לא מוסרי

פרק 58

דפקתי בדלת הבית של טובי, ״כן״ שמעתי אותו קורא , פתחתי את הדלת וראיתי אותו יושב ובקושי זז על הספה, ״סוף סוף באת! חיכיתי שתבואי״ הוא אמר בחצי כעס חצי ציפיה וכיווצתי את מבט, לא הבנתי מה הוא רוצה, ״קבענו?״ שאלתי מהססת, ״לא! אבל רציתי להתקשר אלייך שתבואי ואז הפלאפון שלי נפל מתחת לספה ואני לא יכול להרים אותי בגלל הכתף והיד..״ הוא אמר נאנח, ״ואיך ידעת שאני יבוא?״ שאלתי אותו מרימה גבה, ״כי אני מכיר אותך..״ הוא אמר וחייכתי, הרמתי לו את הפלאפון ממתחת לספה והתיישבתי לידו, ״ספנסר האימונים אחרי הלידה השתלמו לך טוב טוב..״ הוא אמר ולא הבנתי מה הוא רצה , ״התחת שלך נראה ממש טוב״ הוא אמר מסביר לי, ״הייתי מעיפה לך כזאת מכה עכשיו אם לא היית כבר פצוע..״ אמרתי בכעס, ״למה? זו מחמאה..״ הוא אמר וגלגלתי עיניים, ״מספיק להסתכל לי על התחת כל הזמן!״ אמרתי לו בכעס, ״אוקיי אוקיי, קרציה..״ הוא אמר באובר דרמתיות, ״אכלת משהו?״ שאלתי דואגת לו, ״למה? אם לא אכלתי את תכיני לי לאכול? לא תודה! אני מעדיף למות מרעב חמש פעמים מאשר שתיכנסי למטבח ותנסי לבשל..״ הוא אמר וזה גרם לי לצחוק, ״אם לא אכלת אני יסע לקנות לך פיצה בסדר?״ שאלתי אותו והוא הנהן, ״אני יבוא איתך.. נמאס לי להיות בבית ..״ הוא אמר והנהנתי, עזרתי לו לקום בזהירות ונעלנו את הבית אחרינו, פתחתי את האוטו שלי ועזרתי לו להכנס למושב מקדימה , נכנסתי לאוטו והתנעתי אותו, לקח לי חמש דקות להגיע לפיצרייה שבטיילת, יצאנו החוצה והזמנתי מגש פיצה עם זיתים ירוקים ותוספת גבינה, ישבנו על השולחנות שבטיילת ואכלנו את הפיצה , הוא שאל איך היה לי בבית ספר היום, ואני סיפרתי לו על מר קייג׳ בבוקר והוא צחק דיברנו כמעט שעתיים שלמות עד שחזרנו הביתה...

