לא מוסרי

פרק 57

״היי נעמי..״ אוסטין אמר נבוך , ״הי״ היא אמרה מתחילה לדבר עד שבקושי שומעים אותה, היא הייתה קרירה וראו ש׳בנתה חומה׳ סביבה כדי לא לתת לו להשפיע עליה.
״ביי אוסטין״ אמרתי מזרזרת את היציאה שלו לטובי, ״ביי״ הוא אמר מסתכל על נעמי, היא הסתכלה על כל כיוון חוץ ממנו, זו הפעם הראשונה שהם התראו מאז הפרידה, אני כל כך מבינה אותה, זה פשוט משפיל.. הוא זרק אותה בווצאפ ואז הוא מצפה שהיא תחייך ותתנהג כרגיל? בחיים לא ראיתי טעות כזו מטומטמת שאוסטין עשה...
״בואי ״ אמרתי לה כשהעיניים שלה התחילו לזהור, היא הייתה כל כך פגיעה.. כל כך שבורה, ״הוא מטומטם, והוא יודע את זה..״ אמרתי מנסה לנחם אותה, ״ואת יודעת מה? שילך להזדיין, נעמי! אני לא מרשה לך לבכות יותר, את צריכה לדאוג לעתיד שלך! את הולכת עכשיו לשטוף פנים, לשתות מים, ואנחנו הולכות לישון, מחר השנה האחרונה שלנו מתחילה, ואני רוצה לראות אותך מתעללת בכל השישיסטיות שחיות בסרט כיאילו מי הן בכלל, את ה- נעמי פילדס, הקפטנית של נבחרת המעודדות, כל בחור שרק תסתכלי לכיוונו נופל , תשתחררי מאחי המטומטם שהפסיד את אחת הבחורה הכי מדהימה שאני מכירה, ותמשיכי בבקשה הלאה, בשבילך.. ואם לא בשבילך, אז בשבילי..״ אמרתי לה ולאחר מכן מחצתי אותה לחיבוק ארוך, ראיתי שזה העלה לה חיוך על הפנים, ״שמעתי את הנאום שלך, ואת צודקת, ואנחנו מחר נכנסות לבית ספר כמו מלכות! זהו! אנחנו שמיניסטית, הבית ספר שלנו.. מי יכול עלינו?״ לורן שאלה קופצנית כמו לורן לפני המרמור של החופש והפרידה מאדם , ״אף אחד״ אני ונעמי אמרנו יחד , התחבקנו חיבוק מוחץ וגדול, ״לורן הישנה החזרה סוף סוף?״ שאלתי מאושרת, ״לא, אני אחת משודרגת, אופטימית כמו לורן הישנה וחזקה כמו לורן המעוצבנת, אף אחד לא ידרוך עליי יותר, אני לורן 2.0 ״ היא אמרה בעוצמה, ״אהבתי! לורן 2.0 , נעמי 2.0 וספנסר 2.0״ נעמי אמרה מחזקת אותה, ״יאללה , מחר אנחנו הולכות להשפיל כמה שישיסטים, בואו נלך לישון..״ אמרתי מתחילה לצחוק כמו מרשעת ועלינו לחדר שלי לישון...

