למה דווקא אני?

פרק 14- ״מחיר התהילה..״

בדרך לבית ספר ניסיתי לאזור אומץ לדבר עם אית׳ן על הטיסה, חששתי מה תהיה התגובה שלו לדילמה שלי, אז כמו לתלוש פלסטר עשיתי את זה במהירות והטלתי כמו פצצה את הדילמה שלי לאוויר, ״מאדס את רצינית?״ הוא שאל כועס, אני מניחה שזה טבעי.., ״לא אמרתי שלא בא לי לטוס, אבל זה יום הולדת שמונה עשרה, ואני לא יודעת אם בא לי לחגוג אותה בלעדיי החבר שלי..״ אמרתי בשקט מציגה את הטיעון שלי, ״את זוכרת שלפני חודש בערך אני חגגתי שמונה עשרה, רק איתך! רק שנינו? בלי ה׳חברה׳ שלי..״ הוא אמר נפגע, ״אתה לא מבין כמה אני רוצה לנסוע .. אני רק רוצה לדבר על זה עם ג׳ון אחר כך כדי לראות שהכל בסדר, והיום בערב אני מקווה שנזמין כרטיסים.. אנחנו צריכים זמן ׳מוח וכוח׳ בלבד..״ אמרתי מצחקקת וראיתי את החיוך שעלה לו בסוף, אנחנו צריכים זמן מאדי ואית׳ן, לא היה לנו את זה מאז היום הולדת שלו..  ״טוב לפני שאני אתחרט.. את רוצה לעצור בדנקן דונאטס?״ הוא שאל ומיד עלה לי חיוך שמנמן, ״ברור..״ אמרתי מצחקקת כשהוא פנה לכיוון המרכז המסחרי, הוא ירד מהאוטו וחזר אחרי כמה דקות עם שתי כוסות קפה ושקית דואנטסים מתוקה..

ישבתי בהפסקה על הספסל בצד החצר והתקשרתי לג׳ון לדבר איתו על הטיסה, ״היי, את לא בבית ספר?״ הוא שאל מופתע אבל מאושר שהתקשרתי, ״אני כן, אבל תקשיב שנייה, נכון לפני חודשיים בערך סיפרתי לך שאני אמורה לטוס ביום הולדת שלי עם אית׳ן? ללונדון?״ אמרתי והוא שתק מחכה שאמשיך, ״אז רציתי לדעת מה אתה חושב על זה.. כיאילו זה רק לשבוע אבל עדיין.. ״ אמרתי מתחילה לחפור כרגיל מהלחץ, ״אני חושב שאני הייתי שמח לבלות איתך את היום הולדת שלך.. אבל אני יודע כמה חיכית לטיסה הזו, ומה עשית בשבילה, אני רוצה שתהיה לך היום הולדת שתכננת כבר חצי שנה.. ואני אהיה פה כשתחזרי כדי לחגוג לך מצידי עד שנה הבאה..״ הוא אמר וכולי הוצפתי רגשות אהבה , אי לי מילים בכלל לתאר מה אני מרגישה אליו, בחיים לא הרגשתי ככה.. לא יכולתי לחכות לספר לאית׳ן על החדשות איך שניתקתי את הפלאפון קפצתי מהספסל כשחיפשתי את אית׳ן בעיניים , ראיתי אותו בצד השני של החצר כשבריאנה לידו נוזפת בו אבל ברכות ונראה שהיה שם סוג של פיצוץ, היא קמה מהספסל לקחה את התיק שלה נתנה לו נשיקה בלחי והלכה משם, אית׳ן ישב שם מבולבל אבל כל מה שרציתי היה לספר לו את החדשות הטובות, רצתי אליו בהתלהבות  ״תקשיב״ אמרתי כשעדיין היה שקוע בבועה, ״אית׳י?״ שאלתי מצחקקת והוא הסתכל עליי מחייך כשהתאפס, ״קרה משהו? עם בריאנה?״ אמרתי בדאגה לפני שהתחלתי, ״ממ? לא הכל בסדר.. לא קרה כלום..״ הוא אמר מתנער ודרוך להקשבה, ״אני מתקשרת לאבא שלי שיזמין את הכרטיסים!״ צווחתי והתחלתי לקפוץ בהתלהבות, ״די! איזה כיף״ הוא אמר מושך אותי לחיבוק , כל כך הרבה זמן אית׳ן לא חיבק אותי שזה הרגיש מוזר, מוזר אבל טוב ורגיל.. נשארתי נשענת עליו בחיבוק כמה שניות רק מהגעגוע אליו במשך כל התקופה המעצבנת הזו, ״טוב.. בואי ננסה לשרוד בשיעור ספרדית אחר כך בכלכלת בית ואחר כך אני אוריד אותך במשמרת..״ הוא אמר והנהנתי מחייכת כשהתקדמנו לכיוון כיתת הספרדית של מר סוארז..