▪ נ.מ אמה ▪
מהרגע שהמשפט הזה יצא מהשפתיים המדהימות של הארי, הבטן שלי לא הפסיקה לכאוב. זאת התקווה שלי. התקווה שאולי הוא מרגיש אליי משהו, הכי קטן. זה יספיק בישבילי.
ישבתי על הארי, רגליי נשענו על ידית הכיסא וזוג ידיו של הארי עטפו אותי מסביבי. הוא נישק אותי ברכות ועטף אותי מכל כיוון, לרגע אחד הרגשתי נאהבת. השפתיים שלו שיחקו עם שלי באיטיות וזה הרגיש מדהים פשוט לשבת איתו ולנשק אותו סתם ככה. עד הטלפון שלי התחיל לצלצל והרס את הרגע הנהדר שחווינו. הוצאתי אותו מהכיס האחורי שבמכנסיים שלי אבל הארי הוריד את היד שהחזיקה את הטלפון שלי והמשיך לנשק אותי, צחקקתי וחזרתי להחזיק את פניו בשתי ידיי. הטלפון שלי שברגעים אלו כבר הונח על השולחן שוב הפריע והתחיל לצלצל, כבר הוזזתי את פניי לאחור ועניתי לטלפון. הארי המשיך לעצום את עיניו והשעין את ראשו על כתפי, מנשק לי את הלחי וממלמל כל מיני דברים כמו 'טלפון מפגר', 'אני שונא אותך', או 'תנשקי אותי' בפרצוף עצבני.
" הלו? " שאלתי, הארי המשיך להציק וניסה למשוך את הפנים שלי יותר קרוב אליו כדי להמשיך במה שעסקנו בו מקודם.
" די- " לחשתי מצחקקת.
-" אמ? איפה את? " קולה של סטייסי נשמע מהצד השני של הקו.
הוא המשיך להציק והתאמץ להגיע אל הלחי שלי, חייכתי אליו וסימנתי לו להפסיק כששמתי את האצבע שלי על שפתיו והרחקתי את פניו משלי. " אני לא בבית, את צריכה משהו? " שאלתי, הארי פשוט התחיל לנשק לי את האצבע ונראה כל כך חמוד ומטומטם בו זמנית ככה.
-" לא דחוף. "
" אז אני אחזור אלייך יותר מאוחר. " אמרתי בטון ממהר, רק כדי לנתק את השיחה. הארי מלמל " יופי, נו.. " בשקט וניסה להעיף את הטלפון מהידיים שלי, " ביי סטייס. " ניתקתי והנחתי את הטלפון בחזרה על השולחן.
הארי בהה בי ולא עשה כלום, הוא עדיין עטף את שתי ידיו סביב גופי וחיזק את אחיזתן. הוא רכן כדי לנשק אותי שוב אבל הטלפון שלו היה זה שצלצל הפעם, הוא ענה והניח את הטלפון ליד האוזן ואני החלטתי לעצבן אותו כמו שהוא עצבן אותי. כבר נישקתי לו את הלחי אבל בשנייה ששמעתי מה הוא אמר התרחקתי בבלבול. " היי ג'ול. " הוא עשה קול חולה, זאת ג'ולייט, אני לא מאמינה שהוא עונה לה ועוד מולי. " כן, אני יודע שלא באתי לג'ייק, זה פשוט שאני ממש, " הוא השתעל בזיוף, " ממש, חולה. " שילבתי את ידיי בכעס ובאתי לדבר, הוא סימן לי לשתוק לפני שפתחתי את הפה ואני נאנחתי.
" לא, את לא צריכה לבוא לבקר אותי כי אני בדיוק.. בדרך ל.. לרופא. אז זה ייקח קצת זמן, טוב, אני חייב ללכת, ביי. " הוא ניתק לה מהר וזרק את הטלפון על המיטה שלו.
דפקתי לו מבט עצבני, מבולבל ועצוב באותו הזמן, הוא הסתכל עליי בחוסר הבנה ושאל, " מה? "
YOU ARE READING
Meant To Be
Fanfiction#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17! אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...
