לא מוסרי

פרק 45

׳אומייגאד׳ מלמלתי לעצמי כשראיתי את טובי נכנס לרחוב עם האוטו שלו, הוא החנה את האוטו בחניה ויצא מהאוטו, הוא ראה אותי בחלון וחייך, הוא יצא לכיווני , והלב שלי התחיל לדפוק מהר, ורוניקה ישבה בסלון והסתכלה עליי, אמא שלי התיישבה לידה, הפרצוף שלהן משום מה היה נינוח, לא ידעתי איך להתחיל, ״היי״ הוא אמר נכנס בדלת, ״אמא?״ הוא שאל כשראה את ורוניקה, ״מה העיניין?״ הוא שאל קצת חשדני, הוא התקרב אליי וחיבק אותי, לא רציתי שהרגע הזה יעבור, רעדתי שהוא חיבק אותי, ידעתי שזו הפעם האחרונה בזמן הקרוב שאני אוכל להתקרב אליו , ״אני צריכה לספר לך משהו, וזה רע..״ אמרתי בשקט, ״זה לא רע..״ ורוניקה אמרה והסתכלתי עליה והמבט שלי היה שבור, ״מה יש ? מה הסיפור?״ הוא שאל מתיישב על הספה השנייה בקלילות, ישבתי על עדן החלון ונשמתי, ״זוכר ששכבנו לפני חודשיים וקצת?״ שאלתי נושמת עמוק, ״כן..״ הוא אמר לאט והסתכל על שלושתינו מוזר, תכלס זה סיטואציה הזויה לדבר על סקס בין שני בני נוער עם שתי האימהות שלהם.. אבל הכל היה תמיד פתוח אצלנו .. , ״לא השתמשנו באמצעי מניעה.. ואני בהריון..״ אמרתי במהירות ולא העזתי להרים את המבט, ״אנחנו צריכים להחליט מה לעשות.. וזו אחריות של שניכם..״ ורוניקה הובילה את העיניין, טובי לא אמר כלום, ואם הייתי מעיזה להסתכל עליו כנראה שהייתי מתחילה לבכות, ״אני צריך... לחשוב״ טובי אמר בטון שלא זיהיתי , בחיים הוא לא דיבר ככה, הוא קם והתחיל ללכת לכיוון הדלת, הוא עצר לידי ותפס לי את היד, הוא משך אותי שאני יקום ולקח אותי לדלת, ״לאן?״ ורוניקה שאלה, ״לחשוב״ הוא אמר אדיש ולקח אותי החוצה, הוא פתח את האוטו , פתח לי את הדלת ונכנסתי לאוטו, עדיין לא הסתכלנו אחד על השני, הוא סגר את הדלת שלי והלך לצד הנהג, פתח את הדלת נכנס לאוטו וסגר אחריו את הדלת, ורוניקה ואמא שלי עמדו בדלת הבית שלי והסתכלו עלינו, הוא הניע את האוטו ויצא במהירות מהחניה, הוא נסע מהרחוב והתחיל לנסוע על הכביש המהיר, ״לאן?״ שאלתי בקול רועד, ״לחשוב..״ הוא אמר שוב ושוב, ״איפה?״ שאלתי יותר מדויקת, ״בצוק״ הוא אמר והבנתי, הצוק היה המקום של המשפחות שלנו, לשם נסעתי גם עם איאן, כמובן שלנוסע לשם עם טובי זה מרגיש כיף יותר , אם זה היה בנסיבות אחרות, ״אני מצטערת..״ אמרתי בשקט, ״על מה?״ הוא שאל מסתכל עליי, לא החזרתי לא מבט, ״על זה..״ אמרתי עומדת לבכות, הרגשתי דמעה נופלת לי במורד הלחי, ניגבתי מהר את העין והמשכתי להסתכל על הדרך, ״זה לא באשמתך... אני מתכוון באחריותך, זה אחריות של שנינו, שנינו היינו טיפשים ואין מה לעשות צריך להתמודד עם ההשלכות..״ הוא אמר בוגר, טובי אף פעם אל בוגר, אני הבוגרת מבין שנינו..

