Part 60

4.8K 187 113
                                    

" תפתחי. " הוא הורה לי, מושיט את הקופסא לידיי.

" אוקיי.. " לקחתי נשימה עמוקה, הארי הניח את ידו על שלי וגרם לי להרים את עיניי במהירות אל שלו, הוא נתן לי להרגיש שהוא כאן בישבילי, מאחוריי תמיד. פתחתי את הקופסא, המון זכרונות ילדות נגלו אליי. הרמתי את בובת הברבי שלי, השיער שלה היה חצי תלוש ולא היו לה נעליים, זה אחרי שהכלב של דודה שלי התעסק איתה. " תראה. " חייכתי, נזכרת באותם הרגעים היפים, " זאת פיבי, הברבי שלי. פעם היה לה קן, אבל בטעות הפלתי אותו לאסלה.. " הארי צחק, הגומה המתוקה שלו בלטה במיוחד בזמן שדמעות עולות בעיניי. " אמא שלי קנתה לי אותם ליום הולדת חמש. "

" במחשבה לאחור, קן היה די דומה לך. כנראה שהטעם שלי לא השתנה. " חייכתי אליו, הארי היה נראה מרוצה ועטף את ידיו מאחורי מותני.

" וזה הספר הראשון שאי פעם קראתי. " חייכתי מרימה אותו ונושפת את האבק ממנו, " אפשר לראות כאן כל מיני כתמים על הדפים שלו מרוב שקראתי רק אותו. "

" השעון שאמא שלי קנתה לי ליום ההולדת. ביקשתי ורוד אבל היא אמרה שנשאר להם רק סגולים. " הדמעה הראשונה זלגה על לחיי, הארי הצמיד את אפו ללחי שלי ועצם את עיניו, לוקח נשימה עמוקה ומכריח אותי להירגע יחד איתו. אני יודעת שהוא שונא לראות אותי בוכה.

" העט האדום שקיבלתי מסבא שלי, הקוקייה הצבעונית שסבתא שלי נתנה לי, הטלפון הראשון שלי, ויש כאן גם... מה זה? איפה היא מצאה את כל הדברים האלה? לא ראיתי אותם הרבה זמן. "

" יש כאן עוד משהו. יש מעטפה. " הוא השחיל החוצה מעטפה קטנה ולבנה עם כיתובים קטנים עליה. אני מזהה את הכתב הזה...

חטפתי אותה מידיו של הארי, " לא יכול להיות.. " מלמלתי בזמן הבהייה במעטפה, על גב המעטפה היה כתוב:

״לפתוח בגיל 18. מאמא, לאמה.״

" הארי.. " מלמלתי בחיוך כשדמעות נוספות מציפות את עיניי, הפעם ללא שליטה, הפעם אני מתרגשת. " זה מכתב מאמא שלי, יש כאן מכתב מאמא שלי. "

" בייב.. תפתחי אותו. " הוא חיבק את בטני, נושק ללחיי ברוך. הוא ניסה כמה שפחות להסתכל עליי, כנראה שבכיתי יותר ממש שחשבתי.

 הוא ניסה כמה שפחות להסתכל עליי, כנראה שבכיתי יותר ממש שחשבתי

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Meant To BeWhere stories live. Discover now