לא מוסרי

פרק 54

*****נקודת מבט ספנסר*****
קמתי בבוקר עייפה מתמיד, אני בתחילת חודש תשיעי, ונמאס לי, הבטן שלי ממש לא ענקית , היא אפילו יחסית קטנה לכל בטן חודש תשיעי של מישהי אחרת, אבל קווין אומרת שהכל בסדר, אנחנו באמצע חודש ינואר וכל כך קר! , יורד מלא שלג ואני כל כך עייפה, אני יושבת בסלון עם לורן ונעמי, אחת מורחת לי לק בידיים והשנייה משחקת לי בשיער, אחרי שאתמול הן העבירו אותי יום מהגיהינום! , הם עשו לי בוק הריון כי ״זה חובה״, למי לעזעזל?!, במהלך הצילומים , שלא אחר מאשר צ'ארלס צילם אותי (הוא במגמת צילום) , הם שפכו עליי קמח, צבעים, ביצים, ובובות! שפכו עליי מים, הכניסו לי שלג בתוך גיגית, הלבישו אותי בשכבות, שמו לי בגד ים, פשוט התעללות זו הייתה.. בנוסף לצילומים האלו, החלטתי לצלם את עצמי במהלך ההריון, כל יום ראשון - פעם בשבוע, ואז לראות את הבטן שלי גדלה מפעם לפעם.. , ממש התאהבתי בצילום, ויש לי כבר מצלמה חדשה שההורים שלי קנו לי, התחלתי להגיש עבודות בנושא, והתחלתי לצלם כל דבר שזז, זה נהיה הדבר האהוב עליי, זה הפך למגמה המרכזית שלי וספורט הפך למשנית, אני וטובי מסתדרים מעולה ביחד, במיוחד לאור העובדה שהתגברנו שנינו אחד על השני, הוא וליאה יוצאים כבר חצי שנה, ואנחנו לא בדיוק מסתדרות אבל היא לא מסתדרת גם עם נעמי ולורן אז ככה שהבעיה אצלה ולא אצלי..
היינו בבוקר בחוץ בשלג, אני , אוסטין, נעמי , לורן ולוגן , היה כל כך כיף, לוגן ולורן היו כמו שני הסיורים וכל פעם דאגו להלביש אותי בעוד שכבה ועוד שכבה, ובשנייה שעשיתי אפצ׳י קטן מסכן , אוסטין ונעמי נעלו אותי בתוך הבית עם חימום כדי שאני לא אתקרר....

**

ישבתי בכיתה מחכה שהשיעור יעבור, אני שונאת היסטוריה! , מלמלתי בגועל על כמה שזה משעמם ואין סיבה ללמוד את זה, נעמי ורוני לא הפסיקו לצחוק עליי, ואז הבחנתי שלילי ולורן יושבות יחד ונראה שהן בשיחה מאוד טעונה. כנראה לילי השתכנעה סוף סוף לנסות ולפתור את הסכסוך עם לורן ואני כל כך גאה בה שהיא עושה את זה...
אחרי שהשעה נגמרה היה שיעור ספורט, אני הלכתי לשבת באולם ספורט לצפות בהכנה לתחרות עידוד שמתייקמת בו אחרי שיעור הספורט, נעמי עשתה חזרה אחרונה לבנות הנבחרת והן עלו על מדים והתכוננו, היא עשתה ניקוי אחרות בספירות ותנועות ואני ולורן ישבנו וצחקנו מהעצבים שלה אחרי שלורן הבריזה כדי לארח לי חברה, נעמי קצת נרגעה אחרי שראתה את אוסטין נכנס ומתיישב איתנו, אבל עדיין הייתה פצצה מסוכנת שעומדת להתפוצץ...
