למה דווקא אני?

פרק 58- ״אח״

״אבא״ צעקתי נכנסת הביתה שלו ושל אמא שלי, ״מאדי!״ הוא אמר יורד במדרגות, ״רציתי להגיד לך שעד שאתה לא מוציא לתקשורת את האמת על לוק אני לא מתכוונת לדבר איתך בטח שלא לעבוד איתך״ אמרתי בכעס ויצאתי מהבית מתקדמת לאוטו, היה בערך עשר בלילה והרחוב היה חשוך, נכנסתי לאוטו מתחילה לנסוע לבית שלי, הייתי כל כך כעוסה, פגועה ומעוררת, החברים שלי התנהגו אליי פשוט מגעיל, נשארו לי רק אית׳ן ובריאנה שני האנשים היחידים שהאמינו לי , התחלתי לבכות והגברתי מהירות רק רוצה להגיע כבר הביתה, הייתי עייפה ומותשת רציתי ללכת לישון ולהתעורר בעוד שבוע, קיבלתי שיחת טלפון ולחצתי על הפלאפון שהיה מחובר ליד המסך כדי לענות והפלאפון החליק ונפל התכופפתי טיפה כדי להרים את הפלאפון ועדיין בכיתי , הרמתי את הפלאפון ולחצתי לענות תוך כדי וראיתי אור ענק מגיע מולי, ראיתי מטושטש מהבעי והסתנוורתי, ״אומייגאד״ צרחתי, ״מאדי?״ שמעתי קול מוכר בקו השני ואז שמעתי בום ופיצוץ ויותר לא שמעתי כלום יותר, אני זוכרת כמה תמונות אותי שוכבת על הכביש, לא מצליחה לזוז , בטח שלא לקום, דם בכל מקום, זכוכיות על כולי ובשיער, דם נוזל מהשפתיים וחתך שורף בלחי, כל הגוף כואב והעיניים לאט נעצמות..

