכל! בבקשה אל תכריחי אותי לעזוב, טוב לי כאן! יש לי חברים אמיתיים! " הרגשתי כל דמעה שזולגת כמו אש שורפת את פניי.
" אני אהיה כאן מחר בשבע בערב, עד אז, תארזי. "
" לא.. סבתא.. בבקשה לא.. " הקול שלי בכה יחד איתי, אני לא מסוגלת לדמיין לעזוב מכאן. לעזוב את הארי. " אל תכריחי אותי לעזוב אותם, אל תכריחי אותי לעזוב אותו. " נשברתי לריצפה שעליה טיפות קטנות שנפלו מעיניי.
