לא מוסרי

פרק 55

״זה בסדר..״ אמא שלי אמרה מחבקת אותי כשבקושי הצלחתי לנשום מבכי, ״זה לא, זה לא בסדר..״ אמרתי ממשיכה לבכות ולחבק אותה, ״את בת שבע עשרה, זה עוד מוקדם בשבילך לגדל תינוקת, את תוכלי לראות אותה גודלת מהצד, ותפגשי אותה מתי שתרצי, אף אחד לא יכול לקחת ממך את זה שאת ילדת אותה..״ היא אמרה לוחשת לי כשהמשכתי להיות בהיסטריה שלי, ״בואי תנסי לחזור לישון..״ היא אמרה והנהנתי וניגבתי את הדמעות, קינחתי את האף, נשכבתי חזרה במיטה שלי, היא ישנה לידי, היא ליטפה לי את הראש עד שאני ארגע וארדם...

עבר שבוע וחצי מאז הלידה שלי, הגעתי הביתה חמישה ימים אחרי הלידה, טרויאן שייכת לג׳ייד עכשיו, ואני אמורה להתאפס על עצמי ולחזור לחיים שהיו לי לפני שילדתי את המלאכית הקטנה.. טובי חוזר לאקדמיה מחר בבוקר, לי יש זמן עד שאני יתארגן על עצמי ויתאפס, ואז אני אחזור לבית הספר, אני לא מתכננת לקחת המון זמן, עוד שבוע אני רוצה כבר לחזור לבית ספר, אני כרגע נותנת זמן לגוף שלי להתאושש, ולאט לאט אני אחזור לכושר והכל יהיה בסדר.. הבעיה היא שאני מרגישה כל כך אשמה, אני רוצה להיות לידה כשהיא גודלת, אני רוצה להיות לידה כל הזמן, ואני מתעוררת כל לילה בבהלה כי אני חולמת עליה, רשמו לי כדורים לחרדה אני לוקחת אותם פעם ביום לפני השינה אבל זה לא בדיוק עוזר..

לקראת הבוקר שראיתי שאני לא נרדמת ירדתי למטה למטבח, הכנתי לי קפה אחרי תשעה חודשים בערך שלא שתיתי ..
ישבתי במטבח בחמש בבוקר, בוחשת לי בקפה מסתכלת על השמש מתחילה לזרוח, נעמי חגגה כבר שבע עשרה, חיכיתי שהיא תבוא כי דיברתי איתה לילה שלם בווצאפ, קבענו שניסע לפארק נישב שם ונדבר.. הייתי ממש צריכה אותה, היא שלחה לי ווצאפ שהיא בחוץ , כתבתי על פתק שהיה במטבח לאמא שלי שנסעתי עם נעמי ושאני אדבר איתה כשאני אחזור, שמתי את המעיל שלי שהיה תלוי ליד הדלת , שמתי את המגפיים ויצאתי החוצה, ״היי, אני בדיוק נוסע לאקדמיה..״ טובי אמר מתקרב אליי מהצד השני של הרחוב, ״היי, תהנה..״ אמרתי כשהוא חיבק אותי, ״ישנת בלילה?״ הוא שאל דואג לי , אני מניחה שהפרצוף שלי לא בישר חיוביות, ״בקושי..״ מלמלתי בשקט, ״אם את צריכה משהו, דברי איתי!״ הוא אמר מחייך לפני שהלך לאוטו, ״טוב.. אל תשכח בסופ״ש הבא שאתה בא הביתה יש לנו את הפגישה עם טרויאן..״ אמרתי לו בשקט כבר עם דמעות בעיניים, פגישה עם הבת שלי.. נו באמת..
נכנסתי לאוטו של נעמי וחגרתי את עצמי, ״איך ישנת?״ היא שאלה וגלגלתי עיניים, ״מתי בשעה וחצי שבאמת ישנתי ? או בשאר שהייתי בהיסטריה ובכיתי?״ שאלתי אותה צוחקת על הסיטואציה, ״דיי, הכדורים לא עוזרים?״ היא שאלה מתבאסת בשבילי, ״לא..״ אמרתי בשקט.. הגענו לפארק והלכתי לשבת על הספסל מתחת לעץ גדול ..

