למה דווקא אני?

פרק 4- ״ איך הכל התחיל..״

***נקודת מבט מדיסון***
קמתי בבוקר אחרי המשמרת, הייתי צריכה להסביר לאמא שלי למה שיקרתי לה לגביי המסיבה, היא גילתה גם שישנתי אצל אית׳ן בסוף, וזה לא ג׳וליין זו שסיפרה לה את זה, זה היה מרכוס שנתן לי עוד סיבה לכעוס עליו, איך זה קרה? היא פגשה אותו בסופר בזמן המשמרת שלי והוא שאל אותה אם חזרתי מהמסיבה הלילה בוכה, ואז היא הוציאה ממנו את זה שהלכתי למסיבה של קורטני ושהייתי אמורה ללכת לישון אצל רוב אחר כך, היא לפחות התנחמה שסיפרתי לה שישנתי אצל אית׳ן ושהכל בסדר איתי...
הלכתי לבית ספר באיחור בגלל השיחה הארוכה עם אמא שלי, לבשתי טרניג ארוך אפור וחולצת בטן שחורה נופלת, שמתי אולסטאר גבוהות לקחתי את התיק ונסעתי לבית ספר, חניתי בחניית שמיניסטים ועם המזל שלי איך שחניתי התחיל לרדת גשם , טפטופים אבל עדיין גשם. לבשתי את הג׳קט ג׳ינס שלי שהיה זרוק באוטו ויצאתי, וזה מעצבן כי אנחנו בחודש נובמבר.. לא אמור להיות סתיו או משהו? למרות שבניו יורק ממש קר, אז כן זה הגיוני עוד חודש כבר יהיה מינוס מעלות ושלג..
נכנסתי קצת רטובה לשיעור הראשון שלי באיחור, אית׳ן שאל אותי דרך מבטים למה איחרתי, התנצלתי בפני המורה שלי ונכנסתי לכיתה, התיישבתי לידו וסיפרתי לו בלחישות את מה שעבר עליי מהבוקר, ״אני לא מאמין! מה הוא מטומטם?״ הוא שאל בקול רם וכולם הסתכלו עלינו, המורה הסתכלה גם כן ואחרי שתי דקות בערך כולם חזרו לעיסוקים שלהם..
...[אית׳ן אני ומרכוס היינו החברים הכי טובים מאז ומתמיד, אבל תמיד יש גלגל שלישי וזה תמיד היה מרכוס.. אני מתכוונת שאין חיבור כמו שיש לי ולאית׳ן, הוא תמיד מעדיף אותי ואני אותו...]

״יש לך אימון היום?״ אית׳ן שאל כשהתחלנו ללכת לקפטריה, ״כן , ברי משאירה אותנו עד הערב היום אחרי הבית ספר לאימון קשוח לקראת התחרות בשבוע הבא..״ אמרתי בהתלהבות מזויפת ואז נאנחת, אני לא אוהבת להיות מעודדת, זה פשוט חובה , מה זו השטות הזו בכלל שכל אחד בבית הספר חייב לקחת חלק בפעילות גופנית כלשהי! , ואם לא בא לי?! הלכנו לשולחן הקבוע, היום לקחנו פנקייקים, אני עם מייפל ואית׳ן עם שוקולד , ברי התיישבה עם סלט לידינו והתחרפנה, ״אני גם רוצה פנקייק!״ היא אמרה נאנחת, ״אז למה את אוכלת אוכל לארנבים?״ שאלתי אותה מתגרה בה, ״את יודעת למה! זה השבוע של הסלט בדיאטה!״ היא אמרה מתעצבנת ונוגסת בעלים המוזרים שלה, ״לא כולם אוכלים כמו פילים ונראים כמוך!״ היא אמרה וזה דיי השתיק אותי, אני מבינה אותה, אני דוחפת כמויות של אוכל מטוגן ושמנוני, מלא פחמימות וממתקים לגוף שלי כל יום, ובכל זאת אני רזה, ולה יש דיאטה לשמור על המשקל שלה, ״אני עייפה..״ מלמלתי בין ביס לביס, ״אה! טוב שנזכרתי!״ ברי אמרה קופצת, ״אמרת שתגידי לי משהו לגביי ניק אוונס!״ היא אמרה מאושרת לדבר על האליל שלה, ״אם הייתי אומרת לך שנגיד ודיברתי איתו פעמיים פנים מול פנים..״ אמרתי ערמומית, ״הייתי אומרת לך שאת לא מצחיקה אף אחד..״ היא אמרה מגלגלת לי עיניים כי חשבה שאני עובדת עליה, ״הוא בא ל׳קרלה׳ ביום רביעי בסוף המשמרת שלי, דיברנו איזה עשרים דקות .. בהתחלה לא זיהיתי אותו בכלל, ואז הוא חזר אתמול במשמרת והוא הביא לי את הטלפון שלו... הוא חתיכת מטומטם..״ אמרתי והיא המשיכה לא להאמין לי, ״אוקיי, אל תאמיני בעיה שלך...״ אמרתי נאנחת כשהמשכתי לאכול את הפנקייק, ״אוקיי, תשלחי לו ווצאפ עכשיו..״ היא אמרה לא עוזבת את העיניין, ״ זרקתי את השטר עם המספר שלו לסינר שלי ואז לתיק, אין לי שמץ איפה השטר וזה ממש לא מעניין אותי מה קרה לו, וגם אם הייתי שומרת את המספר מה אני יגיד לו? תבוא לבית ספר שלי חברה שלי לא מאמינה שפגשתי אותך?!״ אמרתי לה מנסה להראות עד כמה הבקשה שלה מטומטמת ולא הגיונית, ״אוף..״ היא אמרה נאנחת, ״אני מאוד מקווה שאת לא הולכת להמשיך את הקשר הזה...״ אית׳ן אמר מתערב בשיחה, ״למה לא בעצם? הוא מצחיק אותי, הבן אדם אשכרה חושב שהשמש זורחת לו מהתחת ושהוא מתנה שהגיעה לעולם הזה..״ אמרתי מצחקקת עד שברי תקעה בי מבט אכזרי, ״הוא באמת מתנה לעולם הזה..״ היא אמרה נעלבת בשבילו, ״מי מתנה לעולם?״ מרכוס הופיע מאחורינו נעמד ומחייך, יש לו זיכרון קצר או משהו? , ״לא אתה זה בטוח..״ קמתי בכעס ויצאתי מהקפיטריה, ״הפנקייקים שלך..״ שמעתי מאחוריי, ״אין לי תיאבון יותר!״ אמרתי חזרה בכעס ויצאתי לשבת בספסלים שמאחורי האולם ספורט, ישבתי בכעס והרהרתי במחשבות שלי...