לא מוסרי

פרק 74

10k צפיות לסיפור הזה! וואו, איזה כיף, כשנרשמתי לאפליקציה לא עלה בדעתי בכלל לכתוב.. והיום זה הדבר האהוב עליי בעולם בערך..
אם כבר כתבתי הודעה במקום פרק.. מזכירה שהעלתי סיפור חדש, (יעלה עוד פרק אחרי שיצבור עוד קוראים בפרק הראשון), אשמח אם תעזרו לסיפור להגיע לעוד אנשים!
תודה לכל הקוראים הכי טובים שיש!
אוהבת💞

****נקודת מבט ספנסר****
קמתי בבוקר מוכנה לשנה החדשה, סוף סוף אני מתחילה ללמוד בשנה ד׳, אני לא מאמינה שהגעתי ללונדון לפני שלוש שנים, לונדון הפכה כבר ממש להיות הבית שלי.. החיים שלי השתנו, או יותר נכון התבגרו, אני ואלכס עברנו לגור יחד בדירה משלנו, זה היה לפני שנה בערך, אנחנו יחד כבר שלוש שנים, ואני חגגתי יום הולדת עשרים ושתיים ממש לפני שבוע, חגגתי אותו בצרפת יחד עם אלכס, נעמי, אוסטין , ולורן , זה היה מפתיע.. בהתחלה קבענו אני ואלכס לנסוע לכבוד היום הולדת שלי, ולפגוש את אוסטין שם שסיים לפני כמעט חצי שנה ארבע שנים של לימודי קולנוע והפקה , הוא חזר הביתה אחרי שהות של ארבע שנים בניו יורק , ואז נעמי הודיעה לנו שהיא גם תהיה בדיוק בצרפת אז דיברנו שתינו עם לורן תבוא גם, כדי לעשות איחוד, כי הפעם האחרונה שראיתי את שלושתם הייתה בכריסמס של שנה שעברה, כמעט שנה שלמה! את לוגן לעומת זאת ראיתי כל יום במשך השנתיים האחרונות, הוא החליט לנסוע בעקבות ההדלקות על מייגן ללונדון לפני שנתיים וחצי , והוא גר עם צ׳ארלס במשך שנתיים , ואז הוא ומייגן עברו לגור בדירה שמעלי ומעל אלכס! ככה שהם השכנים שלי ושל אלכס כבר חצי שנה, והם ממש ממש מאוהבים, הם בערך האנשים שאני הכי אוהבת יחד.. טרויאן בת ארבע וחצי! זה מטורף, והיא פשוט דוגמנית קטנה, ואני ממש לא אומרת את זה כי הגנים הביולוגים הם שלי, כי היא ממש לא דומה לי.. חוץ מהעיניים שהם בדיוק שלי, השיער שלה בלונדיני כהה , והיא בצבע העור של טובי שזה בהיר אבל קצת שזוף , יש לה גומות שהיא מחייכת, והשפתיים שלה מושלמות! היא יפייפיה קטנה...
בקיצור הפעם האחרונה שהייתי בבית וראיתי אותה הייתה בכריסמס בשנה שעברה, כמעט שנה שלמה שלא הייתי בבית!