״את תראי שלאט לאט אתם תתרגלו למצב והכל יהיה בסדר, חוץ מזה כטרויאן תגדל , אני בטוחה שתסתדרי איתה מצוין.. יהיה בסדר...״ היא אמרה כשהורידה אותי בבית באחת עשרה בבוקר אחרי שחזרנו מהפארק כי התחיל לרדת גשם..
נכנסתי הביתה ולמען האמת השיחה עם נעמי ממש עזרה לי, כשהגעתי הביתה נשכבתי על הספה ונרדמתי ממש בקלות.. התעוררתי בשלוש בצהרים מבלי להתעורר אפילו לא פעם אחת... שתיתי מיץ תפוזים שהיה במקרר והתיישבתי ליד המחשב לכתוב עבודה למגמת צילום, ועוד אחת בפיזיולוגיה.. הייתה דפיקה על דלת החדר שלי, זה היה יום חמישי אז לא הבנתי מי זה היה כי אבא שלי נסע לשימוע בבית משפט אתמול באריזונה והוא אמור לחזור רק מחר , אמא שלי אמורה לעבוד לפחות עוד שעתיים ואוסטין אף פעם לא דופק בדלת..
״פתוח״ אמרתי מסובבת עם הכסא לכיוון הדלת, ״היי״ לוגן אמר מחייך, הייתה לו שקית חומה ביד, ״חשבתי שתיהי רעבה, כי אוסטין אמר שאת כל היום לבד בבית, ואסור לך להכנס למטבח. אז בתיאבון!... ״ הוא אמר מחייך, הוא זרק לכיווני את השקית עם ההמבורגר והתחלתי לאכול, הוא הסתכל בנתיים על העבודה שלי , ״אהבתי״ הוא אמר מסיים לקרוא אחת מהן, זה שימח אותי שהוא התחבר למה שכתבתי, ״ישנת?״ הוא שאל אותי מחייך, ״מקודם..״ אמרתי נאחנת, ״יופי, זה חשוב .. חוץ מזה בעתיד אם תחליטי שאת רוצה את טרויאן חזרה, תבקשי מאבא שלך עזרה ומג׳ון אבא של טובי- הם עורכי דין הם יעזרו לכם לתבוע את הזכות שלכם לבת שלכם..״ הוא אמר מצחקק וזה גרם לי לצחוק, ״סוף סוף חיוך״ הוא אמר מעיף עליי כרית, ״די״ צחקתי והעפתי עליו כרית בחזרה, ״תגידי, מה דעתך לעשות משהו נחמד לשם שינוי?״ הוא שאל והרמתי גבה, ״סקרנת אותי״ אמרתי לו מתעניינת בהצעה שלו, ״אני רוצה לצבוע קיר  , אבל לא לצבוע רגיל, נעמי ואוסטין יבואו לעזור גם, את מעוניינת?״ הוא שאל וחייכתי, ״כן..״ אמרתי קצה מהכסא, ״טוב אז לכי תשימי בגדים שאת יכולה ללכלך..״ הוא אמר מתחיל לקרוא את העבודה השנייה, נכנסתי לחדר הארונות שלי, לקחתי טרניג ישן אפור וחולצה ארוכה שאני ישנה איתה חלקה, שמתי מעיל שמנמן והלכתי ללוגן, ״יאללה בואי שמנה״ הוא אמר תופח לי לא חזק על הבטן, ״מי שמדבר ..״ מלמלתי בשקט אבל עדיין שישמע, ירדנו למטה במדרגות כשהוא החליט לשחק את עצמו נעלב, ״רק שתדעי שאני שרירי לא פחות מאוסטין.. או טובי.. ״ הוא אמר בטון לא ברור אם סמכותי או נעלב, ״לוגן מאמי שלי, אני אסביר לך, אוסטין הכי שרירי מבין כולכם, אחר כך איאן , אחר כך טובי ואז בסוף , אתה..״ אמרתי כמו מורה שמסבירה על שרשרת המזון, ״סליחה, צ׳ארלס וכריס פחות שרירים או חזקים ממני..״ הוא אמר מתגונן, ״בסדר אבל דיברתי עליך על טובי, איאן ואוסטין..״ אמרתי כשנכנסנו לאוטו שלו, אחרי כמה דקות של נסיעה עצרנו ליד הבית ספר, ״מה אנחנו עושים כאן?״ שאלתי אותו לא מבינה את המצב, ״הקיר שאנחנו הולכים לצבוע .. הוא בבית ספר...״ הוא אמר ולא הבנתי עדיין, ״מה?!״ שאלתי בכוונה שיסביר לי, ״בואי נגיד באופן תאורטי לחלוטין שאני ואוסטין עשינו גרפיטי על הקיר של האולם ספורט, ודייויד המורה לספורט תפס אותנו וכדי שלא יעיפו אותנו מהנבחרת הוא סיכם עם המנהלת היקרה והמקסימה שלנו שאנחנו נצבע את הקיר חזרה.. ״ הוא אמר ונאנחתי, ״אתה מטומטמים.. אני לא מאמינה שאני הולכת לעזור לכם בעונש הדפוק הזה..״ מלמלתי כשיצאתי מהאוטו אחרי שלוגן החנה , ״שלום לכם..״ אוסטין אמר סוחב פחיות צבע ולידו נעמי עם מברשות, ״איך נתקענו פה?״ שאלתי את נעמי חסרת כוח, ״כי הם סתומים..״ היא אמרה צוחקת והם הסתכלו עלינו כועסים, ואז התחילו לצחוק, פתחנו את פחיות הצבע הלבן - אפרפר והתחלנו לצבוע את הקיר הגדול שלא נגמר...
״מה זה?״ שאלתי אחרי כמה שניות, ״מה?״ הם שלושתם שאלו מניחים את המברשות, ״זה לא הכתב של אוסטין, וזה ממש לא הכתב של לוגן.. , נעמי אני מכירה את הכתב שלך יותר משאת מכירה אותו! את עזרת להם!״ אמרתי מסתכלת עליה ולוגן ואוסטין חייכו, נעמי עמדה מחכה שאני יתחיל לנאום לה, ״נתת לי להשפיל אותם במקום לעמוד לצידם? אוסטין אני הייתי נפרדת ממנה..״ אמרתי מצחקקת לאוסטין, ״יואו חוצפנית!״ נעמי אמרה לוקחת את מברשת הצבע מורחת לי על הפנים, אוסטין התחיל לצחוק ולוגן נבהל , ״אוקיי בואו נפסיק ספנס שבוע אחרי לידה זה יכול להיות לא טוב בשבילה..״ הוא אמר מושך אותי משם, הוא לקח מים ונייר והתחיל לנקות לי את הפרצוף, ״תודה!״ אמרתי מצחקקת, ״בואי תשבי בצד.״ השלושה אם הושיבו אותי על הספסל לידם, אז החלטתי להציק להם מהשעמום... ״קצת ימינה נעמי.. אוסטין קצת למעלה, ולוגן פרפקט אחלה צביעה..״ אמרתי מבקרת ומתקנת אותם, ״התנועה באה מהאגן למטה..״ נזכרתי במשפט ששמעתי פעם.
״טובי דיבר איתך במקרה?״ אוסטין שאל מפר את השקט...
*******************************************