**************************

קמתי בבוקר מחייכת מתמיד, היום! היום אני בת שמונה עשרה! ה4.9 הסתכלתי על התאריך על השעון המעורר שלי, הסתכלתי על החדר שהיה מקושט בבלונים בצבעי לבן ואדום , נכנסתי להתקלח ויצאתי אחרי כמה דקות רעננה מתמיד, שמתי שמלה אפורה צמודה לגוף עם שרוולים ארוכים, שמתי נעלי סנדל- עקב שחורות עם עקב דק ולא גבוה מידי ושמתי מעט סומק , אודם אדמדם ומסקרה , לקחתי את התיק וקשרתי ג׳קט שחור סביב המותניים, וירדתי למטה, ״מזל טוב״ ההורים לי אמרו לי מחייכים במטבח, ״תודה , תודה..״ אמרתי מצחקקת, ״אז.. שמונה עשרה.. זה לא צחוק..״ הם אמרו וגלגלתי עיניים, ״להזכירכם אוסטין בן תשע- עשרה..״ הזכרתי להם את הבן השני שלהם, זה מצחיק איך שעכשיו רק אני וההורים שלי גרים בבית, אוסטין בניו יורק ו.. טרוי כבר לא איתנו..
ההורים שלי הביאו לי הרבה מתנות ליום הולדת והבולטת ביניהם הייתה מצלמה חדשה ומושלמת! אכלתי פנקייקים עם סירופ מייפל במיוחד לכבוד היום הולדת ודפיקה בדלת נשמעה, ״כן..״ אמא שלי אמרה , הדלת נפתחה וורוניקה, ג׳ון וטובי נכנסו אלינו הביתה, ״מזל טוב!״ הם אמרו מחייכים וזה גרם גם לי לחייך, ורוניקה הדביקה לי נשיקה על הלחי וטובי משך אותי עם היד הלא פגועה לחיבוק מוחץ, ״מזל טוב״ הוא אמר מחייך אליי חיוך מטופש, הכל בגלל מה שקרה אחרי הפיצה לפני שלושה ימים..
**חזרנו הביתה אחרי שאכלנו פיצה, ישבנו בחדר של טובי והמשכנו לדבר, אני לא יודעת איך אבל באיזשהו שלב התנשקנו, כל מה שאני זוכרת במדויק היה שהשפתיים של טובי היו צמודות לשפתיים שלי, רבע שעה שהתמזמזנו בה, באיזשהו שלב משהו בי עצר את זה, ״אנחנו לא נהיה ביחד!״ אמרתי אחרי שראיתי את החיוך הדפוק של טובי, ״נחיה ונראה..״ הוא אמר וגלגלתי עיניים, ״אני הולכת הביתה, ותמחוק את החיוך המעצבן הזה מהפנים שלך טמבל״ אמרתי לו נבוכה וכועסת, הלכתי הביתה במהירות , כבר היה ערב, נכנסתי להתקלח והלכתי לישון, מבלי לחשוב על מה שקרה..**
״את הולכת לבית ספר?״ ההורים שלי שאלו אותי והנהנתי, ״יש לי היום צילום, אני לא הולכת להפסיד את זה..״ אמרתי מסבירה..
״טוב.. תחשבי מה את רוצה לעשות ..״ הם כולם אמרו לי וחייכתי. 
לקחתי את התיק ויצאתי לבית ספר ,  כשהגעתי נסעתי לחניית השמיניסטים והחנתי את האוטו, התחלתי ללכת לכיוון הביניין שאני לומדת בו את השעה הראשונה, ״מזל טוב!״ שמעתי מאחוריי, ״מעפן״ אמרתי מחבקת את לוגן ולפני שאמרתי עוד מישהו כבר התעופפתי באוויר, ״נו? איך להיות בת גילי?״ הוא שאל והתחלתי לצחוק, ״אתה מפגר״ אמרתי מחייכת, ״מה את רוצה? רק עוד חצי שנה אני יהיה בן 19..״ הוא אמר נאנח,
ישבנו באחת הכיתות וראינו סרטונים מפגרים ביוטיוב, הופתעתי שנעמי עדיין לא התקשרה אליי, או לורן.. למען האמת זה דיי עצבן אותי..
כשהיה צלצול לוגן הלך לכיוון אולם הספורט ואני הלכתי ללוקר להוציא את ספרי מתמטיקה, הוצאתי את המחברת ואת שני הספרים סגרתי בטריקה את הלוקר והתחלתי ללכת לכיוון חדר מתמטיקה, ״סליחה על האיחור..״ אמרתי כשנכנסתי לשיעור כשראיתי שהמורה כבר פה, התיישבתי במקום שלי ליד לילי וחיכיתי שמבט המורה יעבור ממני אל מישהו אחר, זה חא בדיוק קרה, ״מה?״ שאלתי בכעס לכיוון המורה, לא קיבלתי שום מענה, גלגלתי עיניים ופתחתי את המחברות והספרים שלי והתחלתי לפתור את התרגילים שעל הלוח,   ״מה התאריך היום?״ לילי שאלה כשפתחה את המחברת כדי לכתוב בצד, ״אממ לא יודעת.. ״ שיקרתי, זה עצבן אותי שהן שכחו את היום הולדת שלי, ״טוב לא משנה..״ היא אמרה מתחילה לפתור את התרגילים גם היא, השעתיים האלו לא נגמרו, לא משנה כמה הסתכלתי על המחוגים של השעון בכיתה הם לא זזו מהר יותר.. התחלתי ללכת שוב ללוקר להכניס את ספרי מתמטיקה ולקחת את בגדי הספורט , התחלתי להתקדם לכיוון אולם הספורט בדרך כלל לפני שיעור ספורט אני עוברת ליד כיתת המתמטיקה של המתקשים שם לומדות לורן ונעמי אבל היום החלטתי שלא מגיע להן שאני אחכה להן, איזה מן חברות לא זוכרות את היום הולדת של החברה הכי טובה שלהן?!
נכנסתי למלתחות באולם ושמתי את המכנס הקצר השחרחר ואת החולצה הקצרה בצבע תכלת עם שם בית הספר עלייה, את הגרביים הגבוהות עם הפסים בצבע תכלת בגרב למעלה , את נעלי הספורט ועשיתי קוקו גבוה, אני שונאת ספורט של בית ספר, אני שונאת משחקי כדור כל מה שאני אוהבת זה שחייה! כושר ואתלטיקה! למזלי מחר יש מבחנים לנבחרת השחייה של הבית ספר, זה יעזור לי לשמור על החלום שלי שהפך לסתם תחביב, כי הנבחרת היא דיי חובבנית...