בקיצור היום אני מתחילה לעבוד על תצוגה שמסכמת שלוש שנים פה באוניברסיטה , זו המטלה הראשונה של השנה, קרלי חזרה כדי לעזור לי, היא סיימה הרי ללמוד כבר לפני איזה שנתיים, ולי נשארו שני סימסטרים כדי לסיים ללמוד באוניברסיטה , אבל אז עדיין לא הבנתי, לא הבנתי שהחיים לוקחים אותנו למקומות שלפעמים אנחנו לא רוצים להגיע אליהם..
ישבתי בבית קפה עם דילן , מייגן וקרלי אחרי שעשינו הפסקה מההכנות לתצוגה שלי, לכל אחת יש תפקיד.. וקיבלתי טלפון ששיבש לי את הכל, וכשאני אומרת הכל אני מתכוונת, הכל! ...
״את חייבת לחזור, לפחות לתקופה.. היא צריכה אותך עכשיו..״ שמעתי את הקול המוכר של אוסטין מעבר לקו, ״רגע״ אמרתי מתחילה להזיל דמעות, זה זעזע אותי, ״תסביר לי שוב, לאט לאט, מה קרה?״ שאלתי נכנסת להיסטריה, ״היא חזרה מעוד יום רגיל באקדמיה, היא הייתה בדרך לאסוף את טרויאן מהגן, בדרך נכנסה בה משאית הנהג היה שיכור, היא קיבלה מכה חזקה בראש ונהיה לה דימום, כל האוטו התפרק עליה, פינו אותה משם ממש בקושי, היא נכנסה לקומה, ויתנו תקופת ניסיון להתעוררות למשך חודש, ואז ההורים שלה יחליטו אם לנתק אותה מהמכשירים״ הוא אמר ולא הפסקתי לבכות, זה כל כך לא מגיע לה, היא בן אדם כל כך טוב, ובגלל מטומטם שנוהג בשכרות היא גוססת, אין הרבה סיכוים במקרים כאלו, ״ספנסר יש עוד משהו שאת צריכה לדעת, אם ינתקו אותה מהמכשירים, בחתימת מסמכי האימוץ את כתובה כאפוטרופוסית במקרה שמשהו קורה לג׳ייד, כמו עכשיו.. , ספנסר כנראה שעוד חודש טרויאן חוזרת אלייך, אולי באיחור של כמעט חמש שנים, אבל היא כנראה תהיה הבת שלך לא רק ביולוגית, אלא גם חוקית..״ הוא אמר ולא הפסקתי לבכות, הייתי כל כך מבולבלת, אני בת עשרים ושתים, ובאיחור של חמש שנים מאז הלידה של טרויאן אני אגדל אותה? אחרי שלא ראיתי אותה בצורה רציפה במשך שלוש שנים בערך , ״אוסטין, אני צריכה לשטוף פנים, אני אדבר איתך אחר כך״ אמרתי בוכה כשלושת הבנות כבר חמש דקות יושבות ולא מבינות מה קרה לי, ״אומייגאד״ מלמלתי בבכי, התחלתי לנשום בכבדות, הרגשתי פאניקה מטורפת, נחנקתי כבר מהבכי וההיסטריה של עצמי , הבנות כבר התחילו להטשטש לי, ואז ראיתי שחור , התעוררתי אחרי כמה דקות , כשקרלי הרימה לי את הרגליים וראיתי את השמיים מעליי ואת דילן ומייגן הסטריות לחלוטין מסתכלות מעליי, ״ג'ייד הייתה מעורבת בתאונה קשה, אם היא לא תתעורר בחודש הקרוב, טרויאן חוזרת אליי לתמיד, אני חייבת לחזור ללוס אנגלס!״ אמרתי קמה ומתאפסת במהירות, ״מה?!״ הן שלושתן אמרו מופתעות , ״טרויאן צריכה אותי ״ מלמלתי כשהתחלתי ללכת במהירות לחדר הדיקנית שלי - לורה, נכנסתי בסערה וסיפרתי לה במעורפל מה קרה, היא אמרה שקודם כל אסע ללוס אנג'לס, כי המצב כרגע לא ברור, שאני אדבר איתה עוד שבועיים ונחליט מה יקרה, ושאין לי מה לדאוג כי אני יכולה לעבור ללמוד את העוד שני סימסטרים באוניברסיטה שבלוס אנג׳לס , אבל עדיין, אלכס פה, ומייגן, דילן, אפילו לוגן פה כבר, איך אני יכולה לעזוב חיים שהקמתי לבד בשלוש שנים?.

