כשפקחתי את עיניי, ראיתי את ג'ולייט יושבת על אחד הכיסאות במטבח של הארי ומנופפת לי לשלום בחיוך מרושע. התרחקתי לאט לאט מהארי והסתכלתי עליו במבט מבולבל, הוא גירד בעורפו ולא ידע מה להגיד.
(ג׳ולייט)
" מה.. מה הולך כאן? " היססתי לשאול, אני באמת רוצה לדעת את התשובה?
" אני יכול להסביר. " הוא אמר בטון מתחנן.
" ביי האז, תודה. " היא נשקה לו על הלחי ויצאה מהבית, נתקעת בכתפי וגורמת לי להידחק לאחור.
" אמה.. " הארי מלמל, סגרתי את הדלת ונשארתי מולה, עם הגב אליו, חושבת מה לעשות או מה להגיד.
אני לא רוצה לקפוץ למסקנות, אבל אני יודעת שאעשה את זה בכל מקרה. אני באמת רוצה לסמוך על הארי, אבל כשזה מגיע לג'ולייט, ולאור המוניטין הקודם והידוע של הארי, איך אני יכולה לא לקפוץ למסקנות?
" תיהיה פעם אחת שאני אראה אותך ולא תיהיה עם בנות אחרות? " דיברתי עם הגב אליו והוא פלט אנחה לאוויר. " או לפחות איתה. "
" היא באה לכאן, בטענה שהיא רוצה לדבר. בהתחלה לא רציתי שהיא תיכנס אבל היא נכנסה בלי הזמנה, התיישבה על השולחן ואמרה שהיא מצטערת על איך שהיא דיברה, שהיא מתגעגעת אליי ועוד כל מיני חארטות כאלה. היא ניסתה למשוך את הזמן כבר חצי שעה, ודווקא כשבאת היא החליטה ללכת. כיאילו היא ידעה שתגיעי. " הארי סובב אותי אליו וליטף את פניי. " את מאמינה לי? " הוא הסתכל לתוך עיניי, היה לי מבט עצוב כל כך, כיאילו כל מה שאמט אמר לי מתחיל להתגשם. אבל אני סומכת על הארי, אני חייבת אם אני רוצה שבקשר בינינו יצליח.
הנהנתי בשקט והשפלתי את עיניי העצובות, הוא הניח את ידו על לחיי וקירב את פניי אליו.
YOU ARE READING
Meant To Be
Fanfiction#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17! אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...