למה דווקא אני?

פרק 5- ״וונדר-וומן״

***נקודת מבט מדיסון***
״איזה משימה מפגרת..״ הבנים בכיתה התחילו למלמל ולהתלונן, ״הגיע הזמן למשימות פמניסטיות..״ אמרתי לאית׳ן שנראה בעיקר מבולבל, ״אז מה אני אמור לעשות עם זה?״ הוא שאל מחזיק את בובת התינוקת שקיבלנו ממיס וויילס בשיעור, כל זוג קיבל תינוק או תינוקת, צריך להחליף לה חיתולים, לדאוג לה, ולשחק איתה , עם הבובה בוכה יותר מחמש פעמים, נכשלנו במטלה, זוג שהבובה שלו לא תבכה אפילו לא פעם אחת יקבל חמש נקודות בונוס בציון בסוף שנה.. הקאטץ׳ בסיפור הוא שמי שאמור לטפל בבובה עד השעה שבע וחצי בערב זה הגבר בעוד הבנות אמורות לייצג את הבן אדם העובד בבית, ככה שרוב המטלה היא מוטלת על אית׳ן שהחליט שלבובה שלנו קוראים ׳וונדר-וומן..״ כי היא הייתה לבושה בחולצה אדומה וציור של כוכב זהוב עליה וחצאית ג׳ינס כחולה והיא הייתה עם שיער חום .. ״אתה הזוי״ מלמלתי בצחקוק, ״טוב, אז בהצלחה לך עם זה.. אני הולכת לאימון של בריאנה, בא לי למות, אני אראה אותך אחרי האימון או משהו? נלך לאכול פיצה?״ שאלתי בערמומיות, ״איך אפשר להגיד לא לפיצה?״ הוא שאל וחייכתי, ״ביי״ אמרתי נותנת לו נשיקה על הלחי כשהלכתי לכיוון האולם ספורט , ״יאללה מאדס תעלי על בגדי ספורט ונעלי ספורט..״ היא אמרה והלכתי למלתחות, שמתי טייץ ספורט בצבע ירוק יפה כזה וחולצה פתוחה שחורה שקופה , שמתי את נעלי הספורט והלכתי לאולם, הבנות האלה כאלה מטומטמות! כולן עם מכנסון קצרצר וטופ חושפני כי יש שיעור ספורט עכשיו לאחת מהכיתות בשכבה שלי, אז כל השביעיסטיות ניצלו את זה כדי להראות את הגאווה שלהן בחיים, תחת.. עד כמה אתן משפילות את עצמכן?! התחלנו לעבוד על פרמידות, כיראוגרפיה ואחרי חמש שעות בערך הכלבה הקטנה סוף סוף שחררה אותנו! וגם זה אחרי שנתתי לה המון מבטים רצחניים,
נכנסנו למלתחות ועשיתי מקלחת קצרצרה, שמתי חזרה את הטרניג האפור ואת חולצת הבטן השחורה, שמתי את האולסטאר והלכתי לאוטו עם התיק בית ספר , התחיל כבר להחשיך, התקשרתי לאית׳ן מהדרך אם הוא רוצה להיפגש שם או שאאסוף אותו, קבענו להיפגש שם כי הוא בדיוק חזר מריצה, אז עד שהוא התקלח חבל שאני אחכה.. הגעתי לחניה של הפיצה, ובאמצע הדרך כבר התחיל לרדת גשם חזק , פחדתי לצאת מהאוטו! לקחתי את הסווצ׳ר של הנבחרת פוטבול של אית׳ן שהוא שכח אצלי באוטו לפני כמה ימים ולבשתי אותו, יצאתי מהאוטו במהירות ונכנסתי לפיצרייה, אחרי חמש דקות אית׳ן הגיע, ״וואו סווצ׳ר יפה, חדש?״ הוא שאל ציני, התחלתי לצחוק ולהתגונן ״ היה לי קר וזה מה שהיה באוטו שלי, פעם הבאה תפסיק לשכוח דברים״ אמרתי בקושי בשל הצחוק לפני שהזמנו פיצה, הוא צחק עליי שאני עצלנית , ״שיט! ״ אמרתי מתחרפנת פתאום, מה קרה?״ הוא שאל לחוץ, ״איפה הבובה? אנחנו ניפסל ויהיה לי נכשל בגללך! אתה אמור לשמור עליה! איפה שכחת אותה?״ שאלתי מתחילה להלחץ, ״תרגיעי, השארתי את הבובה הזו עם הוראות מאוד ברורות לאמא שלי ולרייצ׳ל!״ הוא אמר והתחלתי לצחוק, ״רייצ'ל הסכימה לטפל בבובה כדי שאתה תבוא איתי לאכול פיצה?״ שאלתי לא כל כך מאמינה, רייצ'ל לא מעוניינת לשמוע על ילדים בקרוב.. כל מה שמעניין אותה זה ניתוחים...
״התנאי שלה היה שנביא לה גם פיצה ושתביאו להגיד לה שלום אחרי שהיא לא ראתה אותך שנתיים מאז הביקור הקודם שלה..״ הוא אמר וחייכתי, ״היא מגזימה! אני מדברת איתה בווצאפ, סנאפצ׳אט ובאינסטגרם כל הזמן! ובסקייפ אנחנו מדברות לפחות פעם בשבוע..״ אמרתי מתחילה לצחוק והוא חייך.