לא מוסרי

פרק 60

״ביי״ אמרתי מתרחקת מההורים שלי, שהיו קצת לחוצים, מהעובדה שאני טסה לארבעה ימים.. נראה לי שהם היו לחוצים מהעובדה שהם יתקעו עם אוסטין בלעדיי, שלחתי ווצאפ לטובי אם בא לו לבוא להגיד לי ביי לפני שהלכתי לישון כי זה לא אידיאלי להעיר אותו מתי שיצאתי מהבית.. , הוא לא ענה לי.. זה ביאס אותי שאני טסה ככה שהוא כועס עליי, במיוחד לאור העובדה שיש גם לו עכשיו שבוע חופש מהלימודים.. זה משהו של אזורי כזה או משהו כזה..
עברתי את השער, מסרתי את המזוודה הגדולה שלי לבטן המטוס והלכתי רק אני , הדרכון שלי ותיק הגב שלי לקנות קרואסון לטיסה או איזה מאפה אחר.. כשהגיע השעה לעלות למטוס עמדתי כמה דקות בתור עד שנכנסתי ואז עליתי למטוס והתיישבתי במקום שלי שורה 27c , שמחתי שאני במעבר למרות שזה טיסה ארוכה ככה שהייתי מעדיפה חלון כדי לישון, בכל זאת לוס אנגלס-לונדון..
חיכיתי להמראה וראיתי שאף אחד לא בא לשבת במקומות לידי, אני לא אשקר ששמחתי, שאלתי את הדיילת אם אני יוכל לעבור לשם אם אף אחד לא יושב שם, היא אמרה שאלה מקומות פנויים שהם שומרים לאנשים שמזמינים טיסה דחופה בשדה התעופה, ואם אחרי ההמראה זה יהיה פנוי אני יוכל לשבת שם.. חיכיתי שנמריא, עשרים דקות שלמות, ואז הופיע במעבר בחור עם משקפי שמש וכובע גרב, חשבתי לעצמי שזה שילוב מטומטם, קיץ וחורף יחד, ואז ראיתי שזה החבר ההורס שלי, ״מה אתה עושה כאן מפגר?״ שאלתי מתחילה לצחוק , הייתי ממש מופתעת, ״למה שלא נבלה את השבוע יחד? אני לא מוכן לבזבז ארבעה ימים איתך..״ הוא אמר מחייך, ״איפה אתה יושב?״ שאלתי מתעניינת, ״לא הספקתי לבדוק עדיין, הזמנתי מהר בדלפק כרטיס..״ הוא אמר מסתכל על הדרכון שלו, ועל הכרטיס, ״27a״ הוא אמר מסתכל על בלמעלה לראות איזה שורה אני ולאן הוא צריך ללכת, ״וואו, זה צירוף מקרים מושלם..״ הוא אמר נכנס לשורה, כריזה התחילה ברחבי המטוס, כל השיט הקבוע של לחגור חגורות בטיחות, מקווים שתהיה טיסה בטוחה ונעימה ותודה שבחרנו לטוס איתם..
עברתי לאמצע למושב שליד טובי והמטוס המריא, נשענתי לו על הכתף, והוא חיבק אותי וליטף לי את היד, הלכתי לישון רגועה מתמיד ..

