סיפורה של מדיסון (מאדי ) הלנה ויקטוריה ג'ונסון בת 17 וחצי גרה בניו יורק, לומדת בתיכון בשנה האחרונה שלה , מצב חברתי סבבה, היא לא בלתי נראת אבל היא לא מהכלבות של התיכון, היא מעודדת בקבוצת המעודדות של בית הספר כי כל תלמיד בבית הספר צריך לקחת חלק בפעיל...
קמתי בבוקר , נכנסתי להתקלח וצחצחתי שיניים, שמתי חולצת בטן גופייה אפורה מבד מגניב, שרשרת כסופה עם תליון עיגול כסוף , ג׳ינס שחור עם דוגמא של פייאטים בצבע תכלת עליו מקדימה, עשיתי גולגול , שמתי סניקרס וירדתי למטה..
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
שתיתי קפה ואכלתי קורנפלקס עם חלב, לקחתי את התיק שלי ויצאתי החוצה למונית שתיקח אותי לאולפנים, מלא צלמים חיכו לי בחוץ , ״מאדי שמעת על ניק?״ זה בעיקר מה ששמעתי מכל ההמולה, ״מה?״ שאלתי לא מבינה והוצאתי את הפלאפון לראות אם יש הודעות חדשות, ואז ראיתי שמלא אנשים תייגו אותי בפוסטים, ״ניק אוונס והחברה החדשה מראים את אהבתם ברחובות מיאמי..״ זו הייתה הכותרת, לא ידעתי מה להגיב על זה, לא ידעתי עם מה שהרגשתי באותו רגע זה קנאה, עצב או שאפילו סתם לא מזיז לי, ״אני שמחה שניק המשיך הלאה, אני באמת מאחלת לו כל טוב וגם אני המשכתי הלאה , אנחנו שני אנשים בוגרים ואני מקווה שאנשים מבינים את זה, המערכת יחסים שלנו נגמרה והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה..״ אמרתי מושכת בכתפיים ומחייכת כשהלכתי למונית ועדיין צולמתי מכל כיוון, הגעתי לאולפנים ונראה שאנשים נזהרו ממני ופחדו לא לעצבן אותי כנראה בגלל שפורסם שלניק יש מישהי חדשה, לא הבנתי מה קורה אבל לא אמרתי כלום, התנהגתי כרגיל וקיוויתי שכל זה יעבור מהר..
״ג׳וליין אני מתחרפנת כבר שבוע וחצי שאף אחד לא עוזב את זה, כל הזמן מצלמים אותי ואנשים פוחדים לעצבן אותי, מדברים אליי כיאילו אני תינוקת נמאס לי, מה אפשר לעשות כדי שהם יבינו שאני וניק זה היסטוריה ושלא אכפת לי יותר?״ שאלתי אותה כשישבתי איתה בבית שלה, ״אני אסדר את זה , אבל רק שתדעי שאת לא תאהבי את הרעיון הזה שיש לי..״ היא אמרה ונאנחתי, ״אנחנו הולכים לפרסם את כל סיפור הפרידה שלכם, שהוא הציע לך נישואים ואת אמרת לא וככה נפרדתם אנחנו פשוט נוסיף שאמרת לא כי הבנת שאת לא רוצה אותו בתור בעלך לנצח..״ היא אמרה והגבות שלי מיד הורמו, ״זה לא ממש אכזרי?״ שאלתי והיא משכה בכתפיים שלא אכפת לה, ״אני לא בטוחה, אולי נעשה משהו אחר?״ שאלתי אותה והיא חשבה, ״אפשר למצוא לך רומן מזויף כדי להעביר את זה..״ היא אמרה וחייכתי, ״זה רעיון טוב יותר, אז תחשבי על משהו ותודיעי לי?״ שאלתי והיא הנהנה מחייכת, ״אל תשכחי מחר הארבעה ביולי , יום העצמאות לארצות הברית את מופיעה עם אחד השירים שלך על הבמה המרכזית של ניו יורק.. מזל שיש עכשיו הפסקה של שלושה ימים של הצילומים.. אנחנו נדבר היום בצהרים בפגישה של כל הצוות במשרד שלי על הלוז שלך לכמה חודשים הקרובים..״ היא אמרה והנהנתי..
