פרק 46

889 37 3
                                    

״מה יש לך?״ הוא שאל מסתכל עליי כשהסתכלתי רוב הדרך על החלון, ״סתם עייפה, אין לי כוח לדרמות.. ״ מלמלתי בשקט, ״אני יודע שאת מאוד מבולבלת במיוחד עכשיו בגלל ה.. הריון״ הוא אמר בטון שמכין להטלת פצצה באוויר, ״אבל מה אנחנו עכשיו?״ הוא שאל ונשמתי עמוק, ״אני באמת לא יודעת..״ מלמלתי בשקט, ״אוקיי״ הוא מלמל גם הוא, אחרי חצי שעה של נסיעה הגענו הביתה, טובי עזר לי להעביר את כל הארגזים הביתה, אמא שלי הייתה רגועה שראתה שחזרנו בשלום, אוסטין עמד וניסה לדבר איתי אבל התחמקתי ממנו כל הזמן, טובי הלך לסדר את הדברים שלו בבית ואני סידרתי את חדר הארונות והנעליים שלי...
״את בפאקינג הריון?״ שמעתי את אוסטין כועס מאחוריי, ״כן, ואתה יודע מה אין לי כוח להרצאות המפגרות שלך, זה מה שיש, אין לי דרך לשנות את זה, פדיחה שכחנו מאמצעי מניעה, אני גם ככה לא מתכוונת לגדל את התינוק הזה אחרי שאני אלד, אני יהיה בהריון כמה חודשים, אלד ויחזור לחיות כרגיל..״ אמרתי מתנגדת לגישה שלו, ״למה לא סיפרת לי?״ הוא שאל בכעס, ״למה? אולי כי בפעם האחרונה שסיפרתי לך משהו כזה אתה הלכת להרביץ לחבר שלי באותו הזמן! ומאותה סיבה לא סיפרתי לך שיצאתי עם טובי לכמה דייטים, ואתה יודע מה הבנתי? שאני לא חייבת לך דין וחשבון! יש לך את החיים שלך ולי את שלי! זה שאת אח שלי לא אומר שהחיים שלי הם בשליטתך!״ אמרתי מגבירה את הקול לאט לאט, ״הבנתי״ הוא אמר בשקט, הוא לא אמר יותר כלום ויצא מהחדר, ״אןסטין חכה״ אמרתי רצה אחריו, ״זה בסדר ספנס, הבנתי מה את רוצה, אני לא אפריע לך יותר..״ הוא אמר יוצא מהבית, ״לא, זה לא מה שהתכוונתי..״ אמרתי ושאגתי בקול, ״יואו״ מלמלתי ועליתי חזרה לחדר, התקשרתי לג׳ייד וקבעתי איתה בבית קפה לעוד שעתיים , אני אספר לה הכל, אפרד ממנה יפה ובתקווה שאני אשמור איתה על קשר, כיף לי לדבר איתה.. היא תמיד תישאר היועצת שלי..

ישבתי בבית הקפה הסתכלתי כל פעם שהדלת נפתחה לראות אם זו ג'ייד, אחרי כמה דקות היא נכנסה, היא חייכה אחריי והתקרבה, היא התיישבה והתחלנו לדבר, ״קרה משהו?״ היא שאלה , ״אני יודעת שעברתי את המבחנים לשנה הבאה, אבל אני לא יכולה להמשיך ללמוד באקדמיה״ אמרתי בשקט, ״מה זאת אומרת מה קרה?״ היא שאלה בדאגה, ״נכנסתי להריון״ אמרתי חנוקה ולא הסתכלתי עליה, ״אני לא יעשה הפלה.. אבל אני גם לא בעיניין של לגדל תינוק בגיל שבע עשרה..״ אמרתי מסבירה, ״וואו! את יודעת שאני גם הולכת לאמץ תינוק או תינוקת בקרוב.. גיליתי שאני לא יכולה להכנס להריון בשבוע שעבר.. וזו האופציה הכי טובה מבחינתי..״ היא אמרה והייתי קצת בשוק, ״אם תחליטי שאת מוסרת לאימוץ את התינוק או התינוקת שלך, אני יותר מאשמח לאמץ אותו או אותה, אם הוא יגדל להיות כמוך, אני בטוח אזכה..״ היא אמרה לי מחייכת היא גרמה לי להתרגש מאוד, העיניים שלי התחילו לנזול, ״למה את בוכה?״ היא שאלה מחבקת אותי, ״זה מרגש אותי שאת אומרת את זה, במיוחד עכשיו שאני די שונאת את עצמי שנכנסתי להריון בגיל שש עשרה, ואת תיהי הראשונה שאני אדבר איתה על האימוץ הזה״ אמרתי לה וחיבקתי אותה חזרה.

לא מוסריWhere stories live. Discover now