לא מוסרי

פרק 75

****************
סילבסטר שמח לכל הקוראים!
*************
הדיון נסגר, מזל טוב גברת מרין, את חוזרת להיות האמא החוקית של טרויאן מרין״ שופט בית המשפט אמר, ״מרין?״ שאלתי בהפתעה, ״כן, היה צריך לשנות את שם המשפחה שלה כתוצאה מהסיפור, טרויאן קיבלה התחלה חדשה, הזדמנות שלא כל ילד מאומץ מקבל, למעשה התיק שלה הפך להיות תיק אומנה, כי את כרגע נחשבת שלא היית כשירה לטפל בה באופן זמני מפאת גילך הצעיר לאחר הלידה, מזל טוב , הילדה שלך חזרה אלייך..״ השופט אמר והנהנתי עם חיוך קטן, אבל השם משפחה של טרויאן השתנה תוך שעה קלה לטרויאן מרין אדאמס, אם כל הכבוד, טובי הוא חלק ממנה..

המערכות של ג׳ייד קרסו אחרי שלושה שבועות, ההלוויה שלה הייתה קשה מאוד, התפרקתי, נסיתי להסביר לטרויאן מה קרה ולמה היא עוברת אליי, אני לא בטוחה עד כמה היא מבינה את זה, היא בכל זאת רק בת חמש, עברו מאז חודשיים והיום נסגר סופית הדיון על גורלה של טרויאן, החלטתי לגור תקופה קצרה אצל ההורים שלי עם טרויאן, רק להסתגלות , עד שאני אלמד לטפל בה, אחרי התקופה הזו אני אעבור לבית משלי שם אני וטרויאן נגור שתינו, לטובי יהיו זכויות ביקור בתור האבא הביולוגי והחוקי שלה.. למעשה אני שמחה שהוא יהיה איתה גם, דיברתי עם אלכס והוא גם טס לפה למשך כמה שבועות כדי להיות איתי בתקופה הזו, אבל הוא חזר ללונדון לפני איזה שבוע, אנחנו לא רוצים להפרד אז אנחנו כרגע חושבים על פתרון שימנע מאיתנו לפרק את מערכת היחסים שלנו , את הלימודים שלי הקפאתי לתקופה בלתי מוגבלת, והתחלתי לעבוד בחברת עורכות הדין של אבא שלי ושל ג׳ון כמנהלת המשרד, ככה אני מרוויחה משכורת וחוסכת , יש לי אחריות עכשיו.. טובי התחיל לעבוד כעורך דין זותר בחברה שלהם, הוא צריך ללמוד את המקצוע טוב טוב , לוגן ומייגן חושבים על לעבור לארצות הברית.. לוגן רוצה כבר לחזור הביתה ומייגן אוהבת את ארצות הברית, היא באמת שוקלת את המעבר...

***
ישבתי בגן השעשועים שבשכונה שלנו, טרויאן שחקה במגלשות ואני וטובי הסתכלנו עליה ושמרנו שהיא לא מקבלת מכות, ״היית מאמינה שבסוף זה מה שיקרה?״ הוא שאל לפתע, ״ממש לא..״ אמרתי בשקט כשלא הצלחתי להזיז את המבט מטרויאן..
״היינו אני וטרויאן ואמא שלי אצל הפסיכולוגית המיוחדת שבבית המשפט המליצו לנו עליה, כדי שיהיו לטרויאן חיים נורמלים אנחנו לא יכולים להזכיר יותר את ג׳ייד לפחות עד שהיא תגדל, אנחנו צריכים לגדל אותה כהורים רגילים, ולא להזכיר לה את הטראומה הזו, ולחיות חיים רגילים לחלוטין, היא תעבור לגן שברחוב לידינו, זה שאנחנו היינו בו שהיינו קטנים...והפסיכולוגית אמרה להסביר לה בזהירות שהיא יכולה לקרוא לנו רק אמא או רק אבא בלי להוסיף את השם שלנו..״  אמרתי מסבירה לו על כל ההבנות והסדר החדש, הוא הנהן וחיבק אותי מכתף, טרויאן פתאום רצה אלינו מצחקקת, ״אתם רוצים לשחק איתי בתופסת? אתם רוצים?״ היא שאלה בהתלהבות, חייכתי חיוך ענק שלא הבנתי מאיפה הוא בא ואז היה לי כמו טשטוש כזה, מה הפסדתי בכל השנים האלה? אני לא יכולה להסביר אפילו עד כמה אני מתחרטת שעזבתי אותה לשלוש שנים שלמות שראיתי אותה רק ארבע פעמים מבחינה פיזית ומוחשית, ואני הולכת לתקן את ההחלטות שלי, אני הולכת להיות האמא הכי טובה שיש.. , ״מי התופס?״ שאלתי נושמת נשימה עמוקה ומנערת את הפנים שקמתי כדי להתאפס, ״אבא טובי״ היא אמרה במתיקות ועברה בי צמרמורת מטורפת, זו הפעם הראשונה ששמעתי אותה קוראת לו ממש ׳אבא׳, וזה מוזר בטירוף, הוא אבא, ואני אמא , המילה הזו מקבלת פתאום כל כך הרבה משמעות, זה כבר לא מילה כדי לגרום לאמא שלי להסתובב אלי או משהו כזה, ילדה קטנה ומתוקה קוראת לי, לי לספנסר ממש ככה!