לא מוסרי

פרק 66-67

השעון המעורר צלצל בשמונה וחצי בבוקר כרגיל, השיעורים שלי מתחילים היום רק באחת בצהרים ונמשכים עד חמש וחצי כזה.. זה היום הקצר והכיף שלי בשבוע.. יצאתי לריצת הבוקר הקבועה שלי ושל מייגן באחד הפארקים הקרובים לדירה שלנו, וקיבלתי עשרות ווצאפים של ברכות במהלך הלילה בגלל הפרשי השעות מבני משפחה וחברים מלוס אנגלס , כמו לוגן ואיאן, ארין והית׳, כריס, ראיין, אוסטין התקשר אליי ומייגן חיכתה במשך רבע שעה שאני אסיים את השיחת טלפון איתו באמצע הפארק, לורן צלצלה ואמרה עד כמה היא מתגעגעת אליי ועד כמה היי מחכה שניפגש כבר כי נמאס לה כבר וחיכיתי לשיחה אחת מסוימת מאוד, והיא לא הגיעה, בעצם לשתיים, אחת מהחברה הכי טובה שלי, הגברת נעמי פילדס, והשניה מאדון טובי אדאמס שאין לי בכלל דרך לתת לו כינוי, אם זה אח, חבר , חבר טוב, שכן? נפש תאומה? חצי שני? מישהו שמכניס אותי להריון? ! שתי השיחות לא הגיעו לפחות לא בבוקר וכשחזרנו מהריצה.. ג'ייד צלצלה לקראת הצהרים והשמיעה לי בפלאפון את טרויאן ממלמלת דברים , כל כך רציתי להיות שם שהתחלתי לבכות בפלאפון, טרויאן שלי.. היא כבר בת כמעט שנתיים..

