לא מוסרי

פרק 61

״את לבושה ממש יפה! למדת סטיילינג?״ קרלי שאלה כשהיא פגשה אותי בשער הכניסה לאוניברסיטה, ״ממש לא.. ״ אמרתי מגחכת, ״אהבתי את מה שאת לובשת..״ היא אמרה מחייכת כשהלכנו לכיוון כיתת המחשבים, ״תודה.. אבל זה רק ג׳ינס ארוך , גופיית בטן לבנה וסוודר רחב מעל.. סרט בשיער וגולגול  נופל..״ אמרתי מסבירה ..

הדלקנו שני מחשבים, והתחלנו לכתוב יחד את סיפור חיי.. גם על המוות של טרוי כי זו הסיבה לשם של טרויאן, גם על ההריון הממש לא מתכונן, על זה שאני יוצאת עם החבר הכי טוב שלי ושל אח שלי, ועל הריון בכללי בגיל שבע עשרה..
״אז מתי את חוזרת ללוס אנג׳לס?״ היא שאלה כשערכה את הקטע שכתבנו , ״מחרתיים לפנות בוקר..״ אמרתי מחייכת, ״בת כמה את בכלל?״ שאלתי אותה כשהבנתי שהיא יותר גדולה ממני כי היא כבר לומדת פה.. , ״עוד חודש בת עשרים..״ היא אמרה והייתי מופתעת, ״באיזה שנה את?״ שאלתי אותה , ״ראשונה.. התחלתי פה בגיל 19, שנה אחת טיילתי בעולם עם החבר שלי, ואז הוא בגד בי ועזבתי את הטיול באמצע והתחלתי ישר להתחיל ללמוד.. אז אני לומדת גרפיקה ועיצוב..״ היא אמרה והנהנתי, ״את בת שבע עשרה?״ היא שאלה לאור העובדה שאני בכיתה י׳ב, ״לא, ילידת ספטמבר מהגדולים .. אני בת שמונה עשרה וחצי, בספטמבר תשע עשרה..״ אמרתי מסבירה, ״אהה קול!״ היא אמרה וצחקתי, ״טוב! זה מוכן! אני הולכת להדפיס את זה על קפא כדי שזה יהיה תלוי ליד העבודה שלך שכבר הדפסתי בבוקר.. ניפגש היום בערב בתערוכה?״ היא שאלה והנהנתי, ״יאללה ביי..״ היא אמרה מחבקת אותי לפני שהלכה..