״את באה?״ הוא שאל יוצא מהאוטו, הוא התקדם בשביל, שמתי לב שהוא היה עם תיק גב, עם שניים, אחד מהם היה שלי, הבנתי שבגלל שחוזרים לאקדמיה רק בתחילת השנה צריך לרוקן את כל החדרים, וכמו כל חבר טוב הוא עשה את זה בשבילי, אני מניחה שאייד וארין עזרו לו.. אייד ידעה מכל הסיפור סיפרתי לה לפני יומיים בערך.. יום וקצת אחרי שגיליתי..
הבנתי שכל התיקים והארגזים שלי , מזוודות בגדים, הכל באוטו, ככה שאם אני רוצה לברוח מהבית אני יכולה לעשות את זה.. מצחיק שזה מה שחלף לי בראש.. גם הדברים של טובי היו שם, הסתכלתי מבחוץ על האוטו היו שם הרבה מזוודות וארגזים..
הבנצי שיוצאים לטיול, הלכתי אחריו בשביל, נזהרתי לא ליפול... עצרנו ליד חורשה קטנה , ״תשתי..״ הוא אמר מוציא בקבוק מים מאחד התיקים, לא רציתי להתווכח איתו, שתיתי קצת והחזרתי לו את הבקבוק, ״אני יכולה לסחוב את התיק שלי..״ אמרתי כשהסתכלתי עליו פתאום, הסתכלתי לו בעינים ונראה ששנינו קפאנו, הוא עצר על העיניים שלי ואני על שלו, לא רציתי להזיז את המבט, רציתי להשאר ככה לנצח..
״זה בסדר.. אני יכול לסחוב את זה , זה לא כבד...״ הוא אמר פתאום והמשיך ללכת, אחרי עוד עשרים דקות של הליכה התיישבנו על כמה אבנים בצוק, הסתכלנו על הנוף, השעה הייתה שתיים וחצי בצהרים..
״הפלאפון שלך פה?״ שאלתי את טובי שנראה שקוע בנוף, ״כן, למה שלך לא?״ הוא שאל וסימנתי עם הראש שלו, ״קצת קשה לקחת פלאפון שמישהו לוקח אותך החוצה..״ מלמלתי, הסתכלתי על העצים מלמטה והרגשתי את היד של טובי על היד שלי, הרמתי את היד לשלו ותפסתי אותה, החזקנו את הידיים ונראה שזה היה מספיק..
״אז מה אתה רוצה לעשות עם זה?״ שאלתי את טובי כשדיברתי על ההריון, ״זה?״ הוא שאל מתחיל לצחוק, ״איך אתה רוצה שאני אקרא לזה?״ שאלתי לא מבינה למה הוא צוחק, ״תינוק..״ הוא אמר כמובן מאליו, ״אני רוצה למסור אותו לאימוץ, אבל אתה מכיר אותי אחרי שזה יצא החוצה אני לא ירצה לוותר עליו..״ אמרתי בהכי כנה שלי, ״אני מבין אותך..״ הוא אמר לי מלטף לי את היד, ״אני לא יוכל להמשיך ללמוד באקדמיה..״ אמרתי לו לפתע, ״אבל זה החלום שלך..״ הוא אמר כיאילו זה משהו שתלוי בי, ״כנראה שזה מה שהיה צריך לקרות..״ מלמלתי, ״זה לא פייר, אם את עוזבת אני גם עוזב, זה ה׳זה׳ שלי גם ,לא רק שלך..״ הוא אמר נחוש, ״טובי זה לא ממש לא מה שיקרה, אני לא יכולה לחזור בגלל הפיזיות, הריון זה לא משהו שקל לשחות איתו וגם אחרי שיולדים זה לא בדיוק קל.. השנה הזו לא יכולה לקרות בשילוב של הריון..״ אמרתי מסבירה לו וגם לעצמי..
״באיזה חודש את?״ הוא שאל אותי , ״אמצע שלישי.. אני אמורה ללדת בתחילת פברואר..״ מלמלתי, ״בסוף תלדי ביום הולדת של נעמי״ הוא אמר והתחלתי לצחוק, ״מה את צוחקת היא לא תסלח לך כל בחיים..״ הוא אמר צוחק כן הוא, ״אם אנחנו סלחנו ללורן אפשר לסלוח לכולם.. ״ מלמלתי, ״חוץ מלקמילה..״ חייכתי, ״אוף הלוואי שאמא שלי לא הייתה מתחתנת עם דני עוד חודש..״ מלמלתי , ״מה הבעיה שלך איתו?״ טובי שאל מחבק אותי , הוא שאל אותי אליו ונשענתי עליו, הסתכלתי על השמיים תוך כדי שדיברתי איתו, ״הבעיה שלי היא קמילה, והבעיה השנייה שלי היא שראיתי איך אבא שלי מסתכל על אמא שלי, הוא עדיין אוהב אותה אני בטוחה בזה..״ אמרתי בשקט וטובי שתק, ״ספנסר את בטוחה? ״ הוא שאל חשדני, ״כן, אני מכירה אותו.. ״ מלמלתי בשקט, ״טוב, תקשיבי, אני מכיר אותך בבקשה אל תעשי דברים שאת תתחרטי עליהם..״ הוא אמר וחייכתי, ״תגיד מה אתה חושב שאוסטין יעשה אחרי שהוא יגלה שאני בהריון.. ממך? לאור העובדה שהוא לא בדיוק יודע מה קורה בנינו מאז מה שקרה עם איאן..״ אמרתי בשקט וראיתי את הפרצוף החנוק של טובי, ״אני מניח שכדאי לי לקפוץ מהצוק זה יהיה שווה את זה לעומת מה שאוסטין יעשה לי..״ הוא אמר והתחלתי לצחוק, ״אל תדאג אני אשמור עלייך.. אני יעשה כיאילו יש לי צירים...״ אמרתי והתחלנו לצחוק, ״איזה מזל יש לי״ הוא אמר והמשכתי לצחוק..