לא מוסרי

פרק 51

****נקודת מבט נעמי****
״7 שיחות שלא נענו?!״ ספנסר שאלה מופתעת מההיסטריה של טובי, ״כמה הודעות?״ לורן שאלה אותה מצחקקת, ״11!״ היא אמרה לא מאמינה, ״מה הוא רוצה?״ ארין שאלה כשספנסר קראה את ההודעות ברפרוף, ״בהתחלה סתם הוא כתב תתקשרי תתקשרי תתקשרי, אחר כך הוא שאל אם אני כועסת עליו, אחר כך למה אני מתעלמת ממנו ואחר כך שאל אותי אם מפריע לי שהוא הכיר מישהי, ואז שאל אותי אם אני נעלבתי שהם כולם נסעו, אחר כך הוא שאל אם אני רוצה את הבגד ים שרציתי בצבע לבן או תכלת, ואז הוא שאל אם אני מרגישה טוב, אם יש לי בדיקות השבוע ומתי אני יענה לו!״ היא אמרה מתחרפנת מהודעה להודעה שהיא קראה, ואז הוא בדיוק התקשר שוב ״מה אתה רוצה כבר יא נודניק? לא אני לא כועסת עליך, לא נעלבתי ממכם, לא עניתי לך כי היינו עוד בבריכה והפלאפון היה בתוך הבית , אני רוצה את הבגד ים הלבן, אני מרגישה מצוין , אין לי שום בדיקות השבוע, ואתה יכול לעשות מה שאתה עם המטומטמת שהכרת! זה לא מעניין אותי!״ היא אמרה בלי לתת לו להשחיל מילה ואפילו לא ׳הלו׳, ״לא אני לא!״ היא אמרה בכעס אחרי כמה שניות, ״אתה חי בסרט..״ היא אמרה בטון מעוצבן , ״אה טובי לך חפש את החברים שלך..״ היא אמרה מתגוננת, ״וואו אתה קורע מצחוק חשבת לעשות מזה קריירה?״ היא שאלה מגלגלת עיניים, ״ספנסר די את עושה נזק לתינוקת עם כל הכעס והעצבים..״ אייד אמרה לה והנהנתי להסכמה, ״טוב...סבבה.... יואו טובי לא אכפת לי לך תעשה איתה מה שאתה רוצה! אמרתי לך אנחנו לא ביחד אז תעשה מה שבא לך..״ היא אמרה מתעלמת, ״טוב , טוב, טוב.. ביי״ היא אמרה סוגרת את הטלפון ונשמה עמוק , ״מישהי פה מקנאה..״ ארין סיננה בשקט, ״די!״ ספנסר אמרה נאנחת .
״מאז שהחבר שלך הגיע גדל לך בטחון..״ לורן אמרה לארין צוחקת עליה , ״הוא הלך לפני שעתיים אם לא שמת לב.. יחד עם הסמרטוט שלך..״ ארין אמרה לה בהתגרות, ״שתקי, הוא פשוט .. ממושמע..״ לורן אמרה מתחילה לצחוק אחרי שספנסר התחילה גם היא לצחוק...
״אני הולכת להתקלח ולהחליף בגדים, אני לא מאמינה שהיינו שש שעות בבריכה!״ ספנסר אמרה מסתכלת על השיזוף שלה כשעלתה לחדר שלה..
״השעה שש בערב?״ לורן שאלה מופתעת, ״אכן כן..״ ארין אמרה מסתכלת על השעון במטבח..
ספנסר ירדה למטה עם פיג׳מה והיא הייתה נראת עגלגלה ומתוקה, הלכנו כולנו אחת אחרי השניה להתקלח ואז בערב ישבנו לאכול פיצה מול סרט בסלון...