בתי ספר שמתחרים בתחרות התחילו להגיע ולתפוס מקום באולם בעוד ראיין, לוגן, איאן , צ'ארלס וכריס באו לשבת איתנו , לילי ורוני חזרו אדומות כעגבניה ועצבניות כמו אש והגיעו להתיישב לידינו, ״מחמיא לכן הצבע החדש..״ כריס אמר להם ורוני תקעה בו מבט מעוצבן, רוני וכריס יוצאים כבר חודשיים, הם מתוקים ביחד ולא דביקים אז זה כבר משהו נחמד... , ״תגידי את באה לסבא וסבתא היום נכון?״ ראיין שאל את לילי והיא הנהנה, לילי וראיין הם בני דודים מדרגה ראשונה, אבא של לילי הוא האח הגדול של אמא של ראיין, הם לא תמיד היו כאלה קרובים, יש להם תקופות, פעם הרבה מאוד יחד ופעם בקושי רואים אחד את השניה...
שריקה נשמעה וראינו את כל הקבוצות עומדות על המשטח, ראינו את מיי , שוב... היא הסתכלה על אוסטין שהיה למטה עם נעמי , זה הרתיח אותה, אוסטין ונעמי התנשקו נשיקה דביקה ומתוקה וידעתי שזה כבר יפגע לה בתחרות, אוסטין עלה אלינו אחרי כמה דקות והוא נופף למיי בהתגרות, היא התעצבנה ונישקה את מי שעמד לידה, הוא היה כל כך מופתע, הוא הדף אותה לאחור וצחקתי כל כך, זה בחור שצ׳ארלס יצא איתו לפי שבוע לדייט, הוא הומו בכלל...
התחרות התחילה והקבוצה של מיי עלתה ראשונה... הם היו דיי טובים חוץ ממי שפישלה כל ההופעה שלהם, היא הרעידה פרמידות , צעקה באמצע תרגיל, נפלה מאחד הבחורים, היא נראתה כמו מטומטמת לא כמו מעודדת, הקבוצה השנייה הייתה של בית ספר קרוב אלינו הם לא היו גרועים אבל אין להם סיכוי מול נעמי...
האחרונים שעלו היו נעמי וקבוצת העידוד בבית הספר, ״קבלו את הדולפינ׳ס ״ נשמעה הכריזה והתחלנו לצרוח בקולי קולות, ״נעמי! נעמי! נעמי!״ התחלנו לצעוק לה והיא חייכה חיוך גדול חושף שיניים, המוזיקה התחילה להתנגן, היה ריקוד חזק, כייפי, יצירתי , ומקורי אין מה לעשות נעמי יודעת לבנות נאמברים..
השיא היה שהבנות עמדו בשורה עם הגב לקהל והרימו את החצאיות שלהן , הרי בחצאית מעודדות יש תחתון מחובר לזה מתחת, (כמו מכנס - חצאית) , לכל אחת היה כתוב אות מהמילה דולפינ׳ס ולבסוף נעמי שעמדה בסוף השורה , היה לה דולפין על התחת, משם הריקוד המשיך וזה גרם לכולנו לצחוק חוץ מלאוסטין שניסה להסתיר את מראה נעמי לרוב הבנים ,
התחרות הסתיימה בניצחון מוחץ של נעמי, ״עוד גביע לאוסף״ ככה היא קראה לניצחון בנאום הזכייה שלה, הלכנו אני והיא לבית שלי אחרי הבית ספר עם אוסטין וישבנו במטבח, הייתי עם שמלה ארוכה ורופפת - כמו שמלת ים, היא הייתה מקושקשת , הלכתי במטבח להכין לי תה , והרגשתי מים נופלים על הרצפה, ״את עושה פיפי?״ אוסטין שאל מרים גבה, ״לא אידיוט! ירדו לה המים!״ נעמי אמרה בלחץ ואני התחלתי לנשום במהירות, אחרי כמה שניות שעמדתי במקום ציר חזק הקפיץ אותי, ״איייייה!