אחרי מקלחת מרעננת הלכתי לסלון שם דילן נמנמה על הספה, הערתי אותה כדי שתיקח את הכדור שהרופא אמר לה לקחת והכרחתי אותה לאכול משהו, ״מה השעה?״ היא שאלה מפהקת, ״אחת עשרה ורבע״ אמרתי מסתכלת על השעון שעל היד שלי, טובי הביא לי אותו, מתנה ללימודים, זה היה מקסים מצידו למרות כל מה שעבר עלינו ולמרות שאמרתי לו שאני לא רוצה שהוא יבוא איתי ללונדון, על גב השעון חרוט ראשי תיבות     Ta & Sm - טובי אדאמס וספנסר מרין, צליל קבלת הודעה נשמע מכיס הג׳קט שלי והסתכלתי בציפיה לראות את השם טובי הוא כמו שהוא רשום בפלאפון שלי ׳טוביטאביז׳ כמו טלאטאביז בגלל משהו מהילדות שלנו, או לראות את השם נעמי או כמו שהיא רשומה בפלאפון שלי ׳תאומה 2׳ ואני קרויה אצלה תאומה 1, ככה זה שאני גדולה ממנה בחמישה חודשים..
זה היה מספר לא מוכר, ״מזל טוב.. שוב.. מקווה שאת נהנת ביום הולדת, לא רוצה להפריע לך לחגוג רק רציתי שתראי שאני באמת רציני לגביי הדייט שלנו..״ מיד הבנתי שזה אלכס, הוא כל כך מתוק, ״שוב תודה! אל תדאג אני לא בדיוק חוגגת, ולגביי הדייט שלנו, מה דעתך על מחר בערב? ״ כתבתי חזרה עם חיוך מאוזן לאוזן, ״מצוין! אני אדבר איתך מחר כבר מתי לאסוף אותך ומה נעשה!״ הוא אמר וחייכתי, מסתורי...
אכלתי עוד קאפקייק והתיישבתי לראות טלוויזיה עם דילן, ואחרי חצי שעה קרלי התקשרה, ״היי קרלי״ אמרתי בקלילות, ״איפה את?? הבטחת שתעזרי לי !״ קול נואש נשמע בצד השני, ״פאק״ אמרתי מרחיקה את הפלאפון שלא תשמע, ״אני בדרך!״ אמרתי רצה במהירות ונועלת נעלים תוך כדי השיחה אבל בשקט שלא תשמע, פתחתי את הדלת וסגרתי בזהירות ורצתי לכיוון הביניין שבו קבעתי עם קרלי , ״את רואה? אני כאן!״ אמרתי מתנשפת כשראיתי מולי את קרלי עומדת עדיין עם הפלאפון ומבט זועף, ״קחי כבר פלאיירים וקחי פנקס, אנחנו צריכות לאסוף 1,500 חתימות כדי לפתוח את התערוכה, הבטחתי ללורה שיהיו אפילו יותר!״ היא אמרה לחוצה, ״ולמה עשית דבר זה?״ שאלתי אותה נאנחת, ״כי היא הלחיצה אותי!״ היא אמרה ונאנחתי וגלגלתי עיניים, קרלי לא יכולה עם סמכות, היא יותר מידי לחוצה!
התחלנו לאסוף חתימות מאנשים, כל חתימה שווה דולר מהתורמים לתערוכה, עד השעה שתיים עשרה וארבעים אספנו 436 חתימות, המצב היה נוראי! ״מה המצב שלכן?״ לורה הסתובבה בחצר האוניברסיטה וראתה אותנו, ״נורא ואיום!״ אמרתי בכנות וקרלי דפקה לי מבט מאיים, ״אין כמעט אנשים פה, ויש לי שיעור עכשיו.. ״ אמרתי נאנחת ולורה הייתה עם מבט חושב בעיניים, ״איזה שיעור?״ היא שאלה לא מבינה, ״יש לי גרפיקה והיסטוריה טכנולוגית..״ אמרתי מזכירה לה, ״מה לא הודיעו לכם?״ היא שאלה בכעס, ״לא הודיעו מה?״ שאלתי לא מבינה, ״השיעורים היום ומחר התבטלו לכל האוניברסיטה! כל המרצים נסעו להשתלמויות! אני לא מאמינה שלא הודיעו לכם!״ היא אמרה בכעס והוציאה פלאפון, היא התקשרה והלכה נסערת, ״אז אני מניחה שאנחנו ממשיכות עם החתימות?״ קרלי שאלה והנהנתי עם חיוך, הלכנו לכיוון ביניין המגורים הקרוב אלינו, ועברנו בכל הדירות ואספנו חתימות מכולם! עשינו כבר שני ביניינים! יש לנו כבר 1,378 חתימות! זה ממש מטורף! המשכנו לביניין שלי, ודילן ומייגן אמרו לי לאסוף את החתימות מהר ולחזור מהר כדי שנעשה משהו יחד לכבוד היום הולדת שלי, הן הזמינו גם את קרלי שאמרה שתגיע בשמחה , אספנו מכל ארבעת הבניינים חתימות, והגענו ל2,231 חתימות, בעצם ל2,233 חתימות כי גם אני וקרלי חתמנו.. כמובן שלא החתמנו עוד מלא אנשים אבל זה לא ממש פרקטי לחפש אחד אחד, מספיק שעברנו ביניין ביניין וחדר חדר..
הלכנו אל החדר של לורה שהייתה לא בעננים אלא בירח מההתלהבות בכמות החתימות, השעה הייתה ארבע אחר הצהרים והלכנו לדירה שלי , מייגן הוציאה בירות, זה ממש נחמד שבאנגליה מותר לקנות ולשתות אלכוהול מגיל 18 ולא כמו בבית (בלוס אנג׳לס) בגיל 21...
שמנו מוזיקה והיה ממש כיף, ואז נשמעה דפיקה בדלת , הלכתי לפתוח את הדלת מצחקקת ללא הפסקה ,ללא ספק הבירות ששתיתי השפיעו עליי, ״מה הולך פה?״ מלמלתי לעצמי כשראיתי זר פרחים ענק מול הפרצוף שלי, השליח היה מוסתר מאחורי הפרחים אז אפילו לא יכולתי לחתום על קבלת המשלוח, ״כרטיס ברכה..״ ראיתי כרטיס על הפרחים ושלפתי אותו משם, ״ספנס שלי, תאומה שלי, חצי שני שלי, זקנה עם קמטים שכמותך, כל כך גאה בך על הכל, ומתגעגעת בטירוף! ולמרות שאת חשבת ששכחתי , אני לא יכולה לשכוח את היום הולדת של החיים שלי, אז מזל טוב אהבה , ניפגש בקרוב! ״ כתב היד המוכר והמסולסל של נעמי היה על הכרטיס, כשהקראתי את זה לבנות שהתאספו סביבי התחלתי לבכות, ״היא לא שכחה! ״ אמרתי מתחילה לצחוק, ״אוי! השליח, אני אשחרר אותו״ מלמלתי במבוכה, לקחתי את הפרחים מהשליח והבאתי אותם למייגן שעמדה לידי, ״ ביי נעמי..״ אמרתי סוגרת את הדלת, ״נעמי!״ אמרתי כשקלטתי, קפצתי עליה וחיבקתי אותה בלי לשחרר, ״הצילומים שלי נגמרו בפריז אתמול, אז חשבתי לקחת את הקמפיין שהסוכנות שלי הציעו לי, ואני הולכת לצלם קמפיין לחברת תכשיטים פה בלונדון ואני הולכת להשאר פה אצל צ׳ארלס בשבועיים הקרובים!״ היא אמרה וצרחתי כמו משוגעת עד שכמה אנשים יצאו מהדירות להסתכל מה קורה פה , ״סורי!״ אמרתי ממלמלת אבל לא באמת היה לי אכפת, ״כנסי״ משכתי את נעמי פנימה, ״תכירי, מייגן, דילן , קרלי, ושאנון!״ אמרתי מתלהבת עוד שהיא פה, ״רגע ספנס, יש משהו שלא סיפרתי לך, לא באתי לבד..״ היא אמרה בשקט, ״גם לורי פה?״ שאלתי מחייכת, ״אממ..״ היא התחילה למלמל, היא הלכה אל הדלת ופתחה אותה, הלסת שלי נשמטה לרצפה בערך... טובי היה שעון על המשקוף עם חיוך מלאכי כרגיל, ״אומייגאד״ אמרתי רצה אליו וקפצתי עליו לחיבוק מוחץ, הוא הרים אותי אליו והתחבקנו ככה מלא זמן מלא זמן..