לא מוסרי

פרק 49

׳אני מצטערת אם בלבלתי אותך במשך כל הזמן הזה, אני לא יודעת מה אני מרגישה ואני לא רוצה להשלות אותך (יותר ממה שכבר גרמתי), אתה החבר הכי טוב שלי, וכרגע זה מה שאני רוצה .. ההריון הזה גם ככה שיבש לנו לגמרי את החיים , בבקשה תבין אותי..׳ כתבתי לטובי הודעה אחרי שהבנתי מה עשיתי בזמן האחרון, לקח לי שעה וחצי להבין את זה אבל לפחות זה נקלט לי בסוף..
חיכיתי חצי שעה, שעה , שעתיים.. צלצלתי גם כמה פעמים, הוא לא החזיר לי תשובה.. זה עצבן אותי, אני מבינה שהוא נפגע ואני מבינה שטעיתי אבל למה לעשות לי דווקא, השעה הייתה כבר שמונה וחצי בערב, ירדתי למטה , אדריאנה הייתה שם עם אוסטין הם דיברו על איזה משהו שלא ממש עינין אותי באותו רגע, ״לאן?״ אוסטין שאל עוצר אותי לפני שפתחתי את הדלת בדרך לטובי, ״טובי מסנן אותי״ מלמלתי ובאתי ללכת, ״לא כדאי שתלכי עכשיו״ אוסטין אמר מחזיק את הדלת, ״יואו אוסטין תקשיב, הבנתי שאתה צודק, התקשרתי ושלחתי ווצאפ התנצלות והוא מסנן אותי , אני הולכת לדבר איתו נמאס לי..״ אמרתי נואשת ופתחתי את הדלת, התחלתי ללכת ואוסטין קרא לי מאחור, לא הקשבתי לו.. אני צריכה להתנצל בפני טובי ואם צריך גם להתחנן שהוא יסלח לי..
דפקתי בדלת לשם שינוי, ורוניקה פתחה לי, ״טובי סיפר לך?״ שאלתי כשחיבקתי אותה, ״לא? מה הוא היה צריך לספר לי?״ היא שאלה חשדנית , ״עשיתי היום את האולטרסאונד לדעת מה יש לי בבטן.. וזו בת!״ אמרתי מחייכת מאוזן לאוזן, ורוניקה התחילה להוזיל דמעות מהתרגשות, ״יואו אני כל כך שמחה בשביל כולנו״ היא אמרה נותנת לי נשיקה על הלחי, חייכתי והסתכלתי מסביב לראות איפה טובי , ״קרה משהו?״ היא שאלה והרהרתי לעצמי, ״יכול להיות שאמרתי כמה דברים שעצבנו אותו... אחרי שעה וחצי הבנתי שאני צריכה להתנצל.. שלחתי לו ווצאפ והוא דיי מסנן אותי כבר שעתיים  וגם התקשרתי כמה פעמים, אז באתי לברר את זה בעצמי ואם צריך גם להתחנן שהוא יסלח לי.. ״ אמרתי נאנחת, ״האמת שהוא יצא מהבית בערך בשש.. ואז יצאתי מהבית.. חזרתי לא מזמן , אין לי מושג אם הוא חזר כבר..״ היא אמרה ושמעתי פתאום צעדים מהירים במדרגות, ראיתי את טובי יורד במדרגות עם מישהי, הכרתי את טובי ידעתי שהיה ביניהם משהו, ״ספנסר?״ הוא שאל קצת נבהל, ״אוו שיט..״ מלמלתי לעצמי בזלזול, באמת חשבתי שהוא השתנה.. , ״הבנתי..״ מלמלתי רצינית , ״ביי ורוניקה ״  אמרתי מחבקת אותה והתקדמתי לכיוון הדלת , ורוניקה נראתה פגועה בשבילי, טובי היה קצת מבוהל והבחורה לידו סתם לא הבינה מה קורה פה, ״ספנס חכי רגע..״ טובי אמר בא במהירות לדלת, הוא סגר את המעט שפתחתי , היד שלו הייתה ליד הראש שלי, הייתי שעונה על הדלת והוא היה דיי צמוד אליי, ״שלחתי לך ווצאפ והתקשרתי מלא פעמים, תבדוק מה כתבתי..״ אמרתי והתכופפו אל מתחת ליד שלו, הוא היה נראה מתחרט ומצטער, ״חכי שנייה״ הוא אמר נאנח, וכבר לא הקשבתי לו, נכנסתי הביתה הולכת קצת כמו זומבי.. , ״מה קרה?״ אייד שאלה אותי דואגת בהיסטריה, אוסטין מיד אחריה, ״מה אתם רוצים?״ שאלתי לא במינה מה הם נופלים עליי, ״למה את בוכה?״ הם שאלו , נגעתי בלחיים שלי מתחת לעיניים, הלחיים שלי היו רטובות מדמעות, אפילו לא שמתי לב שאני בוכה, ״לא קרה כלום, הכל סבבה..״ אמרתי מתעלמת מהם כשעליתי למעלה.