**********
קמנו בבוקר עייפות מתמיד, התארגנו לבית ספר דיי נרגשות לקראת השנה האחרונה , נעמי עשתה מחליק לפוני של לורן ואספה לה את שאר השיער לגולגול, לורן שמה צללית שחורה ואיילינר שחור, עיפרון שחור ומסקרה שחורה.. היא שמה אודם מבריק שקוף ולבשה קרופ טופ בצבע לבן, וג׳ינס קצר עם קרעים גבוה בצבע תכלת משופשף, היא שמה מגף של ד״ר מרטינס בצבע בורדו והייתה מוכנה..
נעמי עשתה בייביליס לשיער בלונדיני - שטני הסופר מושלם שלה, היא איפרה את עצמה בעדינות שהבליטה את העיניים הירוקות שלה וצבעה את השפתיים שלה בצבע ורדרד, היא שמה שמלה צמודה שמבליטה לה את התחת בדיוק כמו שהיא אוהבת, מחשוף קטן ועקבים לא גבוהים מידי...
אני הסתרקתי ויבשתי את השיער אחרי המקלחת, השיער שלי התייבש חלק וקצת גליי, העיניים שלי היו כחולות הבוקר, שמתי אודם מבליט את השפתיים אבל בהיר מאוד, שמתי שמלה שחורה צמודה, חולצה משובצת פתוחה מעל בצבעי כחול שחרחר - לבן ומגפונים חומים, שרשרת ארוכה וכמה צמידים.
ירדנו למטה לסלון, אוסטין ישן על הספה , נעמי שיחקה אותה כיאילו לא שמה לב אליו אבל ידעתי שראתה אותו..
לקחתי סוכריה על מקל החזקתי אותה בפה ונכנסנו לאוטו, שמנו מוזיקה ושרנו כל הדרך לבית ספר, הגענו לבית ספר ונכנסתי לחניית שמיניסטים, ״ראיתן איך האוטו שלי כל כך מתאים לפה?״ שאלתי מתחילה לצחקק, ״בול!״ לורן אמרה מחייכת, התחלנו ללכת לשער הבית ספר והתחלנו ללכת לכיוון הכניסה לביניין, כל כך הרבה מבטים ננעצו בנו, ״מעפן״ אמרתי ללוגן שראיתי אותו מדבר עם אחד הבנים בשכבה שלי והתקרבתי לכיוונם בזמן שנעמי ולורן דיברו עם לילי ורוני, ״מעפן אח שלך״ לוגן אמר מקניט אותי, ״מה שנכון נכון..״ אמרתי נאנחת, ״אני לא מאמינה שאיך שסיימת בית ספר החלטת לבוא לבלות פה עוד שנה שלמה!״ אמרתי מתחילה במסע העקיצות שלי כלפיו, ״את יכולה לצחוק אני באמת הולך לבלות בלאמן את הנבחרת פוטבול..״ הוא אמר לא מתייחס אליי בכלל, חייכתי וגלגלתי עיניים, ״טוב אני חייבת לעוף, לא כדאי לאחר לשיעור הראשון של השנה האחרונה שלי..״ אמרתי מסיימת את השיחה הקצרה בחיוביות, ״תהני יא חננה״ הוא אמר וסימנתי לו אצבע משולשת, נכנסנו לכיתה, אני , נעמי , לורן , לילי ורוני, כרגיל אני ישבתי ליד נעמי, לורן ישבה ליד דייב הילד ששאל אותי ביום הראשון בשנה שעברה מי אני, ורוני ולילי ישבו יחד..
מר קייג׳ נכנס מחייך לכיתה ואיחל לנו בוקר טוב, ״בוקר פיצוץ מר קייג׳ !״ דייב אמר בהתלהבות מפגרת , ״בדיוק! בוקר! אז תפסיק לצרוח כמו טמבל!!״ אמרתי לו בכעס מזעיפה פנים, יש אנשים עם יותר מידי אנרגיה בבוקר.. ״סתמי את הפה כבר קרציה״ הוא אמר מחזיר לי בכעס, ״דייב! מספיק לנבל את הפה״ מר קייג אמר וחייכתי מאוזן לאוזן, ״היא התחילה! היא קראה לי טמבל.. זה לא פייר שבגלל שהיא התלמידה האהובה עליך אתה מוותר לה כל הזמן״ דייב אמר נרגז ומתלונן, ״סתום את הפה כבר אידיוט״ לורן אמרה תוקעת בו מרפק, ״אני לא מוותר לאף אחד..״ מר קייג אמר מחייך, ״היא זרקה מבחנה עם חומצה על הרצפה בשיעור כימיה בשנה שעברה כי היא התעצבנה שירדו לה חמש נקודות במבחן על העתקה וזה גרם להרס של אחד השולחנות והעונש היחידי שהיא קיבלה זה להתנצל בפני המורה על זה שזה גרם להפרעה במהלך התקין של השיעור!״ דייב אמר מתחיל לצחוק , ״אני נותן עונשים שמתאימים לאופי של הבן אדם, ספנסר למשל.. לא אוהבת לבקש סליחה זה בשבילה, עונש....״ מר קייג׳ אמר וזה גרם לי לחשוב, אולי הוא באמת לא ויתר לי אז? כי אני זוכרת שהתחרפנתי להתנצל בפני ההיפופוטם המטומטם בדמות המורה לכימיה.. במיוחד אחרי שהיא הורידה לי את החמש נקודות האלו אחרי שלורן היא זו שהעתיקה ממני!! אבל לא אמרתי כלום לגביי לורן כדי לא להפיל אותה..