לא מוסרי

פרק 8

-------------------------------------------------------רק כדי להבהיר, הסיפור הוא כביכול היומן של ספנסר
רק כדאי לעזור להתמקם מבחינת זמן אנחנו ב4.9
(הארבעה בספטמבר)
-------------------------------------------------------

ביקשתי ש...

שאני תמיד יהיה מאושרת, שלא יבואו אסונות על המשפחה שלי עוד ולא על הקרובים שלי, ושטרוי ישמור עלינו בשמיים...

לקחתי אוויר ונשפתי בחוזקה על הנר והוא נכבה..
כולם התחילו למחוא כפיים ולשיר והרגשתי זר פתאום על הראש כשראיתי ארין מסדרת לי אותו , כולם באו לחבק אותי ולהגיד שוב מזל טוב , והם הניחו את העוגה בצד
״טוב מה הרעיון פה?״ שאלתי
״מסיבה..״ טובי אמר מיד והאור הפך לחושך שוב..רק הפעם עם אורות ומוזיקה..
״מסעדה הא?״ אמרתי לאדם כשעמדנו צמודים , אדם גבוה ממני בערך בראש ככה שעם העקבים הייתי כמעט** בגובה שלו,
כמו שכתבתי עמדנו צמודים אדם חיבק לי את המותנים מה שהחזיק אותי קרוב אליו , הידיים שלי היו מלופפות סביב הצוואר שלו ופשוט הסתכלנו על העיינים אחד של השני, עם החושך ועם האורות הצבעונים שהתרוצצו מסביב העיניים שלי תפסו את העיניים של אדם בהירות נוצצות מסתכלות על העיניים שלי , מה שקטע אותנו היה פלאש , הזזתי את הראש ימינה וראיתי את אוסטין מצלם
״אני דורשת את התמונה אחר כך..״ אמרתי מחייכת..
הזר שהיה על הראש שלי היה בגוונים של העוגה- לבן וסגול בהיר- לילך כזה..
אחר כך רקדתי קצת עם נעמי , לורן וארין..
אין ספק שארין הייתה פחות נשית מנעמי ולורן למרות שליד נעמי גם אני הרבה פחות נשית..
-בקרוב יעלה  תיאור ואיפיון דמויות-
נעמי לבשה חולצת בטן שחורה צמודה.. (אבל בטן ממש בכיוון שיותר נוטה לטופ.. ) וחצאית שחורה צמודה מאוד, בדיוק עד קו העגיל בטבור שלה.. מה שהבליט לה בדיוק את מה שהיא רוצה כדי להשיג כמה בחורים אופציונליים שאני מתארת לעצמי שכבר סימנה לה במהלך ההכנה למסיבה..

לורן לבשה חצאית בצבע תכלת כזה של שמיים בהירים, וגופייה אפורה שהיה לה קשר למטה בצד מה שגרם לגופייה לחשוף חלק מהבטן שלה... ואני בטוחה שנעמי הכריחה אותה לקשור אותה..

וארין לבשה ג׳ינס קצר תכלת עם קרעים , וחולצת בטן רחבה וגדולה שכתוב - me myself and I בכתב לבן עבה על בסיס חולצה שחורה..

