#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17!
אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...
" טוב, זה לא ממש עוזר לי עכשיו, נכון? " מיהרנו להיכנס לסופר ולקנות במהירות את הדבר היחיד שרצינו, כדי שכשנצא עדיין לא יירד גשם.
" יופי, עדיין לא יורד גשם, אפשר ללכת בנחת. " אמרתי כשיצאנו מהחנות. התחלנו ללכת, ולמרות שהרגשתי טיפות נופלות על ראשי בחרתי להתעלם, עד שהן התחילו להתחזק ולהתחזק ולהתחזק. תוך פחות מדקה הגשם ניהיה גשם חזק ביותר, עד כדי כך שהטיפות מכאיבות כשהן נופלות על הראש.
" בואי! " הארי התחיל לרוץ ומשך בידי, הסתרתי את החלק שקנינו בתוך הסווצ'ר והתחרטתי שלא הקשבתי לעצמי ולקחתי איזה מעיל.
הארי משך את שנינו לאיזה חור קטן בין שני בתים שמעליו מחסה מפלסטיק כדי שנוכל להסתתר מהגשם, שנינו כבר היינו רטובים ביותר, יכלתי לסחוט את הבגדים שלי ולהוציא מהם כמויות אדירות של מים.
אני שונאת סופות, אני שונאת ברקים ורעמים, אני שונאת גשם. אבל איך שהוא, העובדה שאני נמצאת עם הארי, הופכת את זה למרגיע ומהנה יותר.
ישבנו די קרובים אחד לשני בגלל הצפיפות של הפרצה הקטנה באמצע הרחוב, " נראה שאנחנו הולכים להישאר כאן לכמה זמן.. " הוא מלמל והסתכל על הגשם שנוטף.
" ק-קר.. " מלמלתי ושפשפתי את ידיי, מנסה לחבק את עצמי. הוא הזיז את פיסות השיער הרטובות שהיו על פניי והוריד באיטיות את מעילו. " לא, לך יהיה קר. " הושטתי את ידי ועצרתי אותו לפני שהספיק לעטוף אותו מסביבי.
" בואי לכאן. " הוא נאנח ומשך אותי קרוב אליו, הלב שלי התחיל לדפוק מהר, פחדתי שהוא ישמע, או אפילו ירגיש אותו. " יותר טוב? " הוא עטף את ידו השמאלית סביבי ואת המעיל הגדול שלו שם כמו שמיכה על שנינו.
הנהנתי מחליקה את ידי על אפי ומניחה את ראשי על כתפו של הארי. " קיבלתי את התחזית החדשה, הודיעו על סופה פתאומית והורו לאנשים לא לצאת מהבית. " הוא מלמל והסתכל בטלפון שלו.
" נתקענו פה. " התחלתי לרעוד מרוב קור, " זה אמור להימשך כמה שעות? " שאלתי, הארי הנהן ופלט אנחה לאוויר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