***********************************
קמתי בחדר לבן , היה ריח של תרופות בכל מקום, כל הגוף שלי היה חבוש, היה לי אינפוזיה בוריד וחמצן באף, לא הצלחתי לזוז, בקושי הצלחתי לדבר, ״סליחה״ אמרתי בקול שחוק וצרוד לחלוטין, ״היי! בוקר טוב לך היפיפייה הנרדמת״ אחות לא מוכרת נכנסה אליי לחדר, ״אני אסביר לך כל מה שקרה אבל קודם כל אני רוצה לראות רגע משהו תעקבי עם העיניים אחרי הפנס בבקשה״ היא אמרה מוציאה פנס קטן מעבירה אותו מול הפנים שלי, ״מצוין״ היא אמרה מחייכת, ״הגעת לכאן לפני שלושים ושש שעות בערך , הגעת פצועה במצב מאוד קשה, הכנסנו אותך לניתוח חירום , היית בחדר ניתוח שבע עשרה שעות, יש פה מישהו שמחכה לך בחדר ההמתנה, את רוצה להכניס אותו?״ היא שאלה והיססתי, ״כן, בטח..״ אמרתי ממלמלת מנסה לחייך אחרי כמה שניות...
״היי״ בחור די צעיר אבל לא מוכר לי נכנס אליי לחדר, הוא היה עם קביים וגבס על הרגל, היה לו תפר על קו עצם הלחי, הוא היה נראה קצת חבול אבל כלום לעומתי, ״אני מצטער על התאונה..״ הוא אמר והרמתי גבה, ״איך אתה מצטער אני גרמתי לה..״ אמרתי בתחושת אשמה נוראית, ״ממש לא, אני וחבר חזרנו ממסיבה, הוא שתה דיי הרבה, אבל אני הייתי שיכור פי חמש ממנו, הוא אמר שהוא מספיק צלול כדי לנהוג, ואז בערך באמצע הנסיעה הוא נסע מהר מידי וסטה לנתיב שלך, לפני שהספקתי לעשות משהו התנגשנו ואת עפת מהחלון על הכביש..״ הוא אמר והייתי בשוק, אבל לא יכולתי לכעוס, אני הייתי עם הפלאפון, נסעתי כשהייתי עייפה ובוכה באותה מידה זה גם יכל לקרות בגללי, ״איפה החבר שלך? הוא בסדר?״ שאלתי והוא נאנח, ״השוטרים שהיו פה עצרו אותו, הוא בחקירה..״ הוא אמר , ״אני מצטערת״ אמרתי בכינות , ״אז, אתה יודע במקרה אם ההורים שלי פה? החברים שלי? החבר שלי?״ שאלתי חוששת מלקבל תשובה שלילית, ״האמת שלא הצליחו ליצור קשר עם החבר שלך לפי מה שהבנתי , לגביי ההורים שלך שמעתי שהצליחו ליצור עם אבא שלך קשר הוא באותו לילה של התאונה נסע בדיוק למיאמי, הוא אמר שאמא שלך בצרפת , הוא אמור להגיע כל רגע לכאן, הוא אמר שהוא יודיע לאמא שלך, אבל הוא דיבר עם מישהו בשם לוק נראה לי והוא הלך לקנות קפה פה למטה בדיוק, מסכן הוא פה כבר יום שלם בלי לישון, ממש מאז שאבא שלך דיבר איתו , הוא ממש נחמד האמת.. היה לידך מהרגע שיצאת מהניתוח״ הוא סיפר לי וחייכתי ששמעתי שלוק כאן והוא דאג לי והיה לידיי כל הזמן הזה, ״איך קוראים לך בכלל?״ שאלתי פתאום נזכרת שאין לי מושג עם מי אני מדברת בכלל, ״אוי, סורי אני וויל״ הוא אמר מושיט לי בזהירות את היד כדי ללחוץ לי אותה והרמתי את היד שלי בזהירות כדי ללחוץ לו אותה, זה היה פעם ראשונה שזזתי מאז שהתעוררתי זה כאב מאוד.. , ״ואת?״ הוא שאל וחייכתי, זו הייתה ההזדמנות שלי להיות מי שאני בלי להיות מאדי ג׳ונסון המפורסמת, אז הנחתי ששקר לבן קטן לא יעשה כלום, ״קוראים לי ויקטוריה״ אמרתי בלי להוסיף כלום, זה לא בדיוק שקר, זה השם השלישי שלי, ״היי אני כל כך שמח שאת בסדר !״ לוק נכנס מתפרץ לחדר וחייכתי כשראיתי אותו, הוא התקרב אליי לתת לי חיבוק בזהירות ועזר לי להתיישב קצת, ״אז לוק תכיר זה וויל מהתאונה, וויל זה לוק..״ אמרתי והם חייכו אחד לשני לוחצים ידיים, ״את רעבה?״ לוק שאל והנהנתי בזהירות, ״טוב אני אלך, אבל אני אבוא לברר מה איתך, ביי ויקטוריה״ הוא אמר וחייכתי כשלוק הסתכל עליי בחוסר הבנה ונאנחתי, ״הוא לא הכיר אותי, אז רציתי להיות לא מפורסמת ליום אחד, זה לא שאני אתקל בו שוב..״ אמרתי והוא משך בכתפיים והתיישב לידי מוציא שקית טייק אווי של מקדונלס, ״אז, אבא שלי דיבר איתך?״ שאלתי אותו והוא הנהן, ״הוא אמר שאת פה אם אני יכול להגיע עד שהוא יהיה פה..״ הוא אמר והנהנתי, ״והוא אמר לך שהוא הולך לגלות הכל לתקשורת כמו שביקשתי?״ שאלתי והוא לא הבין על מה אני מדברת, ״הבנתי״ אמרתי בכעס, ״אתה יכול בבקשה להתקשר לג׳ונאס האמפרי, הידיד שלי, תבקש ממנו לבוא לכאן עוד איזה חצי שעה..״ אמרתי והוא הנהן לוקח את הפלאפון שלי מהמגירה בשידה שהייתה לידי, טוב לדעת שהדברים שלי פה, ״איפה ניק דרך אגב? אית׳ן? דניאל? קורטני? בריטני? בריאנה? מרכוס?״ שאלתי והוא נאנח, ״לא הצלחתי לדבר איתם, ניסיתי להתקשר לניק אבל הוא לא ענה לי, דניאל , מרכוס, בריטני וקורטני מסתבר ממש שונאים אותי בלי להכיר אותי בכלל כי כשהתקשרתי, רק אמרתי שקוראים לי לוק והם ניתקו לי בפרצוף..״ הוא אמר והבנתי שהם זכרו את השם שלו מהשיחה בבית של בריט ודניאל, ״עזוב סיפור ארוך, מה עם אית׳ן״ שאלתי, ״ ובריאנה?״ הוספתי מחייכת והוא כחכך בגרון, ״אית׳ן היה פה עד לפני כמה שעות אבל הוא היה צריך ללכת לחתונה של אחותה של לילי החברה שלו, הוא אמר שהוא יחזור כשיגמר, בריאנה עוד מנסה להשיג את ניק איפה שהוא לא יהיה..״ הוא אמר והנהנתי, ״ העיקר שאתה פה״ אמרתי מחייכת והוא ליטף לי את היד בחיוך. ״ אני אתקשר לג׳ונאס..״ הוא אמר מתחיל לחייג והנהנתי....