**************
****נקודת מבט ספנסר****
״נו הם פה?״ נעמי שאלה כשירדה במדרגות בהתרגשות מוגזמת, ״לא! ותפסיקי להיות שמחה כל כך, לא ראית את אוסטין כולה שבוע!״ , ״תשתקי כבר את סתם קנאית כי טובי והליאה הזו קבעו להיפגש מחרתיים בבית קפה שאת הכי אוהבת..״ היא אמרה מתגרת בי בכוונה, ״יואו נעמי די! מה את רוצה לשמוע ?! שאני אוהבת אותו? שאני מקנאה שהוא עם הזונה ממקסיקו ושהוא מתגבר עליי בלי שום בעיה? שמה?! שיצאתי דפוקה שוויתרתי עליו? מה את רוצה לשמוע? הכל נכון.. זה מה יעשה לך טוב? שאני אודה שטעיתי?״ שאלתי על סף שבירה, שמעתי כחכוך גרון מאחורי , ״פאקינג שיט!״ אמרתי מסתובבת לראות מי שמע את זה, אנחת רווחה תקפה אותי כשראיתי שזה היה רק אוסטין וטובי לא בא אלינו עדיין, ״היי״ נעמי אמרה קופצת עליו והם התנשקו נשיקה דביקה ומגעילה, ״איך זה להיות בן שמונה עשרה ושלושה ימים?״ היא שאלה אותו וגלגלתי עיניים, ״היי אוסטין מזל טוב ליום הולדת 18 ושלושה ימים..״ מלמלתי בשקט כבר בלי כוח לאור מה שקרה פה מקודם הלכתי לאט וגררתי את עצמי לחדר, הרגשתי אבודה, הרגשתי נבגדת משום מה.. ישבתי עם הגב לדלת של החדר שלי כשהעיניים שלי היו מוצפות, בגלל העייפות והחוסר אנרגיה הדמעות גם לא נזלו.. אפילו לבכות לא היה לי כוח..
אחרי כמה זמן שמעתי דפיקה על הדלת של החדר שלי, ״אוסטין למדת לדפוק?״ שאלתי כשניגשתי את העיניים וקמתי לפתוח את הדלת, ״התגעגעת?״ טובי שאל מחבק אותי ומרים אותי לחיבוק, ״כן..״ אמרתי אומרת לו את מה שהוא רוצה לשמוע, אני לא יכולה להגיד לו שהתחרפנתי מקנאה כל השבוע.. הלכתי לשכב במיטה והוא היה נראה מופתע , אני לא חושבת שהוא ראה אותי אי פעם כל כך חסרת אנרגיה ..
״מה קרה?״ הוא שאל נשכב לידי במיטה כשחיבק אותי, ״כלום, פשוט הרגשתי לבד..״ אמרתי בלחש כשחיבקתי לו את היד ועצמתי עיניים, ״נכנסת אתמול לשבוע 15 , לא?״ הוא שאל והנהנתי , ״איך בנתיים?״ הוא שאל מלטף לי את השיער, ״אני מניחה שבסדר״ עניתי בשקט.. הוא מלמל כמה דברים אבל הייתי כל כך עייפה שפשוט נרדמתי באמצע ...

