ואז אחרי הצהרים (בערך 18:00) ישבנו לאכול (שישי אחצ..) , שותקים.. אני , אוסטין, אמא שלי, ודני החבר שלה ..
״אז..״ אמא שלי התחילה בנסיון להפיג את השקט אחרי 20 דקות בערך של שתיקה רועמת..
ונראה שלא ממש היה לה מה להגיד אז היא שתקה
״ספנס... יש לך מה לספר?״ היא שאלה אחרי כמה שניות
״אממ?״ התעוררתי מהבועה שלי
״לא.. לא ממש״ מלמלתי בשקט..
עד שלפתע נשמעה דפיקה בדלת
||יותר מזל משכל..|| חשבתי לעצמי
״נעמי הגיעה ביי...״ אמרתי מהר קמה מהשולחן פותחת את הדלת
״אתה״ אמרתי בפרצוף
״ציפית למישהו אחר?״ הוא שאל בקול תינוקי
״אולי לאדמ׳קה?״ טובי המשיך
״לידיעתך אני הולכת להיפרד ממנו ביום ראשון..״ אמרתי בלחש
״אחרי שבועיים וחצי, את הולכת לזרוק את הגמד האפסון?״ טובי שאל
״אל תקרא לו ככה..״ אמרתי בשקט
״מה קרה?״ הוא שאל
״הבנתי שהתקדמנו מהר מידי, ואנחנו בכלל לא מתאימים, פשוט היינו צריכים את הבן אדם הזה להשען עליו בהתחלה..״ אמרתי לטובי והוא נראה מהורהר
״אז זה אומר שתתני סיכוי להית׳?״ הוא שאל חושב
״לא נראה לי, אני חושבת שאני אתמקד בשחייה שלי, ובעצמי, מה שיעשה לי טוב זה מה שיקרה ואם אני יחליט שהית׳ נכון בשבילי, אז יהיה סיכוי, כרגע אחרי שהוא גם לא היה ביום הולדת שלי, אין מצב..״ מלמלתי בשקט
״טוב..״ הוא אמר
״איפה אוסטין?״ הוא שאל
וסימנתי לו עם הראש
״אחלה״ הוא אמר ממשיך ללכת מתיישב במקומי
״טובי אתה יכול לאכול את שלי.. נעמי הגיעה..״ אמרתי מיד מחייכת כשראיתי איתה נכנסת בשער
״התגעגעתי״ אמרתי מחבקת אותה עד שלא נשמתי יותר , כי גברת נעמי מחצה לי את הריאות..
״את באה למעלה?״ שאלתי
״כן..״ היא אמרה מאושרת וחיכיתי כבר לשמוע מה יש לה לספר לי בשבועיים האלה שלא הייתי..
חצינו את הסלון כשראיתי את טובי ואוסטין מסתכלים עלינו
״היי״ נעמי אמרה מנופפת לשלום לכיוונם בחיוך
״היי״ הם אמרו יחד
עלינו לחדר שלי וקפצנו למיטה - כמובן לא לפני שנעלתי את הדלת בחדר והפעלנו את המוזיקה כדי שלא ישמעו על מה אנחנו מדברות.. עושות את זה קבוע מגיל 10 בערך..