״ צרחתי ונעמי החזיקה אותי, ״אוסטין תתקשר לאמא שלך, אני מתקשרת לורוניקה״ נעמי אמרה לוקחת את הפלאפון ומחייגת במהירות, יצאנו לאט לאט החוצה ונעמי עטפה אותי במעיל מחמם כי ירד מבול, ורוניקה כבר ישבה באוטו והניעה את האוטו, התיישבנו אני ונעמי מאחורה ואוסטין ישב מקדימה, הם חייכו לאבא שלי, לג׳ייד , לג'ון שיסע במהירות להביא את טובי מהאקדמיה, אני כל הדרך צרחתי מכאבי הצירים, הגענו אל בית החולים, אמא שלי שבדיוק הייתה במשמרת חיכתה בכניסה עם כסא גלגלים ועם שני מתמחים שלקחו אותי לחדר לידה, קווין חיכתה לי שם, והסבירה לי מה הולך לקרות, אחרי אפידורל וכמה בדיקות הייתה לי פתיחה של תשע אצבעות, לכן צריך לחכות לפתיחה של עשר ... אמא שלי וורוניקה היו איתי בחדר בעוד השאר היו בחוץ, הייתה פתיחה של עשר אצבעות רק אחרי עשרים דקות והצירים לא הפסיקו להגיע, , צרחתי מכאבים עם כל ציר וציר שבא, ושסוף סוף הלידה התחילה נשארתי רק עם אמא שלי בחדר וכולם חיכו בחוץ, אחרי ארבעים דקות  של לחיצות וכאבים יצאה לי מהבטן תינוקת יפייפיה, בתאריך 20.1 בשעה שבע וחצי בערב , במשקל 2.780 , פלומת שיער בצבע חום כהה כמו שלי ועיינים אפורות - כחולות זהות לשלי, היא הייתה כל כך מתוקה, הם השאירו אותי איתה במשך שעה וחצי לא לפני שהם צילמו אותי איתה, שתי ילדות...
הייתי עייפה כל כך ומותשת, רציתי ללכת לישון ולא להתעורר לעולם... ג'ייד נכנסה וישבה חצי למשך כמה דקות, ״אז .. השם של הבת היפה שלי הוא?״ ג'ייד שאלה וחשבתי לעצמי, ״אני ממש לא יודעת, אם זה היה בן הייתי רוצה טרוי אבל אי אפשר לקרוא לבת טרוי..״ אמרתי מגחחת, ״אבל אפשר לקרוא לה טרויאן..״ היא אמרה וחייכתי, ״טרויאן זה שם מקסים, הוא חזק ועוצמתי..״ אמרתי מחייכת, ״מתאים לה..״ אמרתי מחייכת כשהסתכלתי על ג'ייד מחזיקה אותה כל כך בטבעיות, קווין נכנסה ואמרה שהתינוקת צריכה ללכת לנוח באגף התינוקות, ואני צריכה לישון , כולם נכנסו לכמה דקות לראות את טרויאן וג׳ייד הלכה לרשום בטפסים את השם שלה וכל מיני דברים , כולם חיבקו אותי וראיתי שטובי עדיין לא הגיע, הוא אמור להגיע עוד שעתיים.. הנסיעה ארוכה מהאקדמיה לפה..
הלכתי לישון, שאמא שלי יושבת בחדר שלי ומשגיחה עליי,
התרופות עזרו לי והייתי פשוט מותשת...
התעוררתי אחרי כמה זמן, טובי היה לידי והסתכל עליי, ״מה השעה?״ שאלתי נאנחת, ומתעוררת לאט לאט, ״חמש בבוקר..״ הוא אמר והייתי מופתעת מאוד, עשר שעות שאני ישנה , ״מתי באת?״ שאלתי אותו מחייכת, ״בתשע וחצי ..״ הוא אמר והנהנתי, ״ראית את טרויאן?״ שאלתי אותו מחייכת מאוזן לאוזן, ״ברור״ הוא אמר מחייך גם הוא, היה לו מבט חמים ונעים, ״ג'ייד האכילה אותה בבקבוק בלילה אז הסתכלתי עליה, היא מושלמת..״ הוא אמר וחייכתי, זה היה מקסים לראות איך הוא אוהב את הבת שלנו, של שנינו...