צלצול מעצבן העיר אותי, והצאכזבתי לגלות שהשעה כבר הייתה חמש וחצי בבוקר. מזל שסטייסי הלכה מוקדם אתמול, אחרת לא הייתי מצליחה לקום. מסתבר שהיא וליאם כבר רישמית ביחד, היא אמרה שהוא לומד בבית הספר השני שנמצא בעיר ושהוא באותה שכבת גיל כמו שלנו, ושאם אני רוצה אני אוכל להכיר אותו. אני מקווה שהקשר הזה יעבוד לה, מגיע לה כל כך. אני בסך הכל רוצה שהיא תהיה מאושרת, אחרי מה שג׳ייק גרם לה לעבור בשנה שעברה.
קמתי במצב רוח ירוד במיוחד, היום זה היום. לפתע צלצל הטלפון, הארי מתקשר. אני מופתעת שהוא באמת זכר לקום בישבילי. -" הלו? " קול מחוספס של בוקר בקע לי מהצד השני. פאק.
" הארי? " השבתי בקול ישנוני.
- " בוקר טוב בייבי, אני אהיה אצלך עוד חצי שעה. "
" רגע, הארי. " עצרתי אותו לפני שהוא ניתק.
- " ממ? " הוא מלמל. הארי ישנוני זה ההארי האהוב עליי. לרוב הוא לא שם לב למה הוא אומר, וממלמל כל מיני שטויות.
" תודה. " חייכתי אל הטלפון, אפילו אם הוא לא יכל לראות. הוא יכול לגרום לי לחייך לא משנה מה ואני צריכה להגיד לו תודה על זה.
- " אין על מה. " ועם זה הוא ניתק.
קמתי מהר מהמיטה, התקלחתי, ייבשתי את השיער, שמתי בגדים שמתאימים לאווירה של אותו היום ושמתי מה שאני צריכה בתוך תיק. הכנתי שני סנדוויצ׳ים, אחד לי ואחד להארי, למרות שאני כמעט בטוחה שהארי יאכל את שניהם. השעה הייתה כבר שש אז ירדתי בריצה למטה, הארי בדיוק הגיע. הוא הסתכל עליי ושתק, כנראה שלא היה לו מה להגיד.
התקדמתי אליו וחיבקתי אותו חזק, הוא עטף אותי בשתי ידיו ונתן לי את התחושה הכי חמימה ונעימה שיכל לתת לי מזה הרבה זמן. " אני כאן. בייבי.. את לא לבד. " הוא לחש לאוזני, התפללתי לא להתחיל לבכות, המשכתי להגיד לעצמי בראש שאני חזקה מספיק בישביל לשמור אותן, לפחות עד שנגיע לקבר של אמי. " בואי נזוז. " הוא ליטף את ראשי וסימן לי לבוא אחריו.
הגענו לרכבת, כמעט באיחור, רצנו לבפנים ומצאנו שני מקומות פנויים כיאילו חיכו רק לנו. הארי ישב בצד של החלון ואני קראתי ספר, קראתי עד שהבנתי שאני קוראת את אותה שורה שוב ושוב בראשי כי אני לא מצליחה לחשוב על דבר אחר חוץ מאימי. סגרתי את הספר מיואשת ונאנחתי, מניחה את ראשי על כתפו של הארי ועוצמת את עיניי. הדבר האחרון שהרגשתי היה את זוג שפתיו על קודקוד ראשי ואת נשימותיו על פניי, ועם זה נרדמתי.
פקחתי את עיניי באיטיות, ראשי היה מונח על כתפו של הארי וידיי חיבקו את ידו השמאלית. הוא החזיק ספר בידו הימנית ולא שם לב שהתעוררתי. " מצטערת שנרדמתי עלייך. " מלמלתי בקול ישנוני והתמתחתי קלות.
YOU ARE READING
Meant To Be
Fanfiction#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17! אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...