****

״תרגיעי כבר את נראת טוב״ טובי אמר מנסה להרגיע את מפלס הלחץ שלי, ״אני יודעת.. שום דבר לא יכול לקרות..״ אמרתי מתחילה לנשום נשימות עמוקות.
״מקסימום אם שואלים אותך שאלה שלא בא לך לענות עליה או שאת לא יודעת תשובה, פשוט תחייכי ותיגעי בתנוך שלך של האוזן ואני אצלצל אלייך ותגידי שזו שיחה חשובה מלוס אנגלס..״ הוא אמר והופתעתי, ״אתה ממש חשבת על תוכנית פעולה..״ אמרתי מתחילה לצחוק ולהפיג את הלחץ,
הסתכלתי על איך שאני נראת, שמלת קטיפה שחורה עם מחשוף מכובד, קצת רופפת, צמודה במותניים דיי מיני אבל משהו נורמלי , שמתי אודם אדום , קצת צללית , שמתי נעלי עקב, לקחתי תיק ויצאנו לכיוון הגלריה, כשנכנסנו לקחנו תוכנייה, ראיתי את קרלי מרחוק מדברת עם אנשים, לקחנו כוס שמפניה מהשולחן שהיה בכניסה כי אין דבר יותר פלצני מלהסתובב בתערוכה עם כוס שמפניה ביד בשביל הפוזה והדיבור עם אנשים, פתחתי את התוכנייה והעבודה שלי של תהליך ההריון שלי ואז תמונה שלי עם טרויאן אחרי הלידה , המון המון תמונות מסודרות בספירלה לפי הסדר שלהן כשבאמצע התמונה עם טרויאן, היה שם גם תמונה שלי למטה בצד בתוכנייה, עם השם שלי, אין מושג מאיפה הם לקחו את התמונה הזו זו התמונה שלי של הדרכון..
״ספנסר!״ צווחה הבהילה אותי כשהסתובבתי לראות מי קורא לי, ״קרלי״ אמרתי מחייכת , ״את לא מבינה כמה אנשים בוהים בעבודה שלך! את כל כך תצליחי פה!״ היא אמרה וחייכתי, טובי הלך להסתובב בעוד קרלי משכה אותי לכיוון העבודה שלי, ״וואו!״ אמרתי מסתכלת על החלל הענק שבו העבודה שלי הייתה, העבודה שלי לא הייתי בגודל שעשיתי אותה שזה מטר על מטר, הם הגדילו אותה לגדלים של בערך חמישה מטר על חמישה מטר.. זה היה מטורף, הוצאתי את הפלאפון מהכיס והעלתי סטורי לאינסטגרם, שלחתי בווצאפ של המשפחה שלי את התמונות של צילמתי מהתערוכה, ותוך שלוש שניית אמא שלי שלחה לי אלפי הודעות מפרגנות, ״מיס מרין?״ איזה מישהו עם מבטא אנגלי מכובד ביותר אמר לי , הרמתי את המבט מהפלאפון ושמתי אותו בכיס, ״ספנסר זה בסדר״ אמרתי בנימוס מחייכת כשלחצתי לו את היד שלא החזיקה כוס שמפניה, ״וואו, כל כך קטנה עברה כל כך הרבה!״ הוא אמר וחייכתי, ״זה מקסים!״ הוא אמר מסתכל על העבודה שלי, ״תודה רבה!״ אמרתי מחייכת, ״וגם הקטע שכתבת, מקסים, ריגשת אותי מאוד״ הוא אמר מחייך, ״תודה רבה! אתה ממש מרגש אותי״ אמרתי על סף דמעות התרגשות, הוא חייך אמר שאני מקסימה והמשיך להסתכל בתערוכה, ״אני רואה שפגשת כבר את התורם הכי גדול של האוניברסיטה.. אני מקווה שהוא לא אמר לך משהו שהעליב אותך יש לו נטייה כזו..״ קרלי אמרה מופתעת מהמהירות שאני מדברת עם אנשים, ״מה?! הוא היה ממש מקסים! הוא מתוק באמת..״ אמרתי מחייכת כשהסתכלתי עליו מדבר עם לורה הדיקנית,כשהם סיימו לדבר היא התקרבה אלינו עם פרצוף רציני ״הוא מאוד התרשם ממך..״ היא אמרה מחייכת , ״די ! באמת?״ שאלתי מחייכת, ״מאוד! הסיפור שלך באמת ריגש אותו, הבת הקטנה שלו בת 30, וכמוך היא נכנסה להריון בגיל שש עשרה, ויש לו נכדה בת ארבע עשרה עכשיו..״ לורה אמרה מספרת לנו, ״כן רק שהיא שמרה על הבת שלה״ אמרתי בלחש, ״את רצית שיהיו לה חיים טובים! הכל בסדר!״ הן ניסו לשכנע אותי אבל העיניים שלי כבר נצצו.. ״תסלחו לי רגע״ אמרתי חנוקה והלכתי מהר לשירותים, הסתכלתי על עצמי במראה ונשמתי עמוק, הדמעות כבר נזלו לי ונפלו על רצפת השירותים, לקחתי נייר וניגבתי את הדמעות מהעיניים והדבקתי חיוך על הפנים, שתיתי בבת אחת את הכוס שמפניה שהייתה לי ביד ונשמתי שוב עמוק ויצאתי מהשירותים, בדרך לטובי אספתי עוד כוס שמפניה ורדרדה מהשולחן והתקרבתי אליו..