״בוקר טוב לך..״ טובי אמר מצחקק ואני קמתי והתיישבתי עם מבט מכווצ׳ץ בקושי פותחת את העיניים ומסתנוורת מהאור שנכנס מהחלון בחדר שלי, ״כמה זמן ישנתי? מתי נרדמתי?״ שאלתי לא מבינה מה קורה פה, ״השעה עכשיו שמונה בבוקר בבוקר, נרדמת אתמול באמצע השיחה שלנו באחת עשרה בלילה.. על השבוע שהיה לך בלעדיי, אחרי שחזרנו אתמול בעשר בלילה הביתה..״ הוא אמר מסביר לי, ״ומתי התעוררת?״ שאלתי אותו עוד תשושה כשקמתי והלכתי לכיוון חדר האמבטיה שלי, ״לא התעוררתי .. יותר נכון לא הלכתי לישון.. בהתחלה שיחקתי לך בשיער ופחדתי שתתעוררי אז לא רציתי לזוז , ואז באמצע הלילה ליאה שלחה לי ווצאפ שהיא לא נרדמת ואז יצא שדיברנו בווצאפ כל הלילה״ הוא אמר ויכולתי לשמוע שהוא מחייך חיוך קטן לפי הקול שלו, שמעתי רק את השם ליאה וקיבלתי חלחלה בכל הגוף מהקנאה, גלגלתי עינים ומזל שהוא לא ראה אותי כי הייתי עם הגב אליו, נכנסתי לחדר אמבטיה ונעלתי אחריי את הדלת , התקלחתי במשך עשר דקות בערך מינימום וכשיצאתי שמתי בגד ים שהיה תלוי לי באמבטיה, הביקיני השחור עם הורוד זוהר בצדדים, יצאתי מהחדר אמבטיה וטובי עדיין היה על המיטה שלי, ״הלכתי לבריכה״ מלמלתי וירדתי למטה ושמעתי צעדים אחריי , ״למה את קרירה כל כך?״ הוא שאל מאחוריי בזמן שאספתי מגבת ומשקפי שמש מהכסא בפינת אוכל ויצאתי החוצה לשמש, המזרון היה כבר במים וקירבתי אותו לשפת הבריכה, התיישבתי בזהירות כדי לא להרטב יותר מידי ושכבתי על הגב עם המשקפי שמש והיה לי פשוט כיף, ״אני לא קרירה, אני פשוט הורמונלית.. במצבי רוח שלי משתנים בשנייה קווין אמרה שזה יקרה..״ תירצתי את הקנאה שלי..
״ספנסר אני יודע שאני לא אמור להגיד את זה אבל אני חייב להגיד שאת נראת ממש ממש טוב בהריון..״ הוא אמר בטון ׳טובי׳ , ״אתה לא עם ליאה או משהו?״ שאלתי מחמיצה פנים כשאמרתי את השם שלה, ״זה לא אומר שאני לא יכול להחמיא לחברה הכי טובה שלי..״ הוא אמר מתיישב על המיטת שיזוף והמילים שלו דקרו אותי כמו סכין בלב.. הפכתי להיות חזרה החברה הכי טובה שלו, כנראה עשיתי את הבחירה הנכונה , הוא לא אהב אותי באמת..

*****כעבור שבועיים****
״לא בא לי״ מיררתי על הספה ביללות שלא יעזרו לי, ״אין ברירה מחר חוזרים לבית ספר..״ אוסטין אמר מושך אותי לחיבוק דוב, ״דיי יא קרציה״ אמרתי הודפת אותו ממני, ״את בטוחה שתסתדרי היום?״ הוא שאל וחייכתי , ״ברור שכן, אני מחכה כבר לפגוש את ליאה..״ אמרתי צינית, ״תעשי את זה בשביל טובי..״ נעמי אמרה מתערבת כשהתיישבה לידינו, ״אני יודעת, פשוט.. לא חשבתי שזה יחזיק כל כך הרבה זמן..״ אמרתי בשקט, ״האמת שכמעט חודש זה המון בשביל טובי.. ״ נעמי אמרה מסכימה, ושתקתי, אני מרגישה שאני כבר לא כל כך אובססיבית להתאהבות בטובי אבל עדיין יש קצת רגשות שמהדהדים בי מידי פעם.. אבל הבנתי שכרגע אני לא פנויה רגשית לחבר..
״יאללה אני צריך לצאת לקחת את אמא ואבא מהשדה תעופה..״ אוסטין אמר קם מהספה, ״ולהוריד אותי קודם בבית..״ נעמי אמרה קמה איתו, ״ואני נוסעת לרופא..״ אמרתי קמה אחריהם ג'ייד חיכתה לי כבר בחוץ, נופפתי להם לשלום כשהם נכנסו לאוטו אני נכנסתי לאוטו של ג'ייד , ״ רגע אז עכשיו את בשבוע 17 לא?״ ג'ייד שאלה והנהנתי, ״וזה השבוע הראשון של החודש החמישי לא?״ היא שאלה והנהנתי שוב, נסענו רק לעדות בדיקות גם ולראות שהכל בסדר עם התינוקת, זה לקח שעה וכשחזרתי ההורים שלי היו כבר בבית.. אייד נסעה לאקדמיה לפגישת מורים לקראת השנה החדשה, טובי מחר חוזר לאקדמיה ואני מניחה שככל שאני אראה אותו פחות הרגשות יעלמו לי...
״שוב פמיליה״ אמרתי מתרגשת שוב פעם מהעובדה שההורים שלי שוב ביחד, התחבקנו אני , אוסטין וההורים שלי חיבוק משפחתי, החיבוק המשפחתי תמיד יהיה חסר אבל עם התינוקת שבבטן שלי אנחנו סוג של חמישה..