״טוב אז מה קרה פה בשבועיים האלה?״ שאלתי מצפה לרכילות עסיסית
״אממ.. עצרו את לוגן בבית ספר״ היא אמרה מפחדת מהתגובה שלי
״מה זה הזין הזה?״ שאלתי בשוק
״כן, כי אחת המורות תפסה אותו מעשן סמים קלים בשיחים מאחורי האולם ספורט הישן, עם כמה שמיניסטים..״ היא אמרה
״ואיפה הוא עכשיו?״ שאלתי
״פתחו לו תיק אבל שחררו אותו כי זו הייתה רק פעם אחת שהוא עישן , אם יתפסו אותו עוד פעם אחת ישלחו אותו למכון גמילה..״ היא אמרה
״אה ותקשיבי מייקל ביקש מחר בבוקר ב11:00 - אני, את , לורן, ועוד כמה חברים שלו ,
הוא רוצה לספר לנו משהו חשוב..״ היא אמרה
״מה לדעתך?״ שאלתי
״בנינו?״ היא שאלה
״את באמת שואלת?״ אמרתי רצינית לרגע
״רק מוודאת .. תרגיעי..״ היא אמרה
״הווווו נו כבר!״ אמרתי
״הייתה שמועה שבמסיבה שלך באקדמיה, תפסו אותו עם אחד הבנים משם..״ היא אמרה
״מה?!!!״ שאלתי בשוק
״מייקל?! ״ אמרתי לא מאמינה
״מייקל? , מייקל ? - מייקל של לורן? שמתחיל איתי פעמיים ביום? שאני מכירה מהיום הראשון שהם עברו, שלושה ימים שלמים לפני שהכרתי את לורן?!״ אמרתי באובר דרמה מטורפת
״אולי בעצם..״ אמרתי נרגעת
״טוב בואי נעבור נושא.. למשל חיי האהבה של שוברת הלבבות מהאקדמיה לשחיינים מצטיינים על שם לינקולן?״ היא אמרה מרמזת ״רמז עבה״
״אני הולכת להפרד מאדם ביום ראשון..״ אמרתי מספרת לה את כל מה שקרה בשבועיים האחרונים
״טוב את יודעת מי לדעתי הזיווג המושלם שלך..״ היא אמרה לי
״אם את תגידי טובי , אמי נשבעת שאני אכה אותך!״ אמרתי כבר נאחזת בכרית שהייתה לידי
״טווו״ היא התחילה והרגשתי את היד שלי מרימה את הכרית
״טובי פרינד״ היא אמרה והכרית כבר נזרקה
״איך קוראים לו?״ היא שאלה מחזיקה את הראש - איפה שהיא קיבלה מכה מהכרית
״הית׳?״ שאלתי לא מבינה מאיפה היא שמעה עליו
״סתם.. ברור שטובי..״ היא אמרה מעיפה עליי חזרה כרית בעוד התחלנו מלחמת כריות מטורפת הייתה דפיקה בדלת..
עצרנו את המוזיקה
״מי זה?״ שאלתי פותחת את הנעילה צוחקת כבר ממקודם
פתחתי לאט לאט את הדלת כי אף אחד לא ענה ומיד נהדפתי אחורה שפתחו את הדלת
״אני״ אוסטין אמר נכנס קופץ על המיטה
״וואו״ אמרתי אחרי כמה שניות שהייתי בהן בשוק..
״דרך אגב אחות את ממש ממש תיכעסי ואולי לא תרצי לדבר איתי או עם טובי.. נפרדנו בשבילך מאדם..״ הוא אמר בפשטות וממש לא האמנתי לו..
״טוב״ אמרתי צינית הולכת קופצת גם למיטה יושבת בינו לבין נעמי
״באמת..״ הוא אמר , ״הפלאפון שלך היה למטה ורצינו לחסוך ממך את המבוכה ביום ראשון..״ הוא אמר רציני יותר
״אתם מה?!״ שאלתי צועקת
״באיזו זכות?״ אמרתי מעיפה לו כאפה שהשאירה לו סימן שרצתי למטה לקחת את הפלאפון שלי
״זה לא בסדר״ שמעתי את נעמי אומרת לו כשעליתי חזרה במדרגות
״קישטה״ אמרתי מעיפה אותו
״אחות , תרגיעי״ הוא אמר מנסה להשתיק אותי
״שששוש״ אמרתי סותמת לו את הפה ונועלת אחריו כשהוא המשיך לדפוק בדלת
״תראי״ אמרתי לנעמי
״היי אדם , חשבתי על זה ואני חושבת שהתקדמנו מהר מידי, אני חושבת שכדאי שנחזור להיות ידידים , כי אנחנו לא ממש מוצלחים כזוג, אנחנו ממש הפכים, מה זה סורי אם אתה כועס:( ״
הקראתי לה
YOU ARE READING
לא מוסרי
Literatura Kobiecaספנסר מרין ילדה בת כמעט 16 מקבלת מלגה לאקדמיה ע״ש לינקולן לשחיינים מקצועיים אח שלה אוסטין מרין לומד בבית ספר תיכון בכיתה י״א החבר הכי טוב שלו- טובי לומד באקדמיה אלייה ספנסר קיבלה מלגה גם כן בכיתה י״א לפני שספנסר עוברת לאקדמיה (פנימיה) אוסטין אומר...