זרקתי בגדים למזוודה, ומיהרתי לשדה התעופה, עוד לא דיברתי עם אלכס, הייתי כל כך מבוהלת ומבולבלת, מייגן אמרה שהיא תדאג בזמן הקרוב לכל העיניינים שלי, אם זה מסמכים וטפסים ואם זה חשבונות וכאלה, היא אמרה שהיא תדבר עם אלכס, כן זה מוזר שאני לא מדברת איתו, אבל הייתי כל כך בלחץ לפספס את הטיסה הקרובה ביותר שלא היה אכפת לי מאף אחד, במזל הייתה טיסה שיצאה כמה שעות אחרי שהגעתי לשדה התעופה והיה עליה מקום, אחרי המון המון שעות הגעתי ביום למחרת ללוס אנגלס, שם אוסטין חיכה לי בשדה התעופה, נסענו הביתה, הייתה שתיקה לחוצה לכל אורך הדרך, אמא שלי חיכתה לי שם עם אבא שלי שהיה מבולבל, בכל זאת הם יצאו איזו תקופה, זה לא פשוט, נסענו אל בית החולים, אמא שלי ניסתה להרגיע אותי בדרך, אבל היא ידעה כמוני שהמצב הולך להשתנות.. הופתעתי לגלות שבינתיים טובי שומר על טרויאן, איך אני אמורה לקבל את טרויאן , שטובי הוא זה שהיה פה בשלוש שנים האחרונות ושמר איתה על קשר רציף?! , עלינו במעלית אל הקומה בה ג'ייד נמצאת והתחלנו ללכת במסדרון, אמא שלי הלכה לדבר עם הרופאים והאחיות, היא גם אחות אז היא מבינה את העיניין באופן רציני יותר..
״אמא ספנסר״ שמעתי מאחורי והחסרתי פעימה, ג'ייד לימדה אותה לקרוא גם לי אמא?! הקול החמוד ביותר בעולם, קול קטנטן וקצת צפצפני , ידעתי שזו היא והיה לי כל כך קשה להסתובב אליה, אז עמדתי במקום בלי לזוז בזמן שהעיניים שלי התחילו להתמלא בדמעות, עד שהרגשתי יד על הכתף שלי מסובבת אותי, ״טובי״ אמרתי מחבקת אותו ואת טרויאן שהייתה על הידיים שלו, ״כל כך התגעגעתי אליכם״ אמרתי מחבקת אותם עם הדמעות שכולי חנוקה, ״אל שניכם״ הדגשתי והמשכתי לחבק אותם, ״את יפייפיה משנה לשנה, ואת התבגרת והפכת להיות בחורה מדהימה עוד יותר ממה שהיית״ טובי לחש לי באוזן וזה גרם לי לחיוך קטן, לא ראיתי אותו ממש פיזית כמעט שנתיים , בזמן הכריסמס בשנה שעברה הוא היה בחופשת סקי עם איאן וראיין... הוא וליאה המפלצת נפרדו לפני שנתיים וחצי, הוא זרק אותה אחרי שהוא שמע אותה אומרת שטרויאן תגדל ותהיה זונה ומטומטמת בגלל שהיא תהיה דומה לי, זה היה הדבר הכי מקסים שהוא עשה אי פעם בשבילי אני חושבת, הוא הגן עליי מול המפגרת הזו..
״איפה אלכס?״ טובי שאל מנסה לגרום לי לחשוב על דברים אחרים, ״עדיין לא דיברתי איתו, שלוש שעות אחרי שאוסטין התקשר עליתי על טיסה לפה..״ אמרתי במבוכה, ״הוא בטח ממש דואג לך..״ הוא אמר שם לי יד הכתף , ״את יכולה רגע לקחת את טרויאן? אני חייב להשתין..״ הוא אמר בחוסר נעימות, ״ברור!״ אמרתי לוקחת אותה אליי , התיישבתי איתה על אחד הכסאות וסובבתי אותה לישיבה עליי, הסתכלתי לה בעינים, ובאותו רגע כיאילו לא היה אף אחד חשוב כמוה, אני רוצה לשמור עליה לנצח..
היא הילדה שלי!

****לכל מי שכתבה שהיא רוצה שספנסר תחזור להיות האחראית והאמא היחידה של טרויאן.. העלילה הזו הייתה לי בנויה בראש מהרגע שהחלטתי שספנסר בהריון..
רציתי שספנסר תזכה לגדל אותה אבל שתהיה לה הזדמנות גם לחיות כבחורה רגילה בקולג׳, רציתי שהיא תקבל את טרויאן אחרי שתתבגר ותבין עוד קצת על החיים, כי ספנסר תוכיח לכולנו שהיא כבר ממש לא ילדה..****