לורן הראתה לארין חברתה הטובה לשעבר את איאן החבר הנוכחי שלה, וסיפרה לה על הסיפור המצחיק שקרה לנו עם אדם, בעוד נעמי ניסתה לשדך בין לוגן לבין ארין במשך חצי מהערב ..
באיזשהו שלב הגיע סלואו, כמובן שישר אדם משך אותי אליו, לורן הייתה עם איאן, לוגן רקד עם ארין, מקס רקד עם ג׳יין שלומדת איתנו בכיתה, מייקל (התאום של לורן) רקד עם ונסה גם ילדה שאיתי בכיתה מסתבר שהיא פילרטטה איתו כל הערב (אני יודעת שאין לה גבולות ואני מכירה אותה רק ארבעה ימים)
נעמי עמדה בצד והסתכלה על כולם רוקדים כשלפתע ראיתי את אוסטין מביא לטובי את המצלמה שיצלם במקומו , הלך לכיוון נעמי והושיט לה את היד כדי שלא תעמוד בצד לבד ותוכל לרקוד, שמחתי שהוא נחמד ככה לחברות שלי בדרך כלל הוא פשוט מתעלם וזה מוזר כי אני סוג של הייתי חלק מהחבורה שלו ושל החברים שלו.. (אני הוא טובי איאן ולוגן)
אני מניחה שהוא גם מגלה לנעמי סימפטיה כי האחים שלנו היו החברים הכי טובים והתאונה לקחה לנו את שניהם..
בקיצור- נעמי היססה לשנייה ואז אחזה לו ביד והלכה לרקוד איתו , עכשיו הייתי רגועה כשכל החברים שלי מהבית ומהאקדמיה משתלבים, רק עדיין היה חסר לי מישהו בנוף העיניים.. ולקח לי זמן להבין מי זה..
הית׳.. אני לא מבינה אותו .. באמת..
כנראה שהוא סתם היה נחמד כי הוא חבר של טובי..
רקדנו עד איזה 2:30 וכל הילדים של האקדמיה הלכו לישון כי מחר יש לימודים ב9...
אז רק אני, טובי , אוסטין, נעמי, לורן, איאן, לוגן ומייקל הלכנו לבריכה של האקדמיה (הפתוחה) היה ממש מצחיק , עשינו קרב תרנגולות- אני הייתי על טובי, לורן הייתה על איאן ונעמי הייתה על אוסטין.. לורן נפלה ראשונה, אחר כך אני ונעמי נלחמנו מלא והסכמנו שגם אוסטין וטובי יכולים להלחם זה לא הועיל..
עד שלבסוף נעמי גברה עליי יחד עם אוסטין שמשך את טובי קדימה בעוד נעמי דחפה אותי אחורה
היה ממש כיף לראות את החיוך של כולם ואז נזכרתי שהחיוך היחידי מבניהם שאני אראה בשבועיים הקרובים הוא של טובי..
------------------
23.9
טוב אז ..
עבר מאז היום הולדת שלי (19 ימים..) השבועיים שלפני השבת האחרונה היו קשים.. התגעגעתי למשפחה שלי בטירוף.. אבל את אבא שלי ראיתי פעמיים כשהוא בא לאכול עם ג׳ייד צהרים..
ואז כשחזרתי הביתה ביליתי כל השישי שבת עם אוסטין , אמא שלי ודני החבר שלה והיה טוויסט קטן..
איך שהגעתי הביתה קפצתי על אמא שלי כיאילו לא ראיתי אותה שנה , ואז הסתכלתי למאחורי אמא שלי וראיתי משהו עטוף בנייר חום וקשור בחוט מוזר עם סרט יום הולדת..
״מה זה?״ שאלתי
״מתנה קטנה מאייד..״ היא אמרה
״למה אדריאנה שלחה לי מתנה?״ שאלתי כועסת
״היי! היא בכל זאת בת דודה שלך!״ אמא שלי הזכירה לי שיש לי מכשפה במשפחה
״אמא את יודעת טוב מאוד למה אני שונאת את הכלבה הבוגדנית!״ אמרתי בכעס
״היי! שמרי על הפה שלך..״ אמא שלי אמרה לי
״מגיע לה! זה היה פשוט גולת הכותרת לגלות שהפעם הראשונה שמק בגד בי הייתה עם אייד הבת דודה ה׳מקסימה ׳ שלי״ אמרתי נזכרת בדבר שהכי הכאיב לי..
״תראי איזה מקסים..״ אמא שלי אמרה לי פותחת את העטיפה ,
״חבל שהיא איחרה בשבועיים..״ מלמלתי לעצמי