״אז, שנצלם כמה תמונות?״ ג׳ונאס שאל ונאנחתי, ״אבל תדאג שאני אצא יפה עד כמה שאפשר עם כל התפרים, תחבושות, הגבס , הדם והשקיות מתחת לעיניים..״ אמרתי והוא חייך, ״את יפה גם ככה..״ הוא אמר וגלגלתי עיניים, ״אתה חנפן..״ אמרתי והוא צחקק, החלטתי לחשוף הכל בעצמי, ג׳ונאס הולך לפרסם את הסיפור של לוק הוא כתב אותו כל הלילה ושלח לי לפלאפון לאישור היום הוא בא לצלם, בתוך הסיפור הוא הולך להכניס את זה שהוא הבן אדם היחיד שאיתי פה בבית החולים, על התאונה שעברתי.. נמאס לי לשמור על הכל בסוד, ״היי ויקטוריה..״ וויל נכנס עם דפיקה קצרה על הדלת וג׳ונאס הביט בי באותו מבט כמו לוק אתמול, ״היי, אתה משתחרר?״ שאלתי והוא הנהן, אומנם התעוררתי אתמול אבל וויל בא לבקר אותי המון בעשרים שעות האחרונות, ״כיף לך, יש לי עוד מינימום שבוע להיות פה..״ אמרתי נאנחת והוא חייך, ״ביי״ אמרתי לפי שהוא הלך וחייכתי מובכת לכיוון ג׳ונאס שרצה שאסביר לו מה הלך פה.

״מה עם הסיבוב הופעות?״ שאלתי את ג׳וליין כשדיברתי איתה בפלאפון , היא בצרפת כרגע עם אמא שלי, ״אנחנו נתחיל אותו טיפה מאוחר יותר, רק תתרכזי בלהחלים ולהרגיש טוב והכל יהיה בסדר..״ היא אמרה וחייכתי, ״אוקיי, למרות שאני חושבת שהוא יכול להשאר במועד המקורי עוד שלושה שבועות..״ אמרתי והיא צחקקה, ״את הולכת להשתחרר רק עוד שישה ימים מהבית חולים, אחר כך יש שיקום, עד שתחזרי לרקוד, את לא קוסמת מאדי, זה בסדר להתרכז בלטפל בעצמך ולעשות הפסקה ..״ היא אמרה והסכמתי בלת ברירה, דיברתי עם אמא שלי שוב לפני שניתקתי את הפלאפון וראיתי את בריאנה רצה מהדלת אליי מראה לי משהו בפלאפון שלה, היא איתי כל יום , היא ואית׳ן, את שאר החברים שלי אני לא מוכנה לראות, הם התקשרו מלא מאתמול גם כדי לוודא שאני בסדר אחרי שג׳ונאס פרסם את הכתבה, והם גילו הכל וגם בגלל איך שהם התנהגו ...
״מה זה הדבר הזה?״ שאלתי מתחילה לבכות כשראיתי את הסרטון וקראתי את הכתבה הנלוות לסרטון..