״איפה היית ? חיכינו לך מלא זמן!״ לורן ונעמי אמרו לי מתנשפות , כשהגיעו לעמוד לידי כשהמורה הכלבה שלנו לספורט הקריאה נוכחות, ״נעמי פילדס״ המורה קראה, ״כאן!״ נעמי אמרה מחייכת , ״מה אתן רוצות?״ שאלתי עונה על השאלה שלהן ממקודם, ״איפה היית??״ לורן אמרה מזכירה את השאלה, ״כאן״ אמרתי מתעלמת והתחלתי לרוץ מסביב לדשא, ״טוב בנות משחקים כדור רגל.. ספנסר את ראש קבוצה, קייסי את ראש קבוצה תתחילו לבחור , ספנסר את ראשונה..״ המורה לספורט אמרה, ״ברנדה״ אמרתי קוראת בשם של ילדה מהשכבה שלי ונעמי שהייתה מאוד מופתעת שלא בחרתי אותה חזרה למקום שהיא עמדה בו ליד לורן אחרי שכבר התחילה ללכת, ״לורן״ קייסי אמרה, ״בריג׳יט״ אמרתי מתעלמת מרוני, לילי והחשובה ביותר- נעמי, ״נעמי״ קייסי קראה, לאט לאט בחרנו את כולן, רוני הייתה איתי בקבוצה בעוד לילי, לורן ונעמי היו בקבוצה של קייסי, ״קחו אפודות זוהרות..״ המורה שלי לספורט הביאה את האפורות לקבוצה של קייסי, כדי שנוכל לדעת מי עם מי..
התחלנו לשחק הרגשתי שאני חייבת לפרוק קצת עצבים, ״מה עובר עלייך?״ נעמי ולורן הופיעו מאחוריי משלבות ידיים בכעס, ״כלום, מה עובר עליי?״ שאלתי בתמימות, ״ספנסר אני מאוד מקווה שאת מרגישה טוב כי את לא מתנהגת כמו עצמך..״ הן אמרו לי , ״כן, כנראה ש..״ שריקת המשרוקית של המורה קטעה לי את המשפט- התחלתי להגיד שכנראה התבגרתי בשנה, רציתי לעקוץ אותן עקיצה מרומזת מאוד..
הסתובבתי לכיוון אמצע המגרש והתחלנו לשחק, עשיתי שני גולים רק מהכעס, נעמי ולורן היו מותשות מלרוץ אחריי, בסופו של דבר ניצחנו 4-1 , בסוף השיעור נכנסנו למלתחות, הלכתי בין הראשונות כדי שאוכל להכנס לשטוף את עצמי לפני שהבנות ישיגו אותי, וכמובן שהצלחתי , נכנסתי למלתחות נשטפתי והחלפתי חזרה לבגדים מהבוקר, יצאתי מה לתלות והתחלתי ללכת לכיתת הצילום, קיבלתי שיחה מנעמי ובחרתי לא לענות, ואז ארין התקשרה אחרי המון הזמן שלא דיברנו, ״היי!״ אמרתי עונה לה מאושרת לדבר איתה, ״מזל טוב מכוערת!״ היא אמרה מצחקקת, ״מזל טוב בלון!״ שמעתי את הית׳ צועק לפלאפון ברקע, ״תודה! מהממים שליי , לפחות אתם זוכרים את היום הולדת שלי, הבנות שכחו לגמריי והן לא מבינות למה אני כועסת עליהן...״ אמרתי מסבירה להם את המצב, ״אין מצב שהן שכחו!״ ארין אמרה, ״עובדה..״ אמרתי מתווכחת איתה.
״ספנסר?״ שמעתי את נעמי מאחוריי והיא נראתה קצת מבוהלת..