הייתה שם תמונה שלי מהמסיבה שטובי ואדם ארגנו לי באקדמיה זו הייתה תמונה שאני לא מסתכלת בה למצלמה אני מחייכת ורואים גומה גדולה על הלחי שלי, היא נמצאת שם בפרופיל והזר מונח על הראש שלי כמו כתר של מלכה..
״איפה את הולכת לתלות את זה?״ שאלתי
״את לא רוצה בחדר שלך?״ היא שאלה
״אממ לא.. זה אולי יפה אבל זה עדיין מאדריאנה..״ אמרתי
״איך שאת רוצה ..״ היא אמרה לי ולפתע הבחנתי במשהו מנצנץ על היד שלה
״מה זה?״ שאלתי אותה מרימה לה את היד כדי שאוכל להסתכל על הטבעת יהלום שמנצנצת על האצבע שלה..
״זו.. טבעת ..״ היא אמרה והוסיפה- ״אירוסין..״ היא אמרה והייתי כל כך מאושרת בשבילה עד שלא היה לי מה להגיד חוץ מלחבק אותה
״אתם מתחתנים?״ שאלתי בשמחה
״כן..״ היא אמרה
״זה כנראה יהיה עוד שלושה חודשים בערך..״ היא אמרה
סיפרתי לאמא שלי בסוף שבוע הזה שאני ואדם רבנו בשבועיים האלה משהו כמו ארבע פעמים, אני שונאת שמקנאים לי, זה נותן תחושה של חוסר אמון, וכמו שאני לא מקנאה לו, ככה גם הוא לא צריך לקנא לי ..
״אבל לא כולם כמוך..״ אמא שלי אמרה לי
״אבל זה התכונה שאני הכי שונאת בעולם!״ אמרתי
״אז אולי אדם .. לא מתאים לך..״ היא אמרה לי בלחש
שתקתי ונסעתי להבין את מה שהיא אומרת
״אולי באמת..״ מלמלתי אחרי זמן מה - די ממושך
״אני עולה להתקלח..״ אמרתי עולה במדרגות לכיוון חדר האמבטיה..
הורדתי את הבגדים ושמתי בסל כביסה , פתחתי את המים ונכנסתי תחתם..
//אולי זה שאני ואדם לקחנו על עצמו את הטייטל זוג מהר מידי , גרם לריבים שלנו \\ זו אחת המחשבות שעלתה לי בראש, אולי לא באמת הכרנו וזה סתם משיכה, אני מכירה את עצמי ואת כל עיינין האהבה, לפעמים זה שיש משיכה ואהבה לא אומר שמערכת היחסים יכולה להתקיים.. לפעמיים יש פערים וציפיות שאי אפשר לגשר עליהם..
״וואו..״ מלמלתי לעצמי , כמה דקות של מקלחת ואני מבינה דברים על עצמי שלא הבנתי שש עשרה שנים..
״ספנסר?״ שמעתי דפיקות על הדלת
״מה?״ שאלתי
״הכל בסדר?״ שמעתי
״כן, בטח, למה שלא יהיה?״ שאלתי לא מבינה את פשר השאלה
״טוב, פשוט חשבתי שקרה לך משהו, אמא אמרה שאת במקלחת כבר מעל לארבעים דקות..״ אוסטין אמר
״אופס״ מלמלתי
||כנראה שזמן ההבנה שלי הוא איטי.. אבל עדיין כמעט שעה זה הרבה פחות מאשר 16 שנים..|| חשבתי לעצמי..
יצאתי מהמקלחת ושמתי סביבי מגבת אחת על הגוף ואחת על השיער
יצאתי מחדר המקלחת והלכתי לחדר שלי, שמתי ג׳ינס קצר עם קרעים רופף שחור עם ניטים על הכיסים האחוריים.. וחולצה לבנה פשוטה וי רגילה.. הסתרקתי וירדתי לסלון ישבתי ודיברתי עם אוסטין סיפרתי לו חוויות מאימונים ומהבית ספר עצמו.. סיפרתי לו על מר רייס , שללא ספק אני התלמידה האהובה עליו..
״אני הולכת להפרד מאדם..״ אמרתי במהירות
״אני תמיד חשבתי שאתם לא מתאימים״ אוסטין אמר מושך בכתפיים שלו..
״תסביר״ אמרתי מיד
״פשוט... כיאילו... יש ביניכם כימיה טובה! באמת! ורואים שמשיכה יש, אבל את לא באמת אוהבת אותו, לא כמו שאהבת את מק בימים הטובים שלכם.. ונראה שאתם הפכים גמורים.. וכנראה שלא תמיד הפכים נמשכים..״ הוא אמר לי
וזה גרם לביטחון שלי להתערער..