" זאת אומרת... נרדמתי כששמרתי עלייך, למקרה שכמעט תתעלפי שוב. " הוא ניסה להעביר את מה שאמר למרות שאני זוכרת כל מילה.
" אהא. " צחקקתי והתקדמתי לכיוון המטבח, אולי כדאי שנדבר על זה שישנו יחד? או שאולי עדיף שלא, אולי זה רק יהפוך את המצב ליותר מביך. הוא הגיע אחרי והתיישב בשולחן מולי. הסתכלתי עליו, חסרת מילים אבל בפנים יש כל כך הרבה שאני רוצה להוציא. " הארי, אנחנו.. זאת אומרת.. אני לא כל כך מבינה. " מלמלתי, מנסה להוציא משפט שלם אך נכשלת.
" גם אני לא. " הוא צחק ושפשף את עיניו בעייפות.
אז מי כן?
" לא משנה. " נאנחתי ביאוש והוצאתי שתי קערות לקורנפלקס.
" אז... מה אנחנו עושים היום? "
" מה אני נראית לך, הארי? צוות בידור? " הרמתי את גבותיי ושמתי לשנינו קורנפלקס וחלב בקערה.
" את רוצה שאני אלך? " הוא התגרה, יודע בדרך נסתרת שזה הדבר האחרון שאני רוצה. אני לא יודעת למה, אני באמת לא, אבל אני פשוט רוצה שישאר.
" תעשה מה שבא לך. " היתממתי כשהוא התחיל לאכול, לא נותנת לו את התענוג בלחשוב שאני נתונה לרגליו.
" טוב. " ענה בפשטות ושתה את הקורנפלקס. " את יפה כשהשיער אסוף לך ככה. " הוא אמר, אפילו לא מסתכל עליי.
אוי אלוהים.
שיט- שיט, שיט... די להאדים. די! בבקשה שלא יסתכל עליי.. השפלתי את פרצופי וניסיתי לא להסתכל עליו. למה הוא עושה את זה? והשאלה האמיתית, האם הוא באמת מתכוון לזה או שהוא עושה את זה סתם כדי לראות אותי אדומה? אז, שמעתי אותו מגחך ומיד התעצבנתי, " משהו מצחיק? "
" את שוב מסמיקה. " הוא ענה בחיוך והמשיך לאכול. ניסיתי להסתיר את הפנים שלי כמה שאפשר, אני בטח נראית נורא והוא סתם נהנה לראות אותי מאדימה בגללו.
" אתה מתכוון להישאר פה עוד הרבה זמן? "
" אם יש לך משהו להגיד לי, תגידי. " הוא העמיד פני נפגע ושם את ידו על חזהו.
YOU ARE READING
Meant To Be
Fanfiction#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17! אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...