״נו בואי כבר !!״ טובי אמר מושך לי את היד, ״רגע טובי! אני עושה קוקו!״ אמרתי מחזיקה את השיער שלי ביד אחת ואת בגומייה בצד שני, ״נוו״ הוא אמר נעצר, ״יאללה בוא..״ אמרתי אחרי ששמתי את הגומיה בקוקו המרושל שלי, יצאנו משדה התעופה וראינו את צ'ארלס מחכה לנו ליד אוטו לבן גדול, ״באת בסוף?״ הוא שאל את טובי כשהם התחבקו חיבוק ׳גברי׳.
״כן .. שאני אשלח אותה לבד?״ טובי שאל מתחיל לצחוק,
״אז אתם ישנים אצלי?״ צ'ארלס שאל אותנו כשהתחלנו לנסוע, ״אממ לא, הזמנתי חדר במלון.. ואני מניחה שטובי ישן איתי..״ אמרתי מכניסה את הכתובת של המלון לפלאפון שלו, הגענו אחרי 13 דקות בלבד, הוא עזר לי לקחת את המזוודה יחד עם טובי ובנתיים לקחתי את המפתח ועשיתי צ׳ק- אין.
עלינו במעלית לקומה 17 והלכתי לחדר 1719 כשטובי וצ׳ארלס אחריי.. נכנסנו לחדר ומיד קפצתי על המיטה ועצמתי עיניים, ״טוב, את יודעת מתי את צריכה להיות ואיפה?״ צ'ארלס שאל והנהנתי, ״תבואי גם לבקר איפה שאני עובד..״ הוא אמר נותן לי נשיקה על הראש והנהנתי, צ'ארלס עזב את הקולג׳ אחרי חודש והתחיל לעבוד פה בלונדון בצילום.. כיף לו..
הוא יצא מהחדר והותיר אותי ואת טובי בחדר לבד..
״אז ״ טובי אמר קופץ על המיטה גם הוא, הוא נשכב עליי כמו מגדל, אני על הבטן והוא עליי גם הוא על הבטן, הוא התחיל לנשק לי את הצוואר והעורף, זה העביר בי צמרמורת משוגעת אבל נעימה בטירוף, הוא התגלגל הצידה וגלגל אותי אליו, התיישבנו על המיטה , הוא המשיך לנשק אותי בצוואר ועלה אל השפתיים שלי, התנשקנו כמו מטורפים, מלאים בתשוקה ורעבים אחד לשני.
הוא הוריד לי את החולצה שלבשתי , מסתכל על הבטן החשופה שלי עם החזייה בצבע בורדו עם תחרה, הוא ישב שעון על משענת המיטה ואני ישבתי עליו עם רגלים מפוסקות משני צידי גופו, הורדתי לו את החולצה וליטפתי את השרירים בבטן שלו, ליטפתי את הצלקת הקטנה שיש לו על הכתף מהפציעה שהייתה לו עד לפני כמה חודשים ונשכתי שפתיים ,הוא הוריד לי את המכנס מסתכל על הישבן שלי יושב בתוך התחתונים התואמות לחזייה והמשיך לנשק אותי ברעבתנות..
דפיקה בדלת הקפיצה והבהילה אותנו, שמתי את החולצה שלי ואת המכנס במהירות בזמן שטובי הלך לפתוח את הדלת בלי חולצה, ״הלו״ מישהו במבטא בריטי אמר לנו, ״היי״ אמרנו, ״התקבלה חבילה אל ספנסר מרין בקבלה, זה נראה כמו מעטפה מהקולג לצילום פה בלונדון..״ הוא אמר מגיש לי את המעטפה וחתמתי על מסמך שמאשר שקיבלתי אותה, נכנסתי לחדר ופתחתי את המעטפה, ״שלום ספנסר , אהבנו את תיק העבודות ששלחת, והיינו רוצים שבזמן ביקורך השבוע בקולג׳ תציגי את אחת העבודות שלך בתערוכה שפתחנו לפני כמה שבועות..
נשמח לראותך בקרוב!״ זו הייתה התחלת המכתב, כל כך התלהבתי.. תהיתי על איזו עבודה מדובר..
״אני לא מאמינה!״ עליתי על המיטה והתחלתי לקפוץ, ״רגע זה טוב?״ טובי שאל לא עוקב, ״זה מעולה!״ אמרתי והוא התחיל לצחוק ולקפוץ איתי על המיטה, ״אני רעבה״ אמרתי מפסיקה לקפוץ אחרי זמן מה ושכבתי על המיטה ביאוש, ״בואי נלך לקנות לך קצת בשר..״ הוא אמר וחייכתי.
״מה בא לך לאכול?״ הוא שאל כשירדנו במעלית והתקדמנו בלובי לכיוון הכניסה, ״המבורגר.. בעצם שניצל.. לא לא סטייק.. לא בעצם המבורגר.. כן .. המבורגר..״ אמרתי מורעבת, ״בואי..״ הוא אמר נותן לי יד ומתחיל למשוך אותי לחיבוק בזמן ההליכה, נכנסנו לדיינר שנראה ממש נחמד והתיישבנו באחד השולחנות..
***
״תתלבש בבקשה אלגנטי״ אמרתי לטובי כשהתחננתי שישים משהו נורמלי ללבוש לתערוכה שאנחנו הולכים אליה, ״מה לא בסדר בזה?״ הוא שאל עומד מול המראה, ״לא יודעת? אולי זה נראה כיאילו אתה בדרך לים!״ אמרתי מתחרפנת!
, שמתי שמלה רופפת שמגיעה עד קצת מעל הברכיים בצבע אפרסק , החלק של החזה היה צמוד, שמתי נעלי עקב פשוטות ואספתי את השיער לגולגול פרוע, זה היה נראה טוב... אבל גם לא מושקע מידי, טובי שם חולצה מכופתרת בהירה וג׳ינס  עד הברכיים בערך, הוא שם סניקרס , התאפרתי מעט ויצאנו לתערוכה שהקולג׳ לצילום מציג היום, הגענו ללונדון אתמול, בנתיים ממש כיף לי ואני מתרגשת מזה שעוד שלושה חודשים אני אעבור לגור כאן וללמוד כאן למשך שלוש שנים...

נכנסנו לתערוכה הסתובבנו בין הצילומים והעבודות, עד שלבסוף ראיתי את הדיקנית של האוניברסיטה, זו שבאה לארצות הברית לבחון כמה כיתות צילום ותלמידים אופציונליים , אותה אחת שהתקשרה אליי באופן אישי לספר לי שהתקבלתי, היא ראתה אותי והתקרבה אליי, ״ספנסר!״ היא אמרה וחייכתי, ״את זוכרת אותי?״ שאלתי בתמימות, ״איך אפשר לשכוח!״ היא אמרה מגחכת, ״אז.. חשבת על המכתב ששלחתי לך למלון? את מוכנה להציג את העבודה של ההריון שלך בתערוכה נוספת שאנחנו עורכים מחר ומחרתיים?״ היא שאלה והנהנתי בהתרגשות, ״אז אני צריכה שמחר בבוקר תבואי לאוניברסיטה, תשבי בחדר המחשבים והעריכה עם קרלי בנסון, היא לומדת באונברסיטה אצלנו, אני רוצה שליד העבודה יהיה מאמר שתכתבי בו את הסיפור שעומד מאחורי העבודה, הנה היא!״ היא אמרה מחייכת, ״קרלי !״ היא קראה בהערכה, ״קראת לי הדיקנית לורה?״ אותה קרלי, בלונדינית עם שיער יחסית מתולתל ומבטא בריטי כבד שאלה, ״זו ספנסר, היא הבחורה שמחר תערכו ותכיני את המאמר על היצירה שלה..״ היא אמרה וקרלי חייכה, ״נעים מאוד.. קרלי״ היא אמרה, ״ספנסר מרין״ עניתי חזרה, ״מי אתה?״ קרלי שאלה מסתכלת על טובי , ״החבר שלה..״ הוא ענה מחייך, ״כן.. אתם נראים כמו זוג בהחלט מוצלח!״ לורה הדיקנית התערבה ואמרה, וזה גרם לי